כמה שהעבודה שלי קשה – זה שזה לא יתואר! פשוט אין לתאר.
ההצלה שלי היום הייתה ארוחת הצהרים במסעדה הכי אוליגרכית בישראל, באמת, המון המון עולים חדשים.
חוץ מזה היה קשה ולחוץ בצורה כמעט בלתי אפשרית. אני כבר כל כך שונא את פעילות הנוכחית, צריך למכור הכל ולהמשיך הלאה, הלאה לאן? לאוליגרכיה לנד, אלא איפה?
למכור למכור למכור
הלחץ, עכשיו כשיש לי 2 פלאפונים על אותו קו, אני יכול לנהל כ"כ הרבה יותר שיחות במקביל. שיחת וועידה באחד, כשעוד שיחות נכנסות בשני.
חזרתי מהצהריים עם כאב ראש מטורף, כולה כוס שרדוניי של שאבלי. ישר, אבל ישר, שני אדוויל, ובק טו ביזנס, אין ברירה.
אף אחד לא מחכה לי.
A million girls would kill for your job
כ"כ לחוץ שהייתי חייב לבטל את הטיפול פנים שלי, אני מרגיש כ"כ רע, כבר תיארתי לעצמי איך אני הולך לטיפול ומשם לישון, איזה לישון ואיזה נעליים (טוד'ס שחורות חדשות, פעם ראשונה שנעלתי, תודה ששאלתי), רק עבודה עבודה עבודה בשבילי.
לא הספקתי לספר לגבי סרטים שראיתי וכבר מאוחר אז אני אקצר:
1. history boys – מצויין, איך אפשר להתאכזב מסרט שמתחיל ב blue Monday ועובר ל this charming man ? נחשתם נכון, אי אפשר.
2. המלכה – מצויין, הלן מירן פייבוריטית שלי ממזמן, הטבח הגנב וכו', המפצח (כולל החלק האחרון בו היא אלכוהוליסטית)
3. מארי אנטואנט – הכי טוב של סופיה קופולה עד היום, שלא לדבר על הפסקול, רק הליהוק של מקס פישר היה מוזר, אם כי גם עשה את העבודה. קירסטן דאנסט בשיאה.
אני הולך לישון – רק אלוהים יודע איזה יום מצפה לי מחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
