12/2007
 קלטתי.
לאף אחד מכם אין כח כבר לשמוע בפעם האלף על הבעיות ריהוט שלי, במיוחד לכל הקוראות בנות ה16 שלי, העם רוצה רכילות, בגדים אופנה חחי זוהר – ועד שאני לא אחזור לזה, עשיתם יד אחת לא להגיב יותר. סבבה. קלטתי.
אבל אתם יודעים איך זה, בכל זאת הבלוג הוא עלי, אז אנחנו נמשיך ברהיטים, אבל יש גם חדשות טובות, אני לקראת סיום.
צרת רבים חצי נחמה. אתם לא לבד. לאף אחד מסביבי כבר אין כח לשמוע יותר על הרהיטים שלי. לו אין כח. לכם. למוכר בחנות (סליחה, המנהל/הבעלים של החנות).
מרוב שאין לו כח, הוא כבר הציע לנו פיתרון כולל, הוא יזמין לנו מדף ארוך לטלוויזיה והמערכת לפי האורך של הקיר, (זה יהיה נמוך) זה יהיה מעץ או ממתכת מה שבא לנו. אפשר גם מזכוכית אבל בגלל שזו דירה שכורה, חבל להשקיע בקונסטרוקציה שתחזיק את זה (הרעיון הוא שהמדף יוצא מהקיר, בלי רגלים מתלים וכו' – מה שיוצר מראה נקי). את המאליבו הלבן שיש לנו בסלון נעיף לקיבינימט מבחינתו. את המנורת גילדה לא נקנה, הוא אמר שלא. נקנה את הstadium, זה מה שהוא אמר שצריך.
 
לסלון יש לו עוד הצעה לשולחן:
חוצמזה הוא מציע לעשות בוטצ'ר בלוק להדום, ואז כשמארחים אפשר לשים עליו משהו, אני חשבתי דווקא על מגש מתכת גדול.
בקיצור שבוע הבא , אני הולך לחנות בהרצליה לאסוף את הdigit את ה fat fat, מהחנות בתל אביב את המנורה , ולגבי הביצה הזאת עוד צריך לחשוב. את ההדום של ה 2X3 אני גם אאסוף, אם לא ימצא חן בעינינו יש במחסן אחד של 3X3. חוצמזה יש גם מנורה תלויה שתהיה מעל השולחן אוכל (איפה שמונחת הקערה החדשה של אלסי. מה שנאהב נשאיר מה שלא נאהב נחזיר.ובזה מבחינתו ומבחינתנו הוא סגר לנו את כל החדר מגורים ולא יצטרך לשמוע מאיתנו יותר, בעזרת השם אמן אמן אמן, כן יהי רצון.
ועכשיו שסיימנו עם סלון, תנו לעדכן אותכם שהתלבטתי אם ללכת לקפה השכונתי לארוחת בוקר (הצרפתי) או למקום חדש, הגענו הביתה השארנו את האוטו, עלינו על הווספה – הדרך היחידה להסתובב באזורים מסויימים בתל אביב ביום שישי ובכלל – התכלת המהממת, ונסענו למקום החדש ליד השוק. המקום מה מוצלח? מוצלח סוף! התיישבנו התחלנו להזמין כל מיני מנות קטנות ומעולות. שני אויסטרים, קלמרי על הפלנצ'ה וויל טונטו הלכו מעולה מעולה מעולה עם בקבוק יין לבן איטלקי מצויין שאני לא זוכר את שמו (מיד תבינו למה), את הצלחת גבינות, הלחם והסלט פסטה כבר ליווינו בבקבוק אדום מאזור מורגון (הקצה של בורגון – מישהו מכיר?) שהם מגישים קריר, וזה היה מושלם. רק שאחרי שני בקבוקי יין לשני אנשים על הצהרים, קצת התפרקנו, קורה, לא?היה אבל מדהים,או כמו שהיה מנסח את זה החבר החדש – היה חריג. נחזור לשם עוד מיליון פעם, מארק מיי וורדס.
טוב זה לא מנע מאיתנו ללכת בערב למסעדה החדשה האהובה עלי, כהרגלנו בקודש, וגם שם היה מצויין, ניתן להגיד שתקופת ההרצה שלהם הסתיימה רשמית, הם כבר מסעדה מתוקתקת ברמות. לקחתי רק כוס יין אחת ככה בשביל הטעם, כי כאילו יש גבול.
זהו, בקרוב הסלון יהיה מסודר ונוכל להתקדם הלאה לדברים אחרים.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
