אני בבית חולה, אז למה לא לכתוב פוסט?
כבר המון זמן שרציתי לקנות את A Photographer’s Life . של אנני לייבוביץ, אבל זה תמיד היה כבד מדי לסחוב במזוודה. בארץ זה עולה 480 ש"ח (לעומת בערך 50$ בחו"ל) ומאמאזון עוד לא יצא לי להזמין את זה.
סתם כי לא יצא.
קורה.
קרתה הצטרפות מקרים מדהימה, קיבלתי כל מיני ספרים מסטימצקי מכל מיני אנשים, את חלקם רציתי יותר ואת חלקם רציתי םחות אבל את כולם לא באמת ממש ממש רציתי, אם כי יכול להיות שאם הייתי קורה אותם הייתי נהנה. אבל לא קראתי. הלכתי לסטימצקי, רציתי את הספר של אנני, אבל המוכרת המפגרת אמרה שאין, אז לקחתי את Let Me In, של מאריו. כשאני יוצא מהחנות אני רואה שהספר של אנני, פשוט נמצא בתצוגה, ועדיין נשאר לי זיכוי מהספרים שהחלפתי, ויש מבצע 25% הנחה על ספרי צילום אומנות וכו', אז החלטתי לקחת. כי ככה זה בעצם יוצא לי כאילו הזמנתי מאמאזון.
מה אני אגיד לכם, זה אחד הספרים הכי מדהימים שקראתי/ראיתי.
פעם לא אהבתי את אנני לייבוביץ, חשבתי שהצילומים שלה תמיד נורא קרים, לא מביעים כלום, וחוץ מזה שהם נורא נקיים מבחינת הצילום ואיכותיים – הם כלום. היום אני כבר ממש לא חושב ככה.
הספר הזה מדהים. למי שמצפה לאוסף הסלבריטאים הרגיל שהיא מצלמת בפנים, צפויה אכזבה קשה. ז"א הם נמצאים שם המפורסמים, אבל לא בהמוניהם והם בעצם משמשים רק אתנחתא קומית קלה מהמועקה הרגשית של הסיפור האמיתי של הספר.
הספר מתאר את השנים 1990-2005 בחיים שלה, והא בעצם מתאר שני דברים עיקריים:
- את המשפחה שלה עם דגש על ההורים שלה, ובפרט אבא שלה שנפטר ב2005.
- את מערכת היחסים שלה עם סוזן סונטג (שאני אתוודא לא היה לי מושג קודם מי היא), שהיא סופרת, וכותבת מאמרים, שגם כן מתה בסוף 2004. מסרטן.
הספר מתאר את הסיפור דרך תמונות. התמונות כל כך אינטימיות שאתה מרגיש שאתה פולש לפרטיות שלה. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש היא מזל שאני לא חי עם צלם בבית. התעוד של כל רגע שם, בלי איפור, בלי שיער, בלי בגדים, בלי פילטרים, בלי כלום. פשוט החיים כמו שהם. זה אף פעם לא זוהר.
יש שם תמונה של אנני בהריון הראשון (גיל 51 אני חושב) שצלמה סוזאן,
אני חושב שזה הומאז' לתמונ המפורסמת שהיא צילמה את דמי מור לשער של הואניטי פייר (שמופיעה בספר –והיא כותבת עליה, שהיא הייתה צריכה לצלם אותה לשער כדי לקדם איזה סרט ובאולפן היו נורא לחוצים איך היא תצלם אותה ככה שלא ישימו לב להריון – התוצאה לפניכם).
יש תצלומים של סוזאן באמבטיה, פשוט ערומה, זה נורא מוזר לראות תמונות ערום בספר של אישה שהיא לא דוגמנית, לא צעירה, אחרי כריתת שד (ללא שחזור) ובכלל זה פשוט אינטימי כל כך שזה על סף המעיקות. וסתם תמונה של סוזאן משחקת עם הבת של אנני.
אין ספק שצריך להשקיע מאמץ נפשי כדי לעבור על הספר.
אותה דבר עם ההורים שלה. זה מתחיל בתעוד של החיים שלהם, בעיקר כסבא וסבתא, בעיקר לילדים של האחיות והאח שלה, ומאוחר יותר גם לילדים שלה, וממשיך לאט לאט בהזדקנות שלהם, הן של אמא שלה והן של אבא שלה שנפטר בסוף הפסר (כמו בחיים).
מאוחר יותר היא נכנסה שוב להריון, היא הפעם ילדה תאומות וקרה לאחת סוזאן על שמה של סוזאן ס. ולאחת סמואל על שמו של אביה.
היא נראית לי אישה חזקה בצורה מדהימה. חוצמזה יש עוד המון דברים מעניינים בספר, אבל פשוט אי אפשר לכתוב הכל פה, גם ככה יצא ארוך מדי.