כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
| 5/2009
 נגמר לי הלילה
אני חייב להזכיר לעצמי שאני כבר לא צעיר. לפחות לא צעיר כמו שהייתי.
אני זוכר את הימים שהיינו יושבים כל יום על הבר בסטפן, אז היו שותים יידר, הייתי שותה ייגר וודקה עם סודה וכל מיני כאלה, והייתי ואכל המבורגר עם צ'יפס ועוד ועוד ועוגה ועוד, וכאילו כלום, הייתי קם בבוקר כמו חדש, הייתה לי עבודה די מכניסה עם אפס אחריות מצידי, לא הייתי לוקח עבודה הבייתה. אני ממז זוכר איך הייתי קם בבוקר זורק על עצמי משהו - נוסע לעבודה, מדליק סיגריה בפקק בכניסה לאזור התעשייה, ונכנס לעבודה. אני חושב שבשמונה כבר הייתי ליד השולחן.
היום אני בקושי יוצא בערב, בטח ובטח שאי אפשר להגיד שיש לי כיסא קבוע באיזשהו בר בתל אביב (אולי בקופי בר - אולי) בד"כ אני שותה או יין או שמפניה, אני צריך לחשוב על כל קלוריה שאני מכניס לפה, בטח לא להזמין עוגה ככה סתם באמצע השבוע, אני בשתיים עשרה גג כבר בבית, אני בקושי קם בבוקר - אלא אם יש לי אימון. אני כבר לא מעשן (תודה לאל) אני מגיע לעבודה בתשע וחצי רק אחרי שקניתי לי קפה בדרך, יש לי עובדה עם יותר מדי אחריות על הכתפים שלי ויותר מדי אחריות על השם שלי, להגיד שהיא משלמת טוב - היום במשבר הזה שהבונוסים הם היסטוריה, קשה להגיד.
אבל לפעמים, לפעמים אני שוכח מזה ואז קורה מה שקרה אתמול בלילה.
בלה-בלה-בלה אנחנו הולכות לפה ושם זאתי התקשרה אלינו היא מוציאה את הלהקת חימום של ההם יאללה תבוא. טוב, בגלל שהמקום הז פה ושם הוא דווקא המקום שאנחנו כמעט תמיד יושבים בו בשני בערב אז באתי. אכלנו שתינו, היה נחמד מאוד. השתיהן לבשו רק את הבגדים שהן מעצבות (כאילו, דא?) עם אקססוריז מטואפים שבכלל אי אפשר לתאר, כל מיני סיכות פרח בשיער - סטייל בלייר כזה, שרשרת של חברה שאני לא זוכר איך קוראים לה - אבל הדברים של ליאת גינצבורג נראים שפויים לעומתם, השנייה קשרה את המטפחת על הראש כמו כל יום, עוד סיכות, עוד קלאץ וינטאז מאיזה חומר שאני לא זוכר- ובקיצור מה אני אגיד לכם - לא היה אפשר להתעלם מהן. המון צבע היה שם. המלצרית כמעט התעלפה מהאביזרים שלהן ןרק רצתה לדעת מאיפה הם.
טוב אמת ששם הכל היה בסדר.
אבל אז, אז הם אמרו בוא נמשיך לבר ההוא, שהוא באמת כזה שכוח אל פרט למספר מאוד מאוד מצומצם של תל אביבים מזן מאוד מאוד ספציפי, אבל ההיא לקחת את הלהקה לשם - ואני רוצה להגיד שזה פעם ראשונה שאני יושב עם להקה בשולחן ולא מכיר אף שיר שלהם - אם אפשר לקרוא למה שיש בבר ההוא שולחן. ושם כבר שתינו. ג'ין אנד טוניק, ג'ין אנד טוניק, ג'ין אנד טוניק ועוד קצת ג'ין ועוד קצת טוניק, שאלוהים ישמור.
זה לא בשבילי באמת שלא. כאילו היה מאוד כיף כולם היו נורא נחמדים כי באתי איתן והן קבועות שם ומכירות את כולם - אבל זה אנשים כאלה שהיו מאוד נחמדים לאתמול בערב שאלוהים ישמור אם אני אצטרך להיות חבר שלהם היום או הם שלי מחר - לאור היום וללא אלכוהול אנחנו כמו שמן ומים. כל לובשי האמריקן אפרל+משהו משומש+לא יודע מה (לא שיש רע באמריקן אפרל או משומש - אבל אתם יודעים בדיוק למי אני מתכוון ומבט מהיר בבלוג של ilook יכול לתת לכם מושג).
אני ניותר לציין לבשתי קוקטייל של דולצה עם D&G, כזה אני - מגוון.
בקיצור מה אני אגיד לכם - מסתבר שהשיר הזה that's not my name הוא בכלל של להקה אחרת - אז אני באמת לא מבין איזה שיר מוכר יש ללהקה הזאת.
כמובן שצילמתי הכל עם הבלקברי - יצאו תמונות משו-משו, ממש קוברה-שייק, אבל ממש.
שאלוהים ישמור.
הגעתי הבייתה לקחתי ישר שני טילינול לילה, התפללתי שיגיע הבוקר והוא הגיע. הגיע בדיוק בדקה שכבר הייתי אמור לצאת מהבית, שמתי על עצמי את הבגדים כל כך מהר דחפתי את המחשב לתיק וטסתי - קודם לקפה, ורק אחר כך לעבודה, אפילו קניתי מאפה עם הקפה - הרגשתי שאם אני לא דוחף קצת פחמימות לגוף זה לא יעבור לעולם, איכשהו עבר היום בעבודה, וזהו נגמר.
note to self: don't drink anything but good wine and champagne - it is not for you anymore.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
