כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 let me be thecherryblossomgirl.com for 1 day
expect more many french things in the days to come - if you like Breakfest in Tiffany's just wait and see...
p.s.
if you have eaten all of the abpve - please do yourself a favor - you know the routine, right?
| |
נגמר לי הלילה
אני חייב להזכיר לעצמי שאני כבר לא צעיר. לפחות לא צעיר כמו שהייתי.
אני זוכר את הימים שהיינו יושבים כל יום על הבר בסטפן, אז היו שותים יידר, הייתי שותה ייגר וודקה עם סודה וכל מיני כאלה, והייתי ואכל המבורגר עם צ'יפס ועוד ועוד ועוגה ועוד, וכאילו כלום, הייתי קם בבוקר כמו חדש, הייתה לי עבודה די מכניסה עם אפס אחריות מצידי, לא הייתי לוקח עבודה הבייתה. אני ממז זוכר איך הייתי קם בבוקר זורק על עצמי משהו - נוסע לעבודה, מדליק סיגריה בפקק בכניסה לאזור התעשייה, ונכנס לעבודה. אני חושב שבשמונה כבר הייתי ליד השולחן.
היום אני בקושי יוצא בערב, בטח ובטח שאי אפשר להגיד שיש לי כיסא קבוע באיזשהו בר בתל אביב (אולי בקופי בר - אולי) בד"כ אני שותה או יין או שמפניה, אני צריך לחשוב על כל קלוריה שאני מכניס לפה, בטח לא להזמין עוגה ככה סתם באמצע השבוע, אני בשתיים עשרה גג כבר בבית, אני בקושי קם בבוקר - אלא אם יש לי אימון. אני כבר לא מעשן (תודה לאל) אני מגיע לעבודה בתשע וחצי רק אחרי שקניתי לי קפה בדרך, יש לי עובדה עם יותר מדי אחריות על הכתפים שלי ויותר מדי אחריות על השם שלי, להגיד שהיא משלמת טוב - היום במשבר הזה שהבונוסים הם היסטוריה, קשה להגיד.
אבל לפעמים, לפעמים אני שוכח מזה ואז קורה מה שקרה אתמול בלילה.
בלה-בלה-בלה אנחנו הולכות לפה ושם זאתי התקשרה אלינו היא מוציאה את הלהקת חימום של ההם יאללה תבוא. טוב, בגלל שהמקום הז פה ושם הוא דווקא המקום שאנחנו כמעט תמיד יושבים בו בשני בערב אז באתי. אכלנו שתינו, היה נחמד מאוד. השתיהן לבשו רק את הבגדים שהן מעצבות (כאילו, דא?) עם אקססוריז מטואפים שבכלל אי אפשר לתאר, כל מיני סיכות פרח בשיער - סטייל בלייר כזה, שרשרת של חברה שאני לא זוכר איך קוראים לה - אבל הדברים של ליאת גינצבורג נראים שפויים לעומתם, השנייה קשרה את המטפחת על הראש כמו כל יום, עוד סיכות, עוד קלאץ וינטאז מאיזה חומר שאני לא זוכר- ובקיצור מה אני אגיד לכם - לא היה אפשר להתעלם מהן. המון צבע היה שם. המלצרית כמעט התעלפה מהאביזרים שלהן ןרק רצתה לדעת מאיפה הם.
טוב אמת ששם הכל היה בסדר.
אבל אז, אז הם אמרו בוא נמשיך לבר ההוא, שהוא באמת כזה שכוח אל פרט למספר מאוד מאוד מצומצם של תל אביבים מזן מאוד מאוד ספציפי, אבל ההיא לקחת את הלהקה לשם - ואני רוצה להגיד שזה פעם ראשונה שאני יושב עם להקה בשולחן ולא מכיר אף שיר שלהם - אם אפשר לקרוא למה שיש בבר ההוא שולחן. ושם כבר שתינו. ג'ין אנד טוניק, ג'ין אנד טוניק, ג'ין אנד טוניק ועוד קצת ג'ין ועוד קצת טוניק, שאלוהים ישמור.
זה לא בשבילי באמת שלא. כאילו היה מאוד כיף כולם היו נורא נחמדים כי באתי איתן והן קבועות שם ומכירות את כולם - אבל זה אנשים כאלה שהיו מאוד נחמדים לאתמול בערב שאלוהים ישמור אם אני אצטרך להיות חבר שלהם היום או הם שלי מחר - לאור היום וללא אלכוהול אנחנו כמו שמן ומים. כל לובשי האמריקן אפרל+משהו משומש+לא יודע מה (לא שיש רע באמריקן אפרל או משומש - אבל אתם יודעים בדיוק למי אני מתכוון ומבט מהיר בבלוג של ilook יכול לתת לכם מושג).
