ש' אומרת שאני לא כותב מספיק. ושהבלוג שלי זה ההפסקה היחידה שלה מהלימודים. אז מכיון שיש לי קצת זמן פנוי ומכיון שהיא עם פלאפון סגור כי היא לומדת, אז אני אכתוב.
אין לי ממש משהו מיוחד לכתוב, אז אני סתם אכתוב מה שהיה (ושיהיה), אפילו שאמרתי לש' שאת הרוב היא שומעת בעל פה, היא אמרה שבבלוג זה מצחיק יותר.
טוב את הטרגדיה שקרתה לל' כולכם זוכרים, עם זה שהיא לא הקשיבה לי לגבי התיק ורק כשהוא נמכר היא נזכרה שהיא רוצה אותו. אמא שלי למזלנו, ואולי בגלל הנסיון וחוכמת החיים, היא אישה הרבה יותר חכמה, ומערכת היחסים שלנו הרבה יותר זורמת. היא סומכת עלי בעינים עצומות, וככה יוצא שכשאני רואה משהו שהיא צריכה אני פשוט קונה, בלי תיאומים מיותרים, לבטים טיפשיים, וחישובים מפגרים.
רואה, זה במידה – נראה טוב – המחיר טוב, קונה.
קל, פשוט ומהיר.
זה באחריות 100%, לא אהבת, החזר מלא של הכסף תמורת הפריט. עוד לא קרה לנו. לא עם אמא שלי, לא עם ש' ולא עם ל', ששלושה מהזוגות נעלים היותר מוצלחים שלה (כולם פראדה, היא כזה טיפוס של פראדה – בעצם, מי לא?) קניתי לה בלעדיה. היא יכולה כל כך להפריע בנוכחות שלה. היא משמיע כל הזמן קולות מוזרים כאלה של ציפצופים מהפה, ובמקום לשאול יפה או לא יפה, היא מתחילה לעשות לי חישובים שהיא לא קנתה כלום כבר שנה (שקר!!!) אז מגיע לה, ואם יקרה 1, 2 ו3, אז היא תקנה עוד זוג (שקר), ושהיא עכשיו תקנה רק את הנעלים ואת התיק היא תקנה במחיר מלא בעונה (שקר), את התיק היא תקנה בנסיעה שלה לניו יורק (שקר כפול, לא נוסעת ולא קונה), ואני צריך תוך כדי כל גיבובי השקרים האלה גם לנסות למצוא לה משהו שיתאים לה. כל כך מורכב, כל כך קשה. בואו לא נשכח שיש לי גם עבודה מאוד תובענית להבדיל מהחיים היחסית אוורירים שהיא מנהלת. אני חושב שהדבר הכי יציב בחיים שלה, זה התור שלה ל LUCK, זה הדבר שהיא הכי מתמידה בו, זה וכתומנטה.
טוב כמו שאמרתי עם אמא שלי זה יותר קל, מה שאומר זוג נעלים (שטוח, יש לה פריצת דיסק) ותיק, שניהם של גוצ'י. תתחדשי אמא.
אני גם קצת התלבטתי לגבי זוג משקפי שמש חדשים בגוצ'י, אבל אני לא יודע. כי מצד אחד אתמול בבוקר כשהלכתי מהמעלית לאוטו, בדיוק חשבתי לעצמי איך אני תמיד בסוף בוחר בין אותם 2-3 זוגות משקפים, ואיך קניתי רק בעונה האחרונה שני זוגות משקפים של דולצ'ה גבאנה שאני לא הולך (כמעט בכלל) עם שניהם, ואיך מזל שאני מאורגן על ה2-3 זוגות הקבועים שלי, ושאני צריך להבין שמשקפי שמש זה כמו שעון, לא קונים כל יום חדש, ואם מצאת זוג אחד שבאמת מתאים לך לפנים זה נס, כי קשה מאוד למצוא זוג יפה, ואסור לקנות כל הזמן כל זוג שרואים.
כמו שאתם יודעים אקדח שהופיע במחשבות בבוקר, סופו שירה אחר הצהרים, קפצתי לגוצ'י רק לבדוק משהו, מפה לשם הם בדיוק קבלו זוג משקפים חדש, ומדדתי אותו, והוא ממש אני. אז אני כבר די רוצה אותו, אבל הבעייה זה המחשבות הטורדניות מהבוקר.
המוכרת כבר מכירה אותי, היא אמרה לי קח אותם הבייתה לכמה ימים, תראה איך אתה מרגיש איתם ורק אז תחליט. סירבתי בנימוס, מה שנכנס אלי הבייתה כבר לא יוצא.
אולי אני אקנה אותם ב LA ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
