ביום העצמאות כמו שאתם יודעים העוזר בית הגיע ולכן עפתי מהבית. בדרך עצרתי אצל ק' שלמי שלא זוכר היא החברה המעצבת (לעתיד) (על כך בהמשך), ומשם מיהרתי מאוד לעל האש נוסף שהיה לי ואע"פ שהיו לי אין סוף בקבוקי יין ותיכננתי להביא סוסון ים, בגלל המנקה לא עצרתי שוב בבית ולכן עצרתי בלחם ארז באבן גבירול – ןמי נכנסה עם הבן שלה? ניחשתם נכון, החנפנית, רציתי לעצב לה את האווירה, אבל לא יצא לי. הייתי צריך ללכת יום קודם לעלהאש של העם, עם הרבה חומוס, אז היה מצליח לי.
איזה קטע (קטע קטע), חשבתי לתומי שאני אכתוב את הפוסט הזה מהקפה בLA שבישראל (לפחות על פי תפיסתי) מהקפה הקבוע שם, אבל אז נכנסה הרקדנית במפתיע ידה ידה ידה, אני כותב מהקפה השכונתי החדש, שגיליתי לפני שנה ורק השבוע חזר לי שוב לרדר. ובאמת עדיין שקט פה ושכונתי (במובן הטוב של המילה – שכונה), רק נקווה שהבטרייה תעמוד בזה, אני בלי מטען.
בכל מקרה, ביום העצמאות הלכתי לק' וזו פעם ראשונה שהייתי בבית הנוכחי שלה, וכמו שתמיד כשאני פוגש אותה קרה שנדהמתי מכמה שהיא מוכשרת ומהיכולות שלה, מה גם שהייתה שם אחת הממייות (מ') שהייתה יושבת איתנו כל יום בשולחן בימי הבר ההוא שהיה אחרי הפוסט (כן, אני זקן), יום יום ראיתי אותה במשך שנה ואז לא. הייתה תקופה שהיא אפילו גרה ברחוב מקביל לי ולא ראיתי אותה, אבל עכשיו ראיתי אותה, והיא הייתה כל כך חמודה, ועדיין יפה, ובכלל מקסימה.
אבל זה לא הסיפור, הסיפור הוא הדירה שלה, היא פשוט יודעת להפוך כל דבר למעוצב בדרכה המיוחדת. במטבח היא שייפה את הארונות עץ הישנים וצבעה אותם בתכלת עם גימור מבריק שנראה כמו פורמאיקה או פלסטיק, את הידיות היא צבעה בצבע כסף מתכתי מה שגורם לחשוב שהן עשויות מנירוסטה, מעל השיש היא שמה את הצנצנות פסטה האלה מלאות בפקעות של חוט (כמו האטריות ביצים של ברילה שמגיעות בסלילים).
הסלון הוא המיין אישו, יש שם פינת אוכל שמורכבת מפלטה של שולחן שהיא מצאה ברחוב, אותה היא שמה על רגל של כיסא בר שהיא מצאה ברחוב. את הכיסאות, 4 מקוריים משנות השישים היא מצאה בשוק הפשפשים, המתכת הייתה חלודה לגמרי אבל המושבים והמשענות מהפרספקס היו במצב מושלם, כמו במטסח, שייפה וצבעה, וזה נראה עכשיו מושלם, ברטרו היו לוקחים על זה 1,000 ₪ לכיסא עכשיו.
בקיצור הבחורה מוכשרת בטרוף, וזה תמיד גורם לי לקנא (חלילה לא בצורה לא מפרגנת) למה אני לא יכול גם להרכיב את האנסמבל הזה, והסיבה היא מאוד פשוטה – הבוס שלי אומר לי שהמצויינות היא האויב של ההצלחה. אני הייתי רואה את הכסאות ולא מזהה את הפוטנציאל וחוץ מזה זה היה נראה לי יפה, אבל כבר הייתי מוצא מקבילה יותר מוצלחת ויותר יקרה לכסאות האלה, ובטח ובטח שלא הייתי אוסף שולחן מהרחוב.
וכבר כמה זמן שאני מדבר על להחליף את הסלון, ומצד שני אני אומר שלא נחליף עד שלא נעבור דירה, ומצד שלישי, פתאום כן בא, ומצד רביעי אני יודע שזה יהיה יקר, אז אני מנסה לעכב את זה עד כמה שאפשר.
ובכל זאת רק כדי לראות מה הולך היום בשוק (לא שאני לא עובר בהביטאט וטולמנ'ס לפחות פעם בחודש כדי לראות מה יש) קפצתי לאריק בן שמחון. אריק בן שמחון הוא מישהו שאני מאוד אמביוולנטי לגביו כרגע, עד לפני כמה זמן לא אהבתי אותו בכלל, אם יש מקום שמעוצב לא טוב בעיניי זה החמארה ברפאל, ובכלל הוא היה נראה לי כמו איזה חותמת הכשר של נובורישים סוג ז', כאלה שאוכלים במסה, או קיוטו בהרצליה נניח...
אבל פתאום ראיתי איזה כמה דברים שלו שכן דיברו אלי, ואמרתי שווה ללכת לראות. אז הלכתי לראות, וזה לא רע, לא רע בכלל. קודם כל הסטודיו מעוצב יפה, דבר שני לבנאדם יש טאץ', ובכלל הוא מקפיד על הפרטים הקטנים וזה משהו שאני מאוד מעריך, הנרות בחנות הם של Diptyque ולא של נרות בשינקין, הפשמינה שזרוקה בנונשלנטיות על הספה היא של וויטון, עכשיו לא שאני בנאדם של מותגים, אבל אני בנאדם של איכות, ואני מעריך את זה כשלא מנסים לזייף לי אווירה אלא ממש יוצרים אותה. זה כבר ראוי להערכה.
גם אהבתי שחלק גדול (לא הכל) מהרעיונות שלו הוא מקורי, לא מועתק בצורה כזאת או אחרת, אני חושב שזה הבסיס להצלחה שלו.
להערכתי הסלון שאני רוצה, כולל השולחן הספה הכורסא וכל זה, יעלה משהו כמו 50,000 ₪, במונחים אבסולוטיים זה לא הון, במונחים של יום יום זה סכום, לפחות סכוום שצריך לחשוב פעמים אם להוציא אותו, ושוב זה מחזיר אותי לק' שלמה היא יכולה לעשות את כל זה באלף גג, ואני בחמישים אלף?
לכרגע נראה לי שאני אמתין טיפה עם הסלון, אם כי בונוס שמן שלי ושלו ביחד (או שלו לחוד) יכול אולי לממן סלון כזה, אב עדיין, הבעייה העיקרית שלי היא שאנחנו חיים בדירה שכורה ואני תמיד מפחד שאם נעבור דירה אז כלום לא יתאים, מצד שני אנחנו כבר יותר משלוש שנים בדירה הזאת, ומצד רביעי הדירה שנקנה כדי לגור בה תהיה רק עוד כמה שנים, כי הדרישות שלנו מדירה למגורים שנקנה כל כך גבוהות שזה תמיד תמיד עובר את התקציב שלנו.
החיים קשים, מלאים בלבטים והחלטות שצריך לקבל. גם את הנר של אקווה די פרמה שלי שאני אוהב אין בארץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
