היום ראשון עוד אכלתי עם אמא שלי במקום החדש שהשף שהיה חבר שלנו כבר עזב, והיה נחמד, מאוד. המאמן ביטל לי את האימון באותו יום, קבעתי איתו לשני, אבל ביטלתי לו אני בשני, כי ראיתי שאני לא מספיק לארוז.
הייתי באותו יום גם בכנס EMBA שאני מאוד מתלבט לגביו ולגבי התכנית שלו.
בשני כבר הייתי על המטוס. דווקא הייתה נסיעה בסדר. שלישי עבר, גם רביעי, חמישי הצהריים כבר עליתי על המטוס (הראשון) בדרך הבייתה.
ברביעי אכלתי במסעדה מדהימה, שלא רק שהיא מדהימה גם הצלחתי לבחור בה את כל המנות הכי מדהימות. הכל היה טעים, הכל כולל הכל.
אני כבר מומחה בלישון בטיסות, הסוד הוא המכה לעיניים וכדור אחק של מילטוניון, וטילינול אחד. זה מושלם ביחד.
בשישי בבוקר כבר הייתי בחדר כושר, והיום כבר רצתי, אז זה בסדר, הכל שב למקומו בשלום.
לפני הטיסה עוד הספקתי לקנות את הווג האמריקאי של מרץ, שזה הגליון הכי גדול שלהם, שאני הכי אוהב (ביחד עם ספטמבר). הייתה שם כתבה על סלוני שיער בניו יורק שנכנסם אליהם לפן מהיר, בלי יותר מדי אוונטות המחיר סביר עם שרות מהיר שאחריו ממשיכים ביום כאילו כלום. זה היה נראה לי קונספט מאוד נכון, עכשיו אני גם בדיוק בטע של שיער יותר ארוך מהקצוץ שהייתי מתחזק בתדירות של פעם בשבועיים, והספר שלי כל פעם שאני יוצא מסדר לי את השיער בפן (ביום יום, אני עושה את זה עם ג'ל, אני מסרק את כל השיער אחורה במין לוק של בנקאי (investment banker לא פקיד בנק) מצליח), אבל כשהוא מסדר לי את זה עם הפן זה הכי יפה. אז אחרי האימון החלטתי לקפוץ אליו לסידור, מה שטוב לנשים הניו יורקיות אין סיבה שלא יעבוד גם בשבילי בתל אביב, טוב זה היה נחמד, הבעייה היא שאני אוהב שזה נראה טבעי, אז הוא כמעט לא שם על זה חומרים (לא רוצה מסודר מדי שנראה מתאמץ, רוצה קמתי מהמיטה וככה יצא לי), אני אאמץ את זה, נראה לי שאני אקפוץ אליו ככה פעם ב – רק כדי לסדר טיפ טיפה.
בגלל זה תמיד נורא חשוב לקרוא את הווג, יש שם הרבה רעיונות טובים.
אתמוטל הייתי המקום החדש שאני אוהב, שהוא כבר לא כל כך חדש, וגם כבר לא כל כך סודי, כי מתחילים לכתוב עליו בכל מקום. בפעם שעברה הייתה שם רק השחקנית הישראלית ההיא מבטיפול בתור מלצרית, הפעם הצטרפה אליה גם ההיא מהשרדות בתור ברמנית (לא מרינה – זאת שאחד האחים שלה הומו – מי היה מספיק חד עין כדי להבחין בזה בפרק של הקלטות מהבית?) גם שם היה כיף.
לא ידעתי באיזה ראש יבואו החברים שקבעתי איתם (מסתבר שהם באו בראש של מסוכסכים בינם לבין עצמם, מה שקצת הקשה על השיחה לזרום), אז הזמנתי לי כוס של וו קליקו ככה להרגע קצת עד שיגיעו. אני מת על וו קליקו, אני חושב שזאת השמפניה האהובה עלי. למרות שאני איש של פשרות, אני בכיף שותה גם פומרי, מואט, פיפר, לאנסון ואם ממש אין ברירה, אבל ממש – אז דום. קריסטל עוד לא יצא לי לנסות עד היום.
אני מחפש מוזיקה חדשה שתרגש אותי ואין. אני שומע בטיסות כמעט תמיד בזמן האחרון את ה heaven or las vegas של ה Cocteau twins, כאילו אני בן לא יודע כמה, כיתה ו' או ז', אני ממש זוכר את זה, היה את הדיסק לאחיו הגדול של איזה חבר שלי מהשכונה. אני הכי אוהב את השיר הראשון בדיסק, אבל אין לו קליפ, אז תסתפקו בזה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