אני ניותר לציין לבשתי קוקטייל של דולצה עם D&G, כזה אני - מגוון.
בקיצור מה אני אגיד לכם - מסתבר שהשיר הזה that's not my name הוא בכלל של להקה אחרת - אז אני באמת לא מבין איזה שיר מוכר יש ללהקה הזאת.
כמובן שצילמתי הכל עם הבלקברי - יצאו תמונות משו-משו, ממש קוברה-שייק, אבל ממש.
שאלוהים ישמור.
הגעתי הבייתה לקחתי ישר שני טילינול לילה, התפללתי שיגיע הבוקר והוא הגיע. הגיע בדיוק בדקה שכבר הייתי אמור לצאת מהבית, שמתי על עצמי את הבגדים כל כך מהר דחפתי את המחשב לתיק וטסתי - קודם לקפה, ורק אחר כך לעבודה, אפילו קניתי מאפה עם הקפה - הרגשתי שאם אני לא דוחף קצת פחמימות לגוף זה לא יעבור לעולם, איכשהו עבר היום בעבודה, וזהו נגמר.
note to self: don't drink anything but good wine and champagne - it is not for you anymore.
| |
יעלו ויבואו הבקבוקים הריקים - לפי סדר שתייתם.
זהו, אני לא חושב שיש צורך להכביר במילים, צילמתי את התוויות ככה שיהיה אפשר לקרוא, מי שמכיר - כבר מבין מה שתינו
ואני רק רוצה להוסיף שזה ממש כיף לשתות יינות טובים עם אנשים שבאמת נהנים מיין, זה ממש ממש כיף(את מספר 2 + 3) האורחים הביאו.
ומחר אני אחשוף פה - את השרשרת של ליאת גינצבוג - והפעם על מנת לרענן את הבלוג שכרנו דוגמן - אע"פ שהשרשרת מיועדת לאישה ואינה יוניסקס - אבל הוא כל כך מוצלח הדוגמן הזה שזה נראה עליו מדהים, וממחיש איך השרשרת צריכה להראות. מחר.
| |
spotted at dinner
אחד בעלים (ואושיה שאין כאלה דברים בכלל) של אחד המקומות הכי צרפתים מחוץ לצרפת.
אחת אושיית אוכל ברמה ארצית - ואני לא אסגיר את השם שלה גם אם תצמידו לי אקדח לרקה (או לפוני)
אחת מנהלת של אחת המסעדות היקרות והיוקרתיות בתל אביב
אחד בעלים של בית קפה מגניב ביותר
אחת יינית של ייקב מוביל
ועוד שף אחד מהתחום האיטלקי, ועוד שף אחד שמחוץ לתל אביב ככה שעוד לא יצא לי לאכול אצלו.
וכמובן המוכר דגים הכוכב - שכמוהו עוד אין, ומי שלא קונה אצלו לא יודע מה הוא מפסיד.
ואנחנו.
ומה יצא לי מכל הערב הזה חוצמזה שכולם היו נורא נחמדים והיום אנחנו חברים מצויינים של כולם?
יצא(ה) לי המלצה לפלאפליה הכי טובה בתל אביב.
אה, כן - גם הזמנה למסעדה היוקרתית ההיא כשביקשו בפרוש שנוודא שהיא תהיה שם כדי שנצא מרוצים. אז נוודא.
הערב הזה, בצרוף הערב הקודם שהיה במסיבה באותה שכונה בלופט (אבל באמת לופט) של האומן ההוא שבתערוכה שלו קודם ביקרנו במוזאון - גורם לי לחשוב על לעבור שכונה. אולי הכל קורה שם? אולי זה שם ולא כאן?
אולי השכונה היא כבר אמיתית ולא פיקציה? ואולי אקירוב וזהו?
ובכל מקרה התמלאתי תסכול בתערוכה ששתי התמונות שרציתי כבר מכורות - אחת טכנית לא מכורה אבל כנראה כדי שנוכל לקנות אותה בפועל נצטרך לשלם הרבה יותר מדי כסף על התמונה, הרבה יותר מדי.
