עת להרוג
יש לי מישהי בעבודה, לשם הדיון נאמר שהיא עורכת דין, היא נקלטה במשרד עו"ד שעובד איתנו מיד אחרי שהיא סיימה את ההתמחות שלה. היא צוותה לצוות היעוץ המשפטי שלנו.
מהתחלה לא השתגעתי עליה.
א. היא נראית לא משהו
ב. היא מתלבשת לא משהו
ג. היא עילגת
ועכשיו פירוט. יש לה כזאת בעיה בדיבור שכשהיא פותחת את הפה יוצאים כל מיני קולות שכל קשר בינם לבין דיבור הוא מקרי בהחלט. היא מדברת כ"כ לא ברור, לדעתי יש לה בעייה בלסת, יש לה לסת של סוס. למזכירה הכוסית היו טבעות על השיניים ליישור, היא סיפרה לי שהעילגת ניגשה אליה ושאלה אותה על השם של הרופא שלה כי היא גם רוצה לעשות משהו בפה. היא הלכה אליו, הוא אמר לה שהיא צריכה ניתוח בלסת אם היא רוצה ליישר את הפה שלה.
היא כל הזמן מדברת עם הלשון ולכן את המילים כל הזמן היא הייתה הוגה: כז'ול הז'מן, היא גם כזה מדברת עם רוק.
אם יוצא שפעם בשנה אני כבר מצליח לפענח איזה מילה או שתיים מבין הקולות הבוקעים מהאיבר אשר מזכיר פה אצלה, אני כבר מבין שחבל ששמעתי.
ציינתי גם שהיא הבחורה הכי רגישה בעולם? כל דבר שאני אומר לה היא נעלבת, כל דבר שמישהו אחר אומר לה היא נעלבת.
נוסף לכל היא גם חושבת שבמקום להיות עו"ד שכרו את שירותיה להיות משקית חוויה וקישוט. מישהי שעבדה אצלנו 3 שנים עזבה, נחשו מי אירגן לה את מתנת הפרידה, מסיבת פרידה, ואפילו אלבום פרידה? נכון מאוד העילגת שהכירה אותה בערך חודש. היא באה אלי יום אחד וביקשה את הפלאפון שלי כדי לצלם את כולם לספר מחזור שהיא מכינה לה לםרידה ואחרי זה נעביר את זה דרך המחשב שלי.
Psycho!!!
כאילו עלה בדעתך ולו לרגע שאני מגיע לעבודה כדי לעבוד? ושאני צריך שהפלאפון שלי יהיה לידי זמין למקרה שמישהו מחפש אותי? ושאין לי סבלנות אחרי זה להעביא את התמונות מהמכשיר למחשב, ואולי גם תתחילי לעבוד קצת כדי שנתקדם בעבודה ולא תתעסקי בלעבור במשרד לצלם אנשים?
יש אנשים שפשוט לא קולטים, ואני עוד נחשב לבנאדם ישיר. יום אחרי היא באה אלי היא הביאה מצלמה דיגיטלית, והיא רוצה צילמה את כולם, ועכשיו היא רוצה להוריד את זה דרך המחשב שלי כי אצלה לא הולך לה ורק לי ולעוד כמה יש כבר את התוכנה וכו'. אמרתי לה תגידי מה את לא קולטת? אני עובד רדי ממני. לא זה ייקח ממש שנייה, אין לי שנייה, מה אין לך שנייה?, לא אין לי שנייה רדי ממני קרציה.
נוסף על כך היא גם טיפוס מאוד פסקני. עד לפני חודש היא גרה עם ההורים שלה, כל יום היא הייתה מביאה צלחת אוכל מושקעת כזאת שאמא שלה הייתה מכינה לה, עם סלט בצד וכו'. ואז היא הייתה מבקרת את כולם, מה הבעייה להכין אוכל בבית, למה לקנות אוכל מוכן, מה הבעייה לחתוך ירקות, מה הבעייה להכין אורז מה הבעייה לבשל, אין בעייה עם כלום.
העילגת עברה לגור עם חבר שלה (אתם לא רוצים לדעת איך הוא נראה) ונחשו מה מאז? או שבכלל אין לה אוכל, או שהיא מביה אורז שהיא עשתה במיקרו בלי כלום. You were saying?
