או מי שלא קונה פושע מלחמה.
אז נכון הבטחתי לעצמי שאני לא קונה לי יותר כלום לפחות חודשיים או שלושה או יותר או פחות.
הבטחתי לאמא שלי שהנעלים לאחותי היו המתנה האחרונה בשבילה עד עוד הרבה הרבה זמן.
הבטחתי לכולם והבטחתי לעצמי.
אבל גם הבטחתי לעצמי שאם
הנעלים של סרגיו רוסי מגיעות לסוף עונה של ה70% אני קונה.
והן הגיעו מ2000 ש"ח הן הפכו ל600 ש"ח, אז לא לקנות? להשאיר בחנות?
נעלים של סרג'יו רוסי ב600 ש"ח להשאיר על המדף? ככה? סתם?
אני חושב שהחרטה אחרי זה הייתה גומרת אותי.
זה פשע מלחמה, פשע נגד האנושות, להשאיר זוג נעלים במחיר כזה, מה זה 600 ש"ח לנעלי מעצבים, זה אין דברים כאלה, זה לא קיים, זה מצחיק, זה מגוחך, זה לא יתואר , זה לא קיים.
בקיצור לאור כל הנ"ל לקחתי את זה.
ואז אמרתי לעצמי, אני כזה בנאדם טוב קונה לו, קונה לה - מרוב כל הדאגה לכל אלה שסובבים אותי שכחתי אותי, מה איתי? מה עם מארקס הקטן, מה לא מגיע משהו?
אז קניתי זוג אחד חום של פראדה (מאוד מזכיר זוג אחר שיש לי אבל יותר חדש) וזוג אחר של טוד'ס (נחמד כזה, אבל חבל להשאיר בחנות).
לצערי העלים של הגברים רק ב 50% (היה 30%) קודם, אז עלה לי אלפייה כל זוג.
נו מה אפשר לעשות.
החיים קשים, צריך כל הזמן לקבל החלטות, והכי חשוב לנצל הזדמנויות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