ומזמן לא כתבנו קצת על אנשים שצריך להרוג, אז כדי לפצות על הזמן שהפסדנו יש הפעם 2 בקטגוריה.
1. המארחת במסעדה (הטובה יחסית) שהציעה לנו שנחכה על הבר כי השולחן שלנו לא היה מוכן בזמן, וכשאמרתי לה שהיא פשוט חצופה שזה אין כאלה דברים בכלל, היא אמרה שעכשיו רק 3 דקות לשלוש ואנחנו הזמנו לשלוש. מבחינתי היה אפשר לעבור מקום, אבל אבא שלי אמר שחבל.
2. את יודעת מי את, נכון? ואת יודעת שזה באמת מה שאני חושב, נכון? ואת גם יודעת שזה מגיע לך, נכון? אז מיותר ממש לכתוב את השם וההסברים, נכון? מצד שני מבחינתי את כבר מתה, אז אולי צריך לפתוח לך קטגוריה מיוחדת אנשים שמבחינתנו מתו ולא הזלנו דמעה? ואת גם זוכרת את הקודמת שחשבתי את זה עליה, נכון? ואת יודעת כמה אמיתי זה היה כלפיה, נכון? אז את בטח יודעת כמה אמיתי זה כלפיך. לא קיימת. פרט לעניין פעוט וקטן שייסגר ממש בקרוב, אחרי זה את סופית לא קיימת מבחינתי - או מבחינת הבלוג הזה.
למען הסר ספק הקטגוריה "אנשים שצריך להרוג" לא מעודדת לאלימות, היא רק אומרת מי אנחנו לא חושבים שמוסיף לעולם בעצם קיומו. זהו בלוג ציני, אירוני, סקרסטי ומתוחכם מאוד שהמעויות הטמונות בו הן לאו דווקא אלו הנראות כמובנות מאליו. אם מישהו מוצא את עצמו נפגע או נעלב מהבלוג הזה - אז קורה.
| |
השאיפה הכמוסה של כל אישה היא להראות כמו זונה?
אחרת אין לי שום דרך להסביר את ההצלחה של בלמיין.
באמת כאילו עם כל הכבוד, אני יודע שמין מוכר וכל זה, אבל יש שם קטע בוידאו של התצוגה שרופאל פטאל מברגדורף מספרת שהקולקציית קיץ אביב הגיעה למדפים לפני חודש ונגמרה לגמרי - ואנחנו רק במרץ, כן? עד אוגוסט לא יגיע כלום חדש. מי שתרצה ללבוש בלמיין באפריל - תצטרך ליסוע לפאריס לקנות, וגם שם לא בטוח שנשאר.
עכשיו כן, אני לא יכול לחשוב על בחורה אחת אפילו (עם גוף נהדר כמובן) שלא תרצה את המראה של הג'ינס סקיני הקרוע עם הז'אקט עם הכתפים מהקולקציה הקודמת, אבל בכל זאת הטרוף הזה עם בלמיין.
זה כאילו אין שום דבר אחר בעולם, מחקו את כולם.
שלא לדבר על הפסקול של התצוגה everybody move your body?????????????????????????????
רק לראות את סאלי סינגר מהווג מדברת על הקולקציה זה מדהים, הפרצוף שלה משדר תחושה אחרת לגמרי ממה שהיא אומרת - בתכלס קולטים שזה מגעיל אותה.
ואחרי שקטלנו, חייבים להודות שיש משהו בכל השיק הזה, אני לא יודע, כנראה שהמח יודע דבר אחד, אבל הלב - או אם להשתמש במילים יפות "המפשעה" רוצים דבר אחר, שלא לדבר על האף של הנשים האלה שכנראה רוצה רק דבר אחד והרבה ממנו בבקשה.
טוב עכשיו נשים את כל התאוריות בצד ונהנה שנייה מהבגדים.
NP בשיאה. ובכלל את כל הקטע של המכנסים עם הג'אקטים האלה מאוד אהבתי.
 
וארין וואסון - פשוט וואו.
 
ארין וראקל.
 
ותראו את כרמן - היא לרגע נראית שוב צעירה.
 
איזבלי, שנראית קצת לא רלוונטית כשהיא עומדת ליד אנה.
 
ארין וסאשה, ארין נראה לי מבוגרת ממנה באיזה 10 שנים, אבל תראו איזה הבדל בגוף...
