בד"כ אני מאוד לא ספציפי. הפעם אני אהיה ספציפי.
חבר שלי זכה בפרס שאופיו בטחוני, הלכנו לבית הנשיא לקבל את הפרס. היה כל הראשים של, כל מיני שרי בטחון מפקדי חילות וכל אלה שמסתתרים מאחורי אות אחת (לא ע'). הי קייטרינג מצויין הייתה אוירה נחמדה, ובכלל עושה רושם שהם יודעים לתקתק ארועים כאלה בבית הנשיא. דברו שם על זה שאנחנו הצבא הכי מוסרי ומתקדם בעולם. זה היה די משכנע כשהם אמרו את זה, למרות כל הכמויות האדירות שמתו ללא סיבה בשבועות האחרונים מהפצצות חיל האויר ברצועה, ובגלל חטיפתו המאוד מצערת קודם של החייל ואח"כ של תלמיד המכינה (שבינתיים נודע שגם נורה למוות מיד אחרי חטיפתו). באמת היה אפשר להשתכנע שהעבודה של כל הקשורים בדבר היא מצילת חיים וקריטית. לרגע קטן כשהודו למשפחות שהן גם הן נושאות בנטל (מי אני? נטל? התלוננתי?) הרגשתי קצת רע ששכנעתי אותו (הוא אומר שגם ככה רצה) לעזוב ממש בקרוב ולעבור לשוק הפרטי, והכל בגלל תאוות הבצע שלא יודעת שובע שלי, אני צריך עוד שעון, אני רוצה פורשה, אני רוצה ליסוע, אני רוצה תיק נסיעות בירקין, אני רוצה תיק מעור תנין, אני רוצה מנקה ומבשלת, אני רוצהChateau d'Yquem, אני רוצה בקבוקים של קריסטל, אני רוצה לאכול רק בבולו, נובו ובובו (את האחרון המצאתיJ), אני רוצה דירה במונקו, אני רוצה דירה או באקירוב או פנטהאוס באהאוס שיש בדיוק שני בניינים שעונים על הקריטיריונים הספציפים שלי בת"א ובגלל שהם מאוכלסים נאלץ לשלם על פינויי הדירה מבעליה הקודמים מלבד מחיר הדירה, אני רוצה גם טוארג V10 לימים שבהם מתחשק לי לשמוע ראפ, אני רוצה חפתים של פאברז'ה, אני רוצה לטוס רק פירסט, אני רוצה הרבה דברים שאי אפשר לקבל כשעובדים בשרות המדינה, ומה לעשות שבתחום שלי זה עלייה הרבה יותר איטית עד שמגיעים לסכומים הגדולים? אני רוצה גם עוד תמונות של האומן האהוב עלי.
ולמה אני רוצה את כל זה? לא יודע, ככה. כי זה מה שאני אוהב.
אז מיד התלוננתי לו שזה טקס שנערך בבית הנשיא ולא בריביירה, אבל לא נורא השנה נשבעתי לעצמי שמה שלא יהיה אני לא אפספס את תקופת המסיבות של הבנקים הגדולים בקאן (ליהמן, מריל ודומיהם), אבל להיות שם במלון ולא על יאכטה זה כזה יוז'ואלי.
אחרי שסיימתי לקטר להתלונן ולהסביר, הלכנו לארקדיה לאכול שם את ארוחת חגיגות הפרס, זה המקום הכי, אבל הכי גרוע שאכלתי בו בימי חיי, המנות היו פשוט לא אכילו, קיבלתי ריזוטו פירות ים עם קלמרי מכובס!! כמו עוף מכובס אבל בקלאמרי, חיכינו שעה!! בין מנה ראשונה לעיקרית, הלחם היה תת רמה, על בקבוק של קאסטל שעולה משהו כמו 200 ₪ ברפאל לקחו 360 ₪ , השירות שם כ"כ מזעזע שהם פשוט מוסיפים 12% אוטומטית לחשבון, חשבתי שזה אסור, אולי אני באמת צריך להגיש עליהם תלונה, לא יודע למי, אבל נראה לי שצריך. למנה עיקרית שלושה מאיתנו הזמינו נתח קצבים ברוטב יין, קיבלנו חתיכות קטנות של בשר שהיו הכל חוץ מנתח קצבים, הם היו אולי נתח לטשולנט שהיו עושים בגולה כשליהודים המסכנים עוד לא הייתה מדינה והיה קשה להתפרנס והייתה שואה ורדיפות וכאלה, אבל נתח קצבים החתיכות בשר הסיביות העלובות האלה לא היו, זה בטוח (וכאן זה שוב מתקשר לטקס בו הזכירו את זכותו הבלתי מעורערת של העם היהודי למדינה בעיקר לאור ההתבטאויות האחרונות של אירן שמידידתנו הקרובה ביותר הפכה לאויבתנו המרה ביותר בין לילה – ואני שואל, אם אוכלים בשר כמו בגולה שלא היה כסף, אז למה הקמנו מדינה?). בשלב הזה אחרי שכבר התלוננו עשרים פעם על השירות ביקנו שפשוט יפנו לנו את הצלחות ויביאו חשבון, יצא 1700 ₪ בלי קפה וקינוחים בעבור האוכל הכי עלוב מהחומרי גלם הכי נחותים, בשילוב של הרבה חוסר כשון במטבח עם המון שירות שלא היה ניתן אפילו בשיפודיה סוג ז'. לדעתי יש לנו פה עילה לתביעה, הם פשוט הרסו לנו ערב מקסים עם האוכל והשירות המחורבנים שלהם, פעם אחרונה שאני מנסה לחגוג משהו מחוץ למול ים, כמובן שבאוטו כולם אמרו היינו נוסעים עוד חצי שעה לת"א מירושלים וכבר נהנים במול ים, אבל למען האמת אחרי השעתיים של הסבל בארקדיה כבר לא היה לנו חשק לכלום.
