life in plastic

כבר כתבתי עליה, אני לא יודע לבחור. אני רוצה גם אייפוד נאנו גם אייפוד רגיל וגם שאפל (ויש לי את כולם), אני רוצה 10 סוגים של נעלים של נייק לכל סוג פעילות שאני עושה (ויש לי), אני רוצה גם ג'קט ג'ינס שאני אוכל ללכת איתו עם קפוצ'ון מתחת, וגם ג'אקט ג'ינס שהקפוצון מחובר אליו (ויש לי גו'צי ודולצ'ה בהתאמה) אני רוצה גם מעיל עור וגם מעיל עם  פרווה (דולצ'ה דולצ'ה) נעלים שחורות לעבודה? גם פראדה גם טודס, כמה דגמים מכל אחד, ומדגם מוצלח במיוחד כמה זוגות. חומות? אותו כנ"ל אבל פחות. אין לי זוג שחור אחד לעבודה שאני פשוט מחליף מדי פעם, יש לי זוג שמתאים לכל מכנס לפי הסיומת שלו - שיפול טוב על הנעל. חגורות? אינסוף, אי אפשר למנות אפילו. וכן הלאה וכן הלאה, אבל מה, לפעמים זה יוצר לי בעיות קשות בחיים.

אני עכשיו מסתובב עם שני פלאפונים ישראלים (לא כולל אלה של חו"ל). זה לא נח.

מצד אחד רציתי את הנוקיה הE61 כי שי לו אימייל וממשק נוקיה נח וחשבתי שהוא אחלה, מצד שני פתאום הרגשתי שהוא קצת גדול ומסורבל אז הזמנתי לי גם את הסמסונג הדק.

עכשיו הדק כבר לא נראה לי כ"כ דק (קיבלתי אותו בערך בשתיים בצהריים) וכבר קצת נמאס לי ממנו, גם לא נח להסחב עם שניים. האיש באורנג' אמר לי בטלפון שהוא כ"כ דק שממש אפשר לשים אותו בארנק כמו עוד כרטיס אשראי (אני אוהב כרטיסי אשראי בארנק) אבל זה לא נכון. זה יותר עבה וגם יותר ארוך.

 אני מרגיש מרומה. גם המימשק מזעזע, בקיצור נראה לי שמחר אני אגש לאחד העובדים בחברה וגיד לו שעקב השיפור המתמיד בביצועים שלו החלטנו לצ'פר אותו במכשיר חדש, נשמע טוב, לא?

או כמו שאמרה ההיא מהבלוג הטלוויזיוני "יא כאפות, עכשיו יש לי נשארו לי רק 3 מכשירים"

תופעה כזאת קורת רק אחת לכמה זמן, לכמה שנים לכמה דורות.

בדוגמנות זאת ג'יזל – אין ספק, יש יותר יפות, יש יותר מעודנות, יש יותר מיוחדות, יותר מעניינות, פחות ברזילאיות, אבל ג'יזל יש רק אחת.

אותו דבר עם סקס והעיר

ועכשיו רוג'ר פדראר. פעם במיליון שנה יש ספורטאי שדוחף את גבולות הספורט שהוא משתתף בו, שלא לומר מעצב אותו מחדש לחלוטין ומגדיר מחדש את הכללים.

פלורנס גריפית' גוינר באתלטיקה, אף אחת עוד לא שברה את השיאים שלה (עוד מעט עברו 20 שנים), אבל הפתעה-הפתעה היא מתה מסוג כלשהו של התקף לב מאוד מסתורי, בכל מקרה את השיאים שלה עוד לא שברו.

מייקל ג'ורדאן עשה את זה בכדורסל

טייגר  וודס בגולף (לא שאני מבין למה, ולא שאני מבין למה היה לו כ"כ חשוב להתחתן עם אישה לבנה? זה כמו יהודי מצליח שיתחתן עם נוצריה, כאילו יש בזה קטע)

לארס פאקינג ארמסטרונג, הסרטן שלו, ואלוהים יודע איזה עוד אמצעים עשו את זה באופניים.

הסוסות לבית וויליאמס עשו את זה בטניס נשים.

התאומות לבית אולסן, שלא ברור מה בדיוק הן עשו עד היום חוץ מלהיות מדהימות ברמת על.

ועכשיו פדראר בטניס גברים, הוא מדהים, הוא האחד, the force is with him, אין ספק הוא ישבור את השיא של כל הזמנים.

מ ד ה י ם

למי שלא הבין הוא לקח את אליפות אוסטרליה הפתוחה, שוב.

על ההוט קוטור אני רק אמליץ לכם לראות את הקולקציה של דיור שג'ון גאליאנו מזמן, אבל מזמן כבר לא היה כ"כ מדוייק, ללא ספק הקולקצייה הכי טובה שלו מזה שנים, ובטח הקולקצייה הכי טובה בהוט קוטור העונה הזאת, מושלם. אסור לשכוח, מדובר בגאון, גם אם יש לו נפילות, הבנאדם גאון.

