האובססיה החדשה שלי (חוץ משעוני קרטייה) היא אומנות.
אני עוד לא יכול להרשות לעצמי לקנות את כל הג'ף קונס שבעולם, או ליתר דיוק אני לא יכול להרשות לעצמי נקודה. אבל באומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה.
שבוע שהתחיל טוב עם רכישות מאסיביות של דולצ'ה גבאנה, המשיך פחות טוב עם חוסר יכולת לקנות כמה אומנות שאני רוצה ועם דילמה קשה בין שני ציורים, כשאני יודע בוודאות איזה מהם אני חייב לקנות, אבל אני גם נורא רוצה את השני.
אני לא הולך לגלריות.
רק לאומנים שאני מכיר דרך חברים או שהשגתי איכשהו את הטלפון שלהם ואז אנחנו נפגשים בסטודיו ואני בוחר.
אני תולה את זה בסלון.
אני לא קונה כדי לאסוף, אני קונה כי זה יפה, אבל אין לי ספק שיום אחד זה יהיה שווה משהו – כי אני מוביל דעת קהל ברמה עולמית, וחוזה מגמות וטרנדים עוד לפני שמישהו יודע שזה הולך להגיע.
אני לא קונה אומנים גדולים, כאלה שהציגו כבר בגלריות, לרוב כבר תערוכת יחיד, אבל עדיין לא תערוכת יחיד בחו"ל. כאלה שלא עברו יותר מעשר שנים מאז סיימו את לימודיהם, כאלו שכבר הראו זיק ואולי אפילו סומנו בחלקם, אבל לא כאלה שכבר ממש מימשו.
אני גם לא מתמקח. מעצם זה שזה מול האומן עצמו ולא מול הגלריסט (גם אם התשלום עובר דרך הגלריה) אתה לא יכול לעמוד מול מישהו ולהגיד לו שהיצירה שלו שווה פחות 500$ בעיניך, זה לא שוק. אני כן שואל לפני הסגירה מה המחיר, אני אומר לו שמה שהוא יגיד עכשיו יהיה המחיר, אני לא מתכוון לעשות איתו שוק.
ואז אתה נופל על אחד כמו זה היום, שכל העולם מושגים שלו זהה לשלך, שכל ההשראה שלו באה מאותו מקום של ההשראה שלך (עם הבדל אחד – הוא עושה מזה אומנות ואני הולך לקנות בגדים) ואתה רוצה רוצה לא ציור אחד וגם לא שניים, יש שם בדיוק שלושה שאתה רוצה – ואתה כ"כ רוצה אותם, זה ממש חזק ממך, ואפילו שזה לא הגיוני, אתה פשוט רוצה, כי שלושתם פשוט קלעו.
זה החיים, עכשיו אני רק צריך להבין מאיפה אני אביא את הכמה אלפי דולרים לקנות את הציור היחידי שאאלץ לבחור.
אני אאלץ לדחות את הקנייה של השעון.
אני אאלץ לדחות נסיעה לחו"ל
אבל את הציור אני אקנה, כבר אין ברירה, זה חזק ממני.
ואז אני חושב לעצמי, איך זה שאני לא גלריסט? איך זה שאני תקוע במשרד? איך זה שאני לא עושה משהו שקשור באומנות, ובכל זאת אני אוהב את מה שאני עושה, אבל כאילו נראה לי שיכולתי לאהוב יותר. האם מאוחר מדי? האם עוד יש זמן לשנות כוון? האם זה אפשרי לשנות כיוון? האם יש טעם לשנות כוון, אולי צריך להתמיד כאן לקוות שיום אחד נוכל ממש את כל ההשקעה העצומה בשמן ומאמץ ולתרגם אותה לכסף, ואז אוכל לקנות יותר אומנות?
לא יודע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
