קניתי סופסוף מכונת קפה. כבר הרבה זמן שרציתי, אבל היססתי.
פחדתי שאני אשתה קפה רק בבית ולא בבתי קפה, ואז איך הייתי שר: לפעמים נראה כאילו כל מה שאני עושה הוא לשבת בבתי קפה...
נחשו מה? הפחד שלי התגשם, היום הייתה השבת הראשונה שלא היה לנו קפה גדול חזק עם חלב אחד אחוז ותוספת הרבה קצף בבוקר. כן כן, לפעמים הגהנום קורא בדיוק כמו שחזית.
ועכשיו מה האובססיה? הכוסות קפה של אילי שעשה ג'ף קונס, הרי קונס אמיתי אני לא יכול לקנות, אז לפחות אם הוא כבר כל כך התמסחר ועשה משהו כל כך המוני ששום דבר בינו לבין האומנות שלו הוא מיקרי, אז למה שלא יבוא איזה פרייאר כמוני וישלם מחיר מופקע לחלוטין על הכוסות האלה?
למה אתם שואלים? כי מסתבר שפראיירים לא מתים, גם לא מתחלפים, מסתבר שפראיירים כמוני קנו את כל הכוסות האלה והיום אפשר להשיג אותן רק בEBAY, בעסה.
אז עכשיו יש אובססיה חדשה, באמת הרבה זמן לא הייתה (חוץ מהשעון, הציור, הכוסות של רידל, הגינס החדש של דולצה {בעצם הכל של דולצה} ועוד ועוד ועוד)
בקיצור האובססיות לא יודעות שובע.
אגב המכונת קפה היא סיפור, פעם היכרתי למישהי אחת שהשטן לא ברא זוועה שכמוה (אז עוד לא ידעתי את זה) מישהו חולה נפש 0אז עוד לא ידעתי שהוא חולה כ"כ). אמרתי לה אם זו חתונה אני רוצה מכונת קפה של אותה פירמה שמשתמשים בארקפה, אבל יותר קטנה. היא הבטיחה. מאז הם התחתנו וכמו שאתם מבינים, עד היום שתיתי את הקפה שלי בארקפה. מה שנקרא פראיירים לא מתחלפים, וגם לא חארות.
קצר אבל מדוייק כמו המקיאטו שלי בבוקר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