אחרי זה הלכנו ביום חמישי לבועה. נתחיל מזה שאני לא מהמעריצים הגדולים של גל אוחובקי על שלל מפעליו ופעליו של האיש. הוא היה עושה איתי ספינינג ובא תמיד בחולצות מטריקו שהוא קיבל בחינם כיח"צ של כל מיני ארועים או פסטיבלים, שזו עבירה שלא תתואר ודבר שלא יעשה, להגיע לשיעור ספינינג לא חולצת ספורט. נמשיך בזה שפעם הוא התבכיין באחד הטורים שלו שהוא לא קנה חולצת פסים של מארק ג'ייקובס כי למרות שהיא הייתה מהממת עליו, היא עלתה איזה 300 אירו או משהו כזה, שזה פשע ועבירה ודבר שאין עליו לא סליחה לא כפרה ולא מחילה, ומי שעושה את סופו שימצא את עצמו במקום כ"כ גרוע בחיים שאין לי אפילו מילים לתאר. כי מארק ג'ייקובס זה קדוש, ואם מוצאים משהו מהמם של מארק ג'ייקובס אז קונים מייד בלי לחשוב פעמיים, ואם זה יקר אז מקסימום לא אוכלים כלום שבוע, אבל לעולם, לא משנה מה, אסור בשום אופן לוותר על פריט של מארק ג'ייקובס.
חוץ מזה יש לו את האובססיה הפתטית הזאת לסניקרס, והוא תמיד רודף אחריהן שזה לא ברור לי למה, אני תמיד יכול למצו כל נעל שאני רוצה רק צריך לדעת לאן ללכת. וכאילו בנאדם אתה כמעט בן מאה צא מהקטע של הסניקרס ובטח הגרסאות המיוחדות, זה אולי לילדים בני 16 שמעריצים את פארל או ג'יי זי, ולא למי שעבר את גיל 20? אולי כאילו מארק ג'ייקובס עצמו הולך תמיד רק עם הסניקרס הכי פשוטים שיש של וואנס או אדידס ולא הדגמים המיוחדים אפילו לא אלה שהוא עיצב, ואותו כנ"ל לנרקסיסו רודריגז וכו'.
אז בקיצור כמו שאתם מבינים לא היו לי ציפיות גבוהות מדי מהבועה, מה גם שללכת ע המים היה ממש נוראי בעיניי, ואתו דבר בעל בעל לב, מה שכן את העונה הראשונה של פלורנטין אהבתי מאוד ואפילו ידעתי בע"פ את כל הפרקים וגם את שירת הסירנה, ואפילו טיפה את יוסי וג'אגר, אבל בלי כל קשר לכל אלה הייתי חייב לראות את הסרט כי זה כאילו על השכונה שלי, וזה כאילו אורנה ואלה שסגרו לי אז ליומיים כי הם צילמו וכאילו הייתי חייב לראות את זה.
נורא התאכזבתי, עכשיו פה אני כנראה אפגע (שוב זה בדרך כלל לא הרגלי, אבל הפעם הבטחתי להיות ספציפי) בשחקנים של הסרט, אבל הבעיה היא לא בהם, המשחק שלהם טוב, הבעיה היא במראה שלהם, חוץ מדניאלה וירצר היא בסדר, אם כי מעט מלאה.