 
והבחור שאחראי לכל ההתפרצות הבלתי מרסנת הזאת של הורמנים, ולתאי שירותים תפוסים בכל מיני מקומות (לא בישראל חס וחלילה - כי פשוט אין איפה)
חשבתי שאני אתעלם מהקולקצייה אבל אי אפשר, את הנעלים עיצב ג'יוזפה זאנוטי, למי שלא יודעת מי הוא.............
| |
כבר שלושה ימים שאני לא מצליח להעלות תמונות
כבר הכל נראה לא רלוונטי, בכל מקרה מהפתיחה של החנות הראשונ של סטלה מקארטני בפאריס
טוב נשברתי, אני לא מצליח להעלות. אם מישהו יודע מה קורה שיודיע לי.
בינתים אני אספר לכם, שלא מספיק שהמקום ההוא שאני אוהב לשבת בו הוא הזוי, אז הפעם האחרונה שהיינו שם הייתה הזויה לגמרי.
קודם כל - למקום יש כנראה מדיניות שכל המלצריות חייבות להראות רע ולהתלבש זוועה. יש שם שילוב של בגדים שגם אם תתנו לי בתור משימה להלביש בנות ככה - אני לא אדע איפה להתחיל.
דבר שני הטרנד הזה של פוני מאוד מאוד קצר (סטייל הילה אלפרט של פעם - אבל ממש קצר) הוא ממש מזעזע על רוב הבנות שראיתי. די.
השירות שם תמיד - נאמר - מיוחד? אבל הפעם. הפעם זה היה ברמות.
חוץ מזה שראיתי שם איזה מישהו שאני לא יודע מאיפה אני מכיר אותו, בערך בן 60 נראה ככה יחסית מכובד, הוא גם מוכר אני לא יודע מאיפה, והוא עובד שם במטבח, והוא שואל אותן אם צריך לעשות משהו והיא אומרת לו כן גש נקה את השירותים, הייתה מישהי שנראתה כמו אישתו וניקתה שם משהו שנשפך, ואני חשבתי לעצמי, מה קורה פה? מה זה המיתון? מה הוא כל כך מסכן שהוא ואישתו התחילו פשוט לעבוד פה?
וכל שנייה נכנס עוד לקוח (ב90% מהפעמים זה לקוחה אם לדייק) עוד יותר הזוי מהקודם, וישר מתחיל להכנס למטבח להוציא מנות, ואני שואל את עצמי, כמה פאקינג צוות המקום הזה צריך יש פה 3 מלצרים כבר על כל שולחן.
בסוף הארוחה התבררה התעלומה. היום זה יום שהלקוחות מפנקים את הצוות ועובדים במקומם כדי שהצוות יוכל קצת לנוח. זה לא כאילו שהמקום גם ככה עובד רק 5 ימים בשבוע וגם בחמישה ימים האלה הוא עובד ככל העולה על רוחו. וזה לא נניח שהמלצרים לא מגישים לך את המנה עם הסיגריה ביד, אבל בכל זאת הם עובדים כל כך קשה וכל הלקוחות היפי נפש שלהם (לא כולל אותנו, אנחנו עוף מוזר שם) הרגישו צורך לתת מנוחה קצת לעובדים היגעים שם.
הם לא הרגישו צורך להתנדב בקו לעובד, אולי להחליף יום אחד את העובד הזר שמנקה להם את הבית, או חלילה לחלק מזון בצמתים או לארגן הסעות לחיילי צבא הכיבוש, לא, לא החברה האלה. הם הרגישו צורך לתת מנוחה למלצרים העייפים והיגעים של המקום שהם יושבים בו כל יום. אח, איזה לקוחות. איזה חמודים, איזה מקסימים איזה הומניטרים, זה אנשים. גדולים. יום מנוחה למלצרים. כל כך נכון, כל כך במקום. חבל רק ש 30 איש החליפו 3 מלצרים, אבל שטויות, העיקר שהמלצרים ינוחו קצת, הם לקחו את כל התקופה האחרונה נורא קשה, זה לא המלחמה כמו שזה הדכאון שכולם דברו על מלחמה.
מנוחה ליגע, ללא ספק.
אנחנו נודבנו רק לנגב את המים שנשפכו מהאגרטל שאחת ממתנדבות הצלב האדום שפכה על הפסנתר. ברוך השם לא היינו צריכים לשטוף את הכלים שלנו כדי להראות סולידריות עם המקום.
רק בתל אביב, ורק בחלקים מסויימים שלה, אני אומר לכם.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
