ולמה אני לא נרדם? כי אין לנו שולחן לסלון, כאילו יש ואחד אפילו בכלל לא רע, שבזמנו (שזה בערך שנתיים לפני) עלה לא מעט בטולמנס, אבל היום, היום כשהספה החדשה הגיעה כבר בכלל לא בטוח שהוא מתאים יותר, ממש לא בטוח, אפילו אולי, אבל רק אולי, בטוח שלא.
אנחנו לא מצליחים להסכים על שולחן.
אני מת על שולחנות קטנים, ואני אוהב גם את ה
FAT FAT שרק על השם צריך לקנות אותו
וגם את הDIGIT
שניהם של אותה מעצבת שעיצבה את הספה, היא גם עיצבה את אלה:
הוא לא אוהב אף אחד מהם.
ואני מוטרד שלא יהיה שולחן.
לגבי זה אני בכלל לא בטוח (אותה מעצבת)
ואני מחפש שולחן שנראה כמו קרחון (זה מה שזה מזכיר לי), מין צורה כזאת לא סימטרית אטומה, מפלסטיק או מתכת (אני חושב שפלסטיק) ואני לא מצליח למצוא מישהו יודע של מי זה? ואני גם לא בטוח בכלל שזה מתאים.
כל הקטע הזה של העיצוב יכול להטריף לבנאדם את המוח, כל הזמן להתאים דברים. קנית ספה? לא מספיק, עכשיו צריך שולחנון ומנורה, ועוד משהו עוד קצת ועוד ועוד, ואני רציתי גם את העמוד עם הספרים רק שגם הוא מתחיל במחיר המינימלי של 7,000 ₪, כי הרי לא ייתכן שיהיו פריטים זולים מזה בהביטאט. ובכלל, עיצוב זה דבר יקר.
עכשיו הקטע הזה של העיצוב מטריף אותי, אני נורא עסוק בזה נפשית עכשיו. אתם מבינים, מחר אני נוחת יש פגישה (לא שלי) עם פרקליט צמרת 1 בנושא1, ומחרתיים יש פגישה עם פרקליט צמרת2 בנושא2, שבה אני דווקא משתתף וצריך להכין חומר, ואני לא נרדם בלילה בגלל השולחן שעוד אין.
זאהה חדיד, אני בטוח שכל הקוראים שלי מכירים את השם שלה, אבל היא כמו המוצ'יה פראדה של עולם האדריכלות/עיצוב. עכשיו פתאום אני מוקף זאהה מכל כוון. מישהו שאני מכיר (זה נשמע כאילו הוא בחבר'ה שלי, אבל הוא לא הוא מכר מהעבודה) עובד על בניין שהיא אחראית ללובי שלו – הוא אומר שזה טרוף מוחלט, אין בכלל מושג של תקציב, וכל העבודה לא דומה לשום דבר אחר בתחום. יש כתבה בווג הבריטי האחרון על זאהה ועל הבית שלה. היא הקריבה את החיים האישים למען העיצוב, היא קפריזית, הייתה לה פריצה מאוחרת, והיא אוהבת פראדה, פעם הקטע שלה היה נעליים מוזרות היום זה מעילים מיוחדים. יש לה בית מאוד, אבל מאוד, מעוצב, כדאי לדפדף בווג ולו כדי לראות. אז עכשיו אני רוצה משהו של זאהה, מכיון שעם כל הכבוד לי, ידי אינה משגת, אאלץ להסתפק במה שהיא עיצבה לאלסי, זה ואזות כאלה ממתכת בגימור מראה, אבל שוב אנחנו מגיעים לבעייה, זה נראה טוב במינימום שתי יחידות, ועדיף ארבע. כל יחידה אלף, בלי לשים לב אנחנו ב4,000 ₪ רק על האגרטלים.
איזה קשים החיים. איזה כיף למי שזה לא מזיז לו, שמסוגל להכנס לאיקאה לבחור את הדבר הכי פונקציונאלי מאחד הקוים הזולים שלהם ולמלא את הבית. אני פשוט לא יכול, אני צרכן עיצוב בלתי נלאה.
היום עברתי פה ברחוב וראיתי את זה:
שכבר הכרתי, אבל פתאום זה נראה לי נחמד וזה חלק מסדרה שלמה, משעשעת.
חוצמזה בחיפושי באינטרנט אני שוקל עוד שני שולחנות, אחד לא ממש:
והשני קצת יותר, עוד לא יודע אם בזהב או כסף:
אני כבר אשן בטיסה, חבל שזה עם קונקשיין ולא ישירה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
