נכון לכל אחד יש מראה אופייני, אז המראה האופייני של חבר שלי, זה שגילו את מקצועו שרברב בתגובות למטה, הוא כזה:
נעלים של גוצ'י, ג'ינס של דולצ'ה גבאננה, חגורה של פראדה, וחולצה של לאקוסט או סריג כלשהו של D&G או דול'צה גבאננה (מקשמיר). זה הsignature look שלו.
בקיצור דווח לי שהוא כינס את כל העובדים שלו, ואמר להם שאי אפשר להיות יותר מנותקים מהעם (כמה מנותקים שרברבים יכולים להיות?), ושהם לא יכולים רק להתעסק בעבודה שלהם כל הזמן, לחשוב רק על עצמם ולארגן מסיבות חברה עם אייפודים מתנה לכל המשתתפים, הגיע הזמן שיעשו מעשה. בעודו אומר את הדברים האלה, ניסה להריץ בראשו את לוחות הזמנים של הטיסות לג'נבה (לא הנסיכות הידועה ג'אנוביה מיומני הנסיכה), ע"מ לוודא שהמעשה שיעשו לא יתנגש לו עם הטיסה.
הוא החליט שהם ילכו לחלק אוכל לעניים לקראת החג, כל החברה על שלל רכבי הליסינג שלג תירתם למאמץ, נוכחות חובה.
אחד העובדים שלו אמר לי שלא נראה עוד מישהו מנותק יותר מהעם ממנו בחברה.
כמו שאומרים עד שלא הלכת בנעליו של אדם אל תשפוט אותו, בעיקר אם אלו נעלי גוצ'י עם הבמבוק מקדימה.
אז מיד מחלוקת המזון הוא הספיק לטיסה.
נפגשנו בפרנקפורט ועלינו על הטיסה לג'נבה, אחרי שרוקנתי את הסניף המקומי של Kiehl (היה כיף מאוד לשים על עצמי בבוקר את הenergizing fuel). הייתי מחוק גמור בשדה"ת ובטיסה. ובנסיעה הביתה אח"כ. פשוט עברתי קודם באיטלקית האהובה עלי, ואכלתי עד בלי די, כי ידעתי שזה הפעם האחרונה שם (עד הפעם הבאה) אז אכלתי מנה של פסטה ועוד חצי מנה של טורטליני שבעל הבית הכין לי במיוחד כי אני לקוח כל כך טוב ונחמד, מלבד זאת גם אכלתי את הטירמיסו שלו בפעם הראשונה (למי שלא זוכר הוא הבטיח פעם קודמת שהוא מרחיב את המקום ואז יהיו גם קינוחים), זה בתוספת כמה כוסות יין שסופסוף הרשתי לעצמי אחרי כמה ימים של עבודה רצופה, הפיל אותי. אבל כשסוף כל סוף הגענו הביתה לא הלכתי לישון, כי ש' הביאה לי את הספר החדש של זאת שכתבה את השטן לובשת פראדה, והייתי פשוט חייב לסיים אותו, הוא לא השטן, אבל הוא ממש טוב, מלבד הסו, שהוא אופטימי ורומנטי בצורה קיצונית.
קניתי לי עוד ווג איטלקי בשדה"ת ועכשיו אני כבר אחרי ארוחת הבוקר עם הקרואסונים הטריים, והפתעה-הפתעה הביאו לי במיוחד מקארונס מל'דורה אתמול (שכן אנחנו בלב אזור היין ולא בפאריס).
אז בינתיים הכל טוב, נמשיך לעדכן מהשטח...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