הבעייה בסרט היא שהשחקנים לא יפים, לא סקסיים, הם לא הדמות של ההומו התל אביבי, לפחות לא בשנת 2000, אולי ב85 כשאיתן וגל גילו את עצמם זה היה ככה שהומואים היו עם כרס ושעירים ולא עובדים במכון כושר, היום אין אנשים כאלה בגילאי 20, אולי בשכבת גיל של איתן וגל יש, אבל לא בגילאי 20, פשוט אין (שילביש אותם בספידי וקמרון ונעשה כאילו שינקין זה בדיוק מה שהיה כשצילמו את פלורנטין, טוב שהוא לא התעקש לצלם באלנבי 58 סרט שמתרחש בשנת 2006).
אני יכול רק לנחש שהדבר שעבר לו בראש כשהוא ביים את סצנות המין, זה אם דובר קושאסווילי עשה את זה בחתונה מאוחרת ובמתנה משמים כזה אמיתי וראף ובלי פילטרים ותאורה, ובלי ליפות וכזה, וכולם בעולם נורא התלהבו מכמה המין שם לא הוליוודי, אז בוא גם אני אעשה את זה בסרט שלי, רק שבסרט שלו זה לא עובד, ולא בגלל שזה הומואים אלא בגלל שמה לעשות שהסוויד והקנולר האלה (ושוב המשחק שלהם מצויין) לא נראים כמו ליאור אשכנזי בשיאו (חתונה מאוחרת) או יובל סגל (מתנה משמיים) ובטח ובטח שלא אבשלום פולק (שעסוק כנראה באויסטר קליפר ועוד אי אלו יצירות, כך שהפסיק לשחק) מה לעשות זה פשוט לא זה, זה לא נראה שנות ה2000 זה נראה במקרה הטוב כמו אני לא יודע מה. זה כאילו אין את זה יותר, זה לא מתאים לזמן הנוכחי. אני חושב שליהוק של מישהו הורס ברמות הקשות היה משנה את כל הסרט, והופך אותו ליותר אמין.
חוץ מזה מלצר בתור ברמן? (בצחוק)
עוד קטע נוראי זה הצורך של אוחובסקי לדחוף את כל הגרדרובה שלו לסרט, כאילו גם אני כשהייתי בכיתה ו' הייתה לי חולצה של נוורמיינד של נירוונה, וחולצה של גו של הסוניק (שציירתי בעצמי כי לא היה בארץ) אבל כאילו הגראנג' מת, ואדי וודר הוא כבר לא מלך העולם, וקורט קוביין התאבד, ומוריסי? אני מת על מוריסי, חייתי על השירים של מוריסי, הסמיתס שינו את חיי, stretch out and wait היה השיר ששמעתי בריפיט עוד כשלא היה דיסקמן והייתי צריך להחזיר כל הזמן אחורה בקסטה, אבל כל הזמן להלביש את הגיבור בחולצות של מוריסי? למרות שפה אני לא ממש יכול להאשים אותו לאנשים שמעריצים את מוריסי יש בד"כ אובססיה לגביו, הם פשוט מטורפים עליו, ומוריסי החולה הזה (ולצערנו גם השמן הזה) רק מטפח את זה בקליפים שלו שמראים איך המעריצים רצים אליו בהופעות רק כדי לחבק אותו.
אני גם הרבה יותר מעדיף את song to the siren בגירסה של this mortal koil עם אליזבט פרייזר.
והקטע של לדחוף את הסניקרס המזויינות שלו מסודרות על המדף, כאילו מה זה כ"כ מיותר, זה כ"כ נדחף, בדיוק כמו החולצות המזעזעות עם הפאייטים שעמדתי נדהם לנוכח המראה שלהן באיזה חנות בפרנקפורט.
מצטער שהייתי כ"כ שלילי אבל הרגשתי שממש בקלות זה היה יכול להיות סרט מצויין וחבל שלא.
לעומת זאת להבדיל אלף אלפי הבדלות, VOLVER של אלמודובר פשוט הפיל אותי מהרגלים, זה לא חינוך רע המופתי, וזה אולי לא סרט מהפכני ופורץ דרך אלא עוד אלמודובר טיפוסי, אבל לפחות הוא פשוט מתרכז במה שהוא טוב בו, ופנלופה קרוז נותנת שם הופעה מדהימה, והעלילה, אך העלילה, והצילום והכל, פשוט אלמודובר במיטבו. נהנתי כמו שהרבה הרבה לא נהנתי מסרט. זה באמת השאיר אותי בציפייה עמוקה לסרט הבא.
מצטער אם שעממתי מישהו או העלבתי מישהו, פעם הבא פוסט רק עם תמונות בו אני מספר מה אני ארכוש לקולקציית הקיץ הבאה שלי (קיץ 2007 אם לא טעיתי בחישוב {ולא טעיתי})
בבלוג זה
בכל הבלוגים
