תטמינו או לא הבתבטל לי האימון היום, אני מגיע לחדר כושר והמאמן שלי מודיע לי שהמדריכה שבמשמרת התעלפה (לא לפני שהקיאה) ולכן הוא חייב להחליף אותה, ולא יהיה לי אימון.
WTF???
כאילו וואט דה פאק???
גם את המעט שיש לי עוד רוצים לקחת ממני, שתלמד לא לבוא חולה לעבודה, ואם היא כבר באה חולה שתעבוד, לזייף התעלפות גם אני יכול, אז מה, לא בא לי לעבוד אני מזייף התעלפות?
ה ה פ ך ! אני מגיע חולה לעבודה ומזייף בריאות.
היום ניסיתי להחליף את רינה הפדיקוריסטית, כי ישן אצלה ומסריח, אבל היא יודעת את העבודה. בעצתה של מישמיש (שגם היא לקוחה לשעבר של רינה) הלכתי לאיזה מקום שלא אזכיר את שמו (הזהרה מפורשת תשלח למנויים באימייל). מישמיש אמרה לי שזה מדהים שם, וזה חבילת טיפול, וזה גם כולל מריחת פראפין וקילופו.
מה אני אגיד לכם, הייתי צריך לדעת אחרי הסיפור עם המקיאה המתעלפת שזה הולך להיות אחד מימי השישי השחורים ביותר בחיי. טיפול כזה גרוע לא ראיתי מימי חיי (ולשמחתי עד היום גם לא חוויתי וב"ה גם לעולם לא אחווה שוב). יגעתי שאסורר לי לעשות את זה, אבל עשיתי.
קודם כל היא פצעה אותי בידיים ועשתה את זה מכוער, אח"כ עברנו לרגלים – אבל קודם הפתעה נוספת מאלוהים אלי במיוחד ליום שישי – הריצרץ' של המגף נתקע לי ובסופו של דבר נהרס – כן המגף החדש שזו הפעם השלישית שאני נועל, מיד התקשרתי להלגה לספר להם מה קרה, אז המוכרת אומרת לי, אני לא יכולה לעשות כלום דרך הטלפון. ס ל י ח ה ?! אין שרות שליחויות, אני צריך עכשיו ומיד מגף חדש, חוצפנית, אני אעשה לה סוף סופי ומוחלט, כשאני אסיים איתה היא לא תראה את הפנים שלה בעיר הזאת. לפעמים אני נדהם מהשרות הגרוע שיש בארץ, זוועה!
אבל בואו נחזור להתרכז באסון הגדול של היום, הפדיקור, המפגרת הזאת הרסה לי שם את כל הציפורנים, אמרתי לה כן ובסדר על דבר שהיא אמרה העיקר שתעזוב אותי כבר ואני אוכל ללכת. אח"כ יש את הקטע של הפראפין, אתה טובל את הידיים והרגלים בנוזל רותח (אבל באמת רותח) אח"כ מחכה כמו אידיוט ואז מקלפים את זה ממך, needless to say זה ממש לא עושה כלום. בקיצור זוועה.
שלא לדבר על המקום עצמו – אולי אתה רוצה עוגה? או תה או קפה? אה תודה, לא באתי להשמין, באתי לסדר את הציפורנים. מסתבר שזה גם מכון קוסמטי, לא רק ציפורנים. בסוף הבנתי מה הבעיה – נקלעתי למקום לא לי, הוא אומנם ממוקם במרכז תל אביב, אבל באוכלוסיה שלו היא כנראה או כזט שמגיעה מחוץ לתל אביב (לא, לא מגבעתים, ממקום אחר) או כאלו שגריפ בתל אביב – אך לא בדיוק נולדו בה...
אח"כ אספתי את אחותי – ונחשו מה? עוד אכזבה, היא לבשה של לבן מעל בגדים בגוון אפור שחור, למזלי היא מכירה אותי וידעה שייתכן ולא אהיה מרוצה ולכן הביאה בתיק גם קרדיגן דק אפור מידי במקום – מזל! חסכה לעצמה לעלות להחליף בגדים J
איתה היה בסדר, אבל אח"כ זה שוב התדרדר בשום סניף של ארקפה לא היה טרמציני עוף! עד שמצאתי חניה ליד האוזן, אז לא היה את הסרט שרציתי, ובחנות נרות היה צפוף באנשים מהסוג שאנחנו לא אוהבים, אז ברחתי. לא שברחוב היה יותר טוב.
בחצי השני של הכדור באותו זמן ממש, הוא – נפגש לו עם מפיק העל ואשתו (שנעלה כריסטיאן לבוטין מעור תנין חום עם עקב סיכה – מזל שהסברתי לו על הקטע עם הסוליה האדומה) ועם הכלב העכברי שלהם, כמו של פאריס אבל שמן, בהתחלה הוא חשב שזו כלבה בהריון.
בקיצור הוא משייט לו הלה לה לנד במרצדס CL החדשה (שכורה), פוגש במקרה את גוון באולפן של המפיק האגדי, ואני – אני אפילו את הסנדוויץ' בשני שקל ורבע שלי לא יכול למצוא בעיר המחורבנת הזאת, שלא לדבר על זה שלא שלחו לי נעלים להחלפה.
אני הולך לישון, ומקווה לקום רק מחר לאימון טניס (אם אלוהים לא יחליט לחון אותנו בממטריו בדיוק בשעת האימון שלי).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
