אני מת על עמיר לב, האלהום שלו LIVE יושב לי באייפוד כבר המון זמן והתחלתי לאהוב אותו בטיסות, ממש התמכרתי אליו.
אני חושב שאף פעם לא יצא לי ללכת להופעה רק של עמיר לב, אולי פעם, אבל אני לא ממש זוכר.
פעם הוא היה מופיע פעם בשבוע באותו מקום, אני חושב שזה היה בבארבי, אבל הוא הפסיק עם זה, ואני כל כך רציתי ללכת לראות אותו.
אחר כך בכל מיני הזדמנויות שהיו כבר לא יצא לי, אבל אתמול יצא.
ביום שבת כשחזרנו מהריצה ראיתי מהאוטו שלט על אחד הפאבים השכונתים באזור שיש הופעה שלו ביום ראשון. כבר כמעט ולא הלכתי כי נשארתי בעבודה עד שמונה וחצי והיה רשום שזה מתחיל בשמונה – אבל איך אומרים אצלנו: מה אתה חושב שבאת לקונצרט?, אז זהו שלא. הוא בדיוק הלך לאר' ואחות של חברה שלו גם רצתה ללכת והיא אמרה שזה אף פעם לא מתחיל בזמן ואין מה לבוא לפני עשר.
הגענו בעשר, בדיוק לתחילת מופע החימום, של שתי בנות עם שיער ורוד, מוזר. מאוד מוזר היה. הסולנית הייתה כזאת דורשת תשומת לב וכזאת חסרת בטחון עצמי, אבל אי אפשר להאשים אותה, אף אחד לא באמת בא לראות אותה. השנייה שנגנה על כינור נראתה יותר סימפטית – אבל נראה שהשנייה בלעה אותה בנוכחות שלה. טוב אף שיר לא היה ממש משהו אם לומר בעדינות, אבל הן רק בתחילת הדרך זה אולי עוד ישתפר. אני מקווה. בשבילן.
כבר שנים שלא הייתי בהופעת רוק בעמידה (למרות שבסוף הצמד א-גלי מצא לנו מקום לשבת), ועוד במין פאב שכונתי כזה, שכל מה שהיה צריך זה ללכת אליו ברגל. ממש נהנתי. מה שכן אני תמיד הייתי הולכת ללוגוס עם איזה חברה מהתיכון שנקרא לה לשםם הבלוג שרליל, היה מוזא להיות במין מקום כזה בלעדיה, ישר חשבתי עליה, מצד שני יעל מרגלית הייתה שם ונראתה בדיוק אבל בדיוק כמו ב1995, כאילו כלום לא השתנה. מצד שלישי זה לא היה הלוגוס, וחבל, אני מתגעגע ללוגוס, שתמיד תוקעים לך אנשים בעמידה מול העיניים, שהאוכל מגעיל, שיש מינימום הזמנה לאוכל המגעיל הזה, אבל לפחות המוזיקה הייתה טובה והיית יושב הכי קרוב שאפשר למי שזה לא היה שניגן.
אני רוצה לראות הופעה של ג'נגו. ממש בא לי. כבר הרבה זמן. צריך לבדוק איפה הוא מופיע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