אתמול אבל היה שיא השיאים, היא פשוט עלתה על העצבים. אז הערתי לה. הרבה פעמים הערתי לה, אבל אתמול כבר ממש הערתי לה.
היא הייתה צריכה לנסח איזה אימייל עם שאלות שאני הייתי מעביר למיש צריך כדי לקבל את התשובות. היא שולחת לי אימייל חציו בעברית חציו באנגלית, כולו עילגות. לא ברור מה השאלה, היא מפנה לסעיפים בחוזה שהיא לא צירפה, בקיצור חובבנות שלא לומר רשלנות.
שלחתי לה אימייל, שאם היא מפנה לסעיף, עדיף שתצרף אותו, היא שולחת לי אימייל נפרד עם הסעיף. שלחתי לה אימייל שאני מאוד אודה לה אם היא תוכל לעשות עבודה קצת יותר מקצועית, ושלא לשלוח אותי להרכיב פאשלים מאימיילים שונים.
אז היא באה לשאול אותי מה לא בסדר?
איפה אני אתחיל?
התחלתי בזה שהעבודה שלה פשוט לא עומדת בסטנדרטים המקצועיים שאני רגיל אליהם, היא מיד אמרה שמה זאת אומרת ואיזה אמירה כוללנית זאת וכו'.
אמרתי לה שזה אומר שאני חושב שהעבודה שלה ברמה לא מספיק גבוהה, שהיא לא אחראית, שהיא עושה דברים כלאחר יד, אם יש לה נושא לטפל בו היא לא דואגת שהוא יתבצע מההתחלה עד הסוף, ושבאופן כללי היא לא מתנסחת בצורה ברורה ושמכל העשרים אימיילים שהיא שלחה לי עדיין אי אפשר להבין מה השאלה.
מיד קיבלתי רצף של גיבובי הברות, מתוכם הצלחתי לפענח את המשפט, אם יש לך בעייה עם הסגנון עבודה שלי אתה צריך לבוא ולהגיד לי. אזה שוב אמרתי לה, יש לי בעייה עם הסגנון שלך את פשוט לא יודעת לעבוד בסטנדרטים שאני רגיל אליהם.
מיד אחרי זה הלכתי לשותף הראשון, אמרתי לו שאני לא מסוגל לעבוד איתה ושהרמה שלה זה כמו מישהי בת ארבע ורבע.
אח"כ הלכתי לבעלים ואמרתי לו שאני איתה יותר לא עובד, הוא אמר שגם הוא לא, אני חושב שהיא בדרך החוצה. בכל מקרה החוצה מהצוות שלנו, במשרד עו"ד מצידי היא יכולה להשאר עד לנצח.
ועת לרפוא
לש' הייתה חברה אחת שפעם ככה הייתי בקשר איתה, ואח"כ לא, כי היא עיצבנה אותי. ש' אפילו הזכירה לי אתמול שכתבתי עליה את הפוסט ביג תוכעס. אז זאתי.
בקיצור אף על פי שלא דיברתי איתה למעלה משנה וחצי, ש' אמרה לי שהיא מחפשת עבודה והיא אחרי סטאז', אמרתי לה שאני לא חושב שמחפשים במשרד שלנו אבל לא אכפת לי לנסות. העברתי את הקורות חיים שלה, שאלו אותי אם אני ממליץ, אמרתי שכן.
הבאיו אותה לראיון, קצת ריחרחתי זרקתי מילה טובה, וזהו היא בפנים, עכשיו אני אצטרך לאכול איתה צהריים. מה שטוב בה, זה שאני בטוח שהיא לא תאהב את עילגת כמוני, ואני מקווה שהיא תספיק להכיר אותה (במידה ולא יפטרו אותה עוד קודם) ככה שיהיה לי עם עוד מישהו לצחוק עליה.
סיפרתי למזכירה על אתמול, מאז אנחנו קוראים לעילגת בשם הקוד ארבע, כי היא בת ארבע ורבע.
עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע.
עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות.
עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד.
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק.
לאנשים שזורקים אבנים על חוטאים
עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך.
עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר.
עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום.
פעם הבאה רק תמונה, נשבע לכם שאמא שלי ובבנות (כמו שאומרת המזכירה
)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
