10/2006
 Mens sana in corpore sano
אומנם כבר כתבתי על זה, אבל הנושא ממשיך להעסיק אותי.
אני ונייקי.
אני לא יודע שובע. אני אומנם באמת עושה הרבה מאוד ספורט בכל מיני ענפים ומכל מיני סוגים, והמשותף לכל הפעילות שלי הוא 2 דברים:
- אני עושה את הפעילות
- הביגוד והציוד הם של נייק (פרט לנעלי ספינינג ומחבט טניס)
ואני לא יודע שובע.
אני גם מת על סטים, לא אוהב שהחולצה לא תואמת למכנס. ויש לי סטים לחדר כושר, סטים לקיקבוקסינג, סטים לטניס, סטים לספינינג, סטים לריתה, וכמובן גם נעליים לכל תחום. כמובן שגם הגרביים נייקי, הכפפות לחדר כושר, הבקבוק לשתייה, המאמן שלי צוחק עלי שהם צריכים לשלם לי כסף.
הוא ראה אותי יום אחד ברחוב והיה בשוק שאני לא לובש נייקי גם בחיי הפרטים.
יש לי גם מעילי רוח, כובע תואם לכל סט, ועוד כל מיני.
בכל עיר שאני נמצא בה (בעולם) אני חייב לעבור בחנות של נייק לראות אם יש משהו מעניין (כמו החולצה הזו כאן למטה)
פעם בשבוע בערך אני עובר בחנות בארץ, ככה סתם לראות מה חדש, אולי הגיע משהו שעוד אין לי, נעליים אני תמיד אקנה אם אראה משהו יפה במידה, לא משנה כמה יש לי. עכשיו אני חם על שני זוגות חדשים, שכרגע אין במידה שלי את אף אחד מהם, אבל אני מחכה:
- נייק פרי
- נייק פלוס (זה שמתחבר לאייפוד נאנו, עכשיו אני גם אהיה חייב לקנות את הנאנו, כאילו לא מספיק שיש לי את הוידאו ואת השאפל)
זהו, זה הטרוף שלי. לכן גם כשאני עושה כושר אני נראה מדוגם ביותר.
הגמילה לא נראית באופק. היום ראיתי מישהי בחדר כושר עם נעלים של פראדה ספורט. קודם ראיתי את הנעלים ורק אחר כך את הבחורה, אבל תאמינו לי לא היה צריך להרים את המבט כדי להבין במי מדובר, לבוא עם פראדה ספורט לחדר כושר, זה כמו להזמין את המנה של הבשר במול ים, או במילים אחרות לכל זמן; ועת לכל-חפץ תחת השמים.
הלו"ז למחר הוא קודם שעור טניס ואח"כ שעה וחצי של יוגה אינטנסיבית, שיהיה בכיף.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
