ווב שתיים אפס.
אפס שתיים לטובת הווב.
כמה קראתי, כמה ניסיתי, כמה, כמה ,למה, למה – ולא אין תשובה.
אני עוד לא יודע מה זה. לא יודע, אבל כנראה שמשם תגיע הישועה שלי.
כבר אין גליון של Wired שלא מתעסק בזה, גליון אחד מוקדש למגירה של MySpace, וגיליון אחר לlonelygirl15, איך שלא תהפכו את זה, איך שלא תסתכלו על זה, Web 2.0 זה הדבר, זה כאן זה עכשיו וזה קורה.
אי אפשר להגדיר את זה, כולם רוצים לקחת חלק בזה, אנשים לא יודעים אבל הם לןקחים חלק בזה, ויותר חשוב מזה; מארקס עבדכם הנאמן חזר לכתוב פה, כי הוא קרה בwired שצריך ושזה מה שהולך עכשיו, בלוגים ולכן חזרתי לכתוב, כפי שנאמר, אין Web 2.0 ה משפיע על כולם.
למה אני צריך לעזוב את העבודה שלי? כי זה לא Web 2.0 זה פשוט לא זה. זה לא מתאים, זה לא הולך.
Web 2.0 זה קונספט, זה חיים, זה לייפסטייל, ואני כרגע לא חלק ממנו בעקבות העבודה שלי. לא מתאים.
לא מתאים בכלל.
למה זה לא מתאים?
זה קשור למהות וללייפסטייל.
אני לא מתעסק במשהו שהוא רק ברשת, יש ממש קיום פיסי לעבודה שלי, זה מזעזע. לא רק זה אני גם צריך ללבוד חליםות, לפעמים עניבות, הכי לא ווב 2.0, יש לי תיק פראדה מעור, במקום תיק גב מטריף תבריאות של טומי עם איזה סטיקר או פאטצ' עליו.
הכי גרוע, אני משתמש בטאבלט פי סי של IBM, אומנם שדרגתי אותו והוספתי כל מה שאפשר, ועם זאת זה לא זה, אני חייב מאק.
בגלל זה אני חייב לעזוב את העבודה.
החיים שלי זה מאק, לא פי סי!!!
לא ייתכן שאני אשתמש במחשב שמזלזל באינטלגנציה שלי ובראיה החזותית שלי, פשוט לא ייתכן, לא סביר ולא הגיוני, ומכיון שאצלי בעבודה אי אפשר להסתדר עם מאק, אני חייב להתפטר, חייב.
לא יודע אם כבר כתבתי פה, אבל הארטיסטיק דיירקטשיין של גוון סטפטאני מפיל אותי, הורס אותי, ובכלל כל הקטע האסתטי היפני הזה מפיל אותי.
תכנסו ל bape.com הכי אסתטיקה מטורפת, כל זה זה הכי הרבה Web2.0 ה כ י.
ורק אני תקוע.
פיתרון? רחוק רחוק באופק, אבל אולי יום אחד אני אדע.
אני צריך גם לעבוד על העיצוב של האתר שלי, שיהיה יותר Web2.0.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
