למי שלא יודע וגם למי שיודע, בימים אלה אני לבד שכן הוא נסע ולכן את כל ההזמנות שהוא קיבל ליום העצמאות – הוא דחה, ואני את ההזמנה היחידה שקיבלתי אתמול – ניצלתי.
החברים החדשים הזמינו אותי. מעולם לא פגשתי את החברים של החברים החדשים, עד אתמול זאת אומרת.
מסתבר שפעם טייס, תמיד טייס. מי שהוא טיס כל חבריו (מלבדי) הם טייסים ובנות זוגם. וכך היינו חבורה הומגנית של טייסים, חברות של טייסים, ומארקס אחד.
לא היה לי הרבה מה להוסיף לשיחה כשדיברו על חלופות רכישת ציוד חדש עבור החיל, סימולטורים חדשים, ההבדל בין דולר סיוע לדולר רגיל, למה לכל חברה ישראלית יש חברה בת בארה"ב כך שיוכלו לקנות ממנה בדולר סיוע, האם יתקינו YES בטייסת או לא, האם יבנו מנגל חדש בטייסת או לא ועוד ועוד ועוד.
אחרת כך הם נהיו קצת יותר נורמאלים, תודה לאל.
מסתבר שהם גילו את אברקרומבי, בעיקר לאור העובדה שכל המוכרות שם הן כוסיות על, אבל הבגדים מתומחרים יקר מדי.
אגב מסתבר שטייסים הולכים עם מדים גם כשהם לא בתפקיד, הם כולם לבשו ג'ינס של דיזל עם טי שירט כלשהי, הרגשתי כל כך מחוץ לחבורה עם הדולצ'ה גבאננה שלי. זה בסדר, התגברתי, אני חזק.
בכלל המותגים השולטים אצליהם הם אברקרומבי, אורבן אאוטפיטרס וכמובן דיזל.
עוד תגלית היא שמסתבר שלטייסים אין חברות שמנות, וגם לא מכוערות. והם כולם שונאים את בעלה של קרן מיכאלי, הם אומרים שהוא נורא לא נחמד, אני אומר שהם סתם מקנאים.
הם היו נראים לי קצת כאילו הם תקועים בזמן, חבורה של אנשים פחות או יותר בגילי, כולם בלי תואר (לא תואר והדר, אלא תואר אקדמי), בלי בדיוק כוון מקצועי, בלי עבודה אמיתית, חלקם עוד מעט יתחילו להכנס לזה, חלקם עוד בקבע, אבל בסה"כ הם בערך במצב של מישהו בן 20, והם לא, זה מוזר.
פתאום הרגשתי קצת זקן, אני מתעסק רק בדירקטוריונים (אישרו לי/לנו תקציב של 20 מיליון דולר אקוויטי כשלב ראשון להשקעה החדשה) מצגות להשקעה, רב עם כל הרואי חשבון בעולם, והפ כאילו בשלהם, באיזי, גם הקטע של הבגדים מסמל חוסר התבגרות מסויים, מין תמימות כזאת – חוסר הכרות עם בגדים מה runway, האמונה שדיזל זה אופנה.
בכל מקרה, אחרי ההכרות איתם, בטח יהיה פחות טראומטי במסיבת רווקים של החבר החדש (חצי מהצמד החברים החדשים).
דבר אחד חייב להאמר לזכותם, הם יודעים לעשות על האש. לא היו שיפודי עוף, לא היה קבב, היה רק בשר אחד – אנטריקוט.
נתחים של כמה קילו שעשו על האש, לקחו למטבח ופרסו. מה שהתקבל היה חתיכות של כמו סטייק עשוי מדיום-רייר, יאמי ימאי! תפ"א אפויים סלט ירוק אחד, חצילים בטחינה רוטב עגבניות חריף וזהו. Keep it simple keep it clean. מה שכן יין היה הרבה וטוב.
חוצמזה אתמול היה לי הספק אדיר, נפגשתי לראשונה עם some girls are bigger than others, למי שזוכר, לאחר בערך שנתיים שלוש של נתק. ש' היא האחראית לאיחוד המרגש(?), המשכנו מאיפה שהפסקנו – ז"א הערתי לה על הפדיקור, הנעליים, ושלחתי אותה לאופטומטריסט ליישר את המשקפי שמש. היא שמחה, היא כ"כ התגעגעה ליד המכוונת שלי (או ככה נראה לי). היא התחילה לשאול אותי איפה אפשר לקנות תיק כזה, ואיפה אפשר לקנות דבר אחר, עד שצעקתי עליה, שתפסיק לשאול שאלות, אני לא יכול בתי דקות לעשות לה סטיילינג לשנתיים. האמת שהיא חמודה, לא זוכר כבר למה כעסתי עליה (לא מדוייק, כן זוכר, אבל שמתי מאחור).
זהו עכשיו אני בקפה השכונתי שכן המנקה שלי כנראה לא התרשם מחג העצמאות ודפק על הדלת השכם בבוקר.
עוד מעט שוב חברים ושוב על האש.
יש לי גם המון עבודה להספיק.
(תמונת אילוסטרציה, למצולמות אין קשר לכתבה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
