| |
life in plastic
|
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
| 9/2008
 ל' התקבלה לעבודה שהיא רצתה - סיבה למסיבה
אתמול סוף סוף נפגשנו ש' ל' ואנוכי.
זה תמיד כל כך מסובך לתאם. זה היה אמור להיות יום שני, ל' חזרה לפני ש'. הטיסה של ש' נדחתה ביומיים, העברנו ליום רביעי, יום רביעי לא הסתדר. העברנו לחמישי, נתקעתי העבודה עם שמונה וחצי - אבל כבר לא היה אפשר לדחות, הרי בשבת אני טס (עד רביעי) וש' אני לא יודע מתי טסה.
אפשר להגיד שכלל אחד מאיתנו לבש ממש מה שמייצג אותו הכי טוב.
אני כמובן הייתי חזק בדולצ'ה - טישירט D&G , ג'ינס דולצ'ה, וכפכפים פראדה (השחורים הרגילים שלי, אלה שגם יש לי בחום - האמת שמאז שקניתי אותם במילאנו לפני שנתים אני הולך כמעט רק איתם בקיץ).
ש' הייתה בשילוב שהזכיר לי את הימים של פעם שיצאנו הרבה - יש לה תמיד משהו 70's בפfeel של איך שהיא נראית תמיד זה קצת גלאם דיסקו, קצת גוצ'י טום פורד כזה, אבל לא גוצ'י. היא לבשה חולצה - אם אפשר לקרוא לזה חולצה. זה יותר הזכיר את החתיכות בד האלה שנקשרות מעל הצוואר (אבל בלי קשירה) והבד נופל ויותר מחשוף כזה -מבינים? בצבע תכלת, כל הגב היה חשוף, זה בערך פעם ראשונה שאני רואה את ש' עם גב חשוף מאז שהיינו בני 19, שמחתי. ג'ינס דיזל כהה, סנדלים בצבע ברונזה של קלואי, והבלסיאגה השחור שלה.
ל' באה כרגיל עם כל המעצבים הישראלים שאפשר למצוא בארץ - עליה, שמלה מכתומנתה או בנות (או אגתה טבטה - יש כזה דבר?) אני כבר באמת שלא זוכר מאיפה, עם הדפס של פרחים בשחור ולבן. תיק של מעצב ישראלי (אולי כיסים?) מין תיק פיצי כזה, אבל עגול (לא קלאץ) שידית אחת נכנסת בשנייה) ואיזה נעלים ממרי בלק שחור פיפ טואו. לא כל כך אהבתי את הנעלים, וביקתי שיותא לא תקנה במרי (אין סיכוי שזה יקרה) או תבוא עם נעלים ממרי (יש סיכוי קלוש) למה היא קנתה איזה 5 זוגות הקיץ באמור ונושקה? בשביל לבוא בסוף עם הזבל של מרי?
הצללית של ל' גם הייתה נורא יפה, היא משתמשת באיזה בסיס של mac שעליו היא שמה את הצללית, אני לא זוכר איזה - אבל ש' שאלה אותה, אז בגלל זה אני יודע, אני אשאל את ש' ואכתוב לכן.
היינו לבושים מדי עם איפה שהלכנו אליו. ובכלל זה כבר לא כזה מקום חם. הבעייה שעד שאתה משכנע את ש' לצאת מהבית בערב, את ל' לזוז יותר משני מטר מהבית שלה, ועוד מצליח למצוא מועד שכולנו יכולים, אז גם המקום שנחשב להכי לוהט כבר מפשיר.
אבל היה לנו כיף ביחד, הזמנו קאוה ולא שמפניה כי ל' הייתה בשוק שש' לא טעמה אף פעם קאוה. היא דווקא אהבה את זה.
אחרי זה ל' חתכה לאיזה בר פרחי שאלוהים ישמור אותנו מכאלה מקומות (החלונות הגבוהים - או במילים אחרות - עוד כמה נמוך אפשר לרדת - יומהולדת של שחבר של חבר שלה).
אני וש' המשכנו למקום אחר, המקום שתמיד יש בו הרגשה כמו סרט של אלמודובר, שטף פעם אתה לא יודע את מי תראה, מה יהיה בתפריט, ורק דבר אחד בטוח - המנות שתרצה, תמיד נגמרו כבר. לא משנה מתי הגעת. אבל אני כבר הייתי הורג, ובכל זאת יום שישי שבע בבוקר - אימון בחדר כושר. חתכנו הבייתה.
חוצמזה כדאי שתקשיבו לשיר הזה של קיילי:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
