כמה אני מצטער שחבר שלי הוא לא פדיקוריסט, הייתי כ"כ שמח, אם כל פעם שהייתי נח לי בבית, רואה טלוויזיה או משהו כזה, מישהו היה עושה לי פדיקור. איזה כיף זה אחרי פדיקור, מין תחושת הקלה כזאת של ניקיון, של קלילות, העור טיפה מתוח, רענן. אבל איתרע מזלי וחבר שלי הוא לא פדיקוריסט.
מה יכול להיות יותר טוב מחבר פדיקוריסט? חבר שהוא רופא. לא כל רופא, לא קרדיולוג, או משהו משעמם כזה חס וחלילה. אם כבר רופא אז שיהיה דרמטולוג, כל היום מהבוקר עד הערב שיזריק לי בוטוקס ורסטילאן במצח ומסביב לעניניים, בהתאמה. ואם לא דרמוטולוג, אני מוכן להתפשר על חבר פסיכיאטר, כל היום ייתן לי תרופות מרשם, כדור לקום בבוקר, כדור לסתור את תופעות הלוואי הדיכאניות של הכסור שקמים איתו בבוקר, כדור שיסתור את תופעות העייפות של הכדור שלוקחים כדי לסתור את תופעות הלוואי של הכדור שלקחתי בבוקר, כדור נגד הרעב המוגבר של הכדור נגד העייפות, ובסוף היום לפני השינה, כדור מרדים. אך כמה כיף היה יכול להיות. ואם לא פדיקוריסט ולא דרמטולוג, ולא פסיכיאטר, אז מה נשאר? אה – עדיין רופא, מנתח פלסטי, היה מאשפז אותי כל שני וחמישי להרמה ומתיחה ושאיבה והסרה והוספה. אבל גם זה לא.
אז עם מה נתקעתי? סוד, אבל אני אתן לכם רמז - אין בזה כסף, בגלל זה אנחנו חיים בעוני הנורא הז, הלי נהג בלי מבשלת, בלי עתיד בלי תקווה, בלי חלום.
חוץ מזה ההכנות לחו"ל בעיצומן, אני שונא לארוז גם לעבודה וגם לחופשה, זה אומר לארוז שתי מלתחות שונות בתכלית, אבל מישהו היה צריך לשלם על הטיסה במחיר מלא לכבוד החגים.
אני מתחיל לא לאהוב את הקפה בהרצליהף בוא נאמר שאנחנו מרגישים בערך, וסליחה על הגזענות, האשכנזים היחידים שם, זה מתחיל להרגיש לי כמו שוק אפור שם, או משהו כזה, נראה לי שמעכשיו נקח טייק אווי. דין הרצליה פיתוח אינו כדין לב תל אביב.
אפרופו גזענות, אחותי סוף כל סוף, נפרדה מהחבר שלה. עיראקי, תודה ששאלתם. כמו שאמרתי לה היום, מעכשיו היא תצטרך לשלם על הקובות שלה, חוצמזה, הכל ישתפר.
אני כ"כ מקווה שהיא תמצא בחור נחמד. פעם רציתי שהוא יהיה יפה, עשיר, חכם ומוצלח, היום, אחרי האחרון שהיא החזיקה בשנתיים האחרונות, אני רק רוצה שהוא יהיה טיפוס נחמד. לא חייב להראות טוב
(רק שלט יהיה שמן), פשוט שיהיה נחמד, וקצת חכם, לא צריך גאון, רק קצת חכם, אבל הכי חשוב נחמד, ולא מתוסכל ועצבני על העולם. רק נחמד, זה הכל, האם זה כ"כ הרבה לבקש?
מה שכן בעקבות הפרידה, אחותי רזה מאי פעם, אבל בקטע מדאיג כזה, שהסקיני דיזל מידה 24 שלה יושבים רופף. אבל במו עיני ראיתי אותה אוכלת היום פחמימות לבנות (אורז), אז כנראה שזה סתם מזג האוויר ואין מה לדאוג.
אני מתלבט אם גם לסוע לשוויץ למונטריי או להשאר רק בבורגון בחופשה, עוד לא החלטתי. נחשוב על זה. דווקא בא לי מונטריי, אני גם רוצה הפעם לרדת ברגל את כל הדרך לעיר מהמלון.
זה זה
לעומת זה
בשניהם כבר הייתי מאה פעם ועוד לא הספיק לי, אם הייתי נוסע לשבועיים היה יותר קל, הייתי עושה שבוע פה ושבוע שם.
ועכשיו לשלאלה השבועית, האם עדיף להיות מרי קייט או אשלי? פורשה קאיין או מרצדס G?
ועוד תמונה של הדב החמוד מתוק הזה, שמאוד מזכיר את החתול שלי, שמטומטמים בגרמניה (אין גרמניה האחרת) חשבו שצריך לתת לו למות כדרך הטבע, כי אמא שלו נטשה אותו :(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