בפסקול יש כמה שירים מוצלחים במיוחד כמו Song to the Siren הגרסה הנכונה של דיס מורטל, ואת drive של הcars,וsongbird המדהים, מדוייק מאוד.

את התצוגה במלואה אפשר לראות ב    www.dior.com   

בקולקציות של הגברים לחורף הבא שלטו  (לא דולצ'ה וגבאננה)D&G והפתעה – הפתעה Dsqured 2^  אני אצטרך לפצל את הקניות שלי בין שני מותגים, לא נוח, מה גם שאני לא זוכר שיש חנות רק של D^2 במילאנו, מה שהופך את מלאכת האיסוף הרבה יותר קשה, אבל אולי אני טועה.

כמו שאתם מבינים את הכובע הזה אני אהיה חייב.

מגוצ'י הייתי לוקח את כל המעילים, מה שמוביל אותי לנקודה הבאה, חברים אני נשברתי. הותשתי סופית במאבק על פרוות, אני מצטער, גם אני קורבן אופנה. אני יודע שזה רע ואכזרי ולא טוב, אבל אני פשוט לא רואה דרך להתחמק מזה, כל המעילים המדהימים ביותר הם מפרווה או עם פרווה, מצטער. שברו אותי, אחרי שנים של עמידה בפרץ, פשוט נשברתי. לא כולנו סטלה.

כל המראה ב2^D קורץ לי כ"כ, גם המעילים, גם הלוק הכללי, רק הגזרה של המכנס קצת מוזרה, אבל כזה אני – איש של פשרות, אם אני אהיה חייב אקנה גם אותו, רק אל תירו בי.

ולמי שזוכר את ג'ייסון לואיס מסקס והעיר (נו, סמית') אז הנה הוא חוזר בבראדרס אנד סיסטרס בתור שחקן אופרות סבון הומו (בארון) שיוצא עם דייויד

עוד שבוע עבר, עוד שבוע ללא עסקה. המוות מפעפע בנו. אנחנו קבוצה ללא זכות קיום. אנחנו והבן של. שירד במעלית עם היו"ר. הבן של הוא בדיוק בגיל שלי. רק בהבדל אחד. אבא שלו הקים את החברה שמרכזת את כל הפעילות בחו"ל על שמו. והחברה מצליחה. חוץ מזה אבא שלו לקח אותו לכל הפגישות עם העו"ד ההוא מהדרה ליד ביתי. בקיצור, איפה הבן של, ואיפה אני. אני צריך לעבוד כ"כ קשה. מישהו פעם אמר לי שלבן של הייתה למבורגיני כשהוא גר בניו יורק. לי יש פולו, אומנם חמודה ושחורה ומבריקה וחדשה, ואני באמת מאוד אוהב אותה, ויש לנו גם גולף, וגם ווספה, וכולן מבריקות ונוצצות וחדשות (בנות פחות מחצי שנה) אבל אף אחת מהן לא למבורגיני, לא בניו יורק, ולא פורשה. אך איזה חיים, אני חושב לשנות את השם של הבלוג, משהו שככה יותר יבטא את העוני שלי, את המצב הקיומי הקשה בו אנו שרויים, ללא כל דרך לפרוץ ממעגל העוני.

קשה להיות עני.

חוץ מהבן של והיו"ר, היו בכנס גם המנכ"ל הכל יכול של החברה ההיא, והיו גם המון אנשים שהכרתי והייתי צריך להגיד שלום. זה היה מוזר, שבוע שעבר כשרציתי ללכת לשתות בבר לא היה אף אחד לקחת אותו איתי, אבל בכנס של ה BIG 4, אני מכיר הרבה אנשים. מדאיג.

מה שכן התג שלי היה נורא עוצמתי כי מלבד שמי, היה רשום עליו גם שם החברה. קטע. יש לי כח אינסופי, קופת מזומנם מהגדולה במשק הישראלי (מיליארדים) וחוסר יכולת לסגור עסקה. אני כבר לא יכול לקיים יותר פגישות בהן אין לי מה למכור, חייב עסקה. חייב.

יש דווקא משהו חדש, יש. יש שם בעייה קלה של תכנון מס, שאולי נפתרה, קראתי כבר את כל ה DD  המשפטי והטכני והסביבתי, כל חוזי ההלוואה שקיימים בחברה הזאת, והקנייה נראית לי טובה, רק שזה ייצא. תדעו שבד"כ האינסטינקטים שלי טובים, אם יש לי הרגשה (שמבוססת על אינסוף עמודי DD), אז כנראה שהעסקה באמת טובה, רק שמי שהביא אותה יהיה מסוגל to stand and deliver והכל יהיה טוב.

שבוע הבא החברה הבנקאית שלי כאן, כבר יש לנו לאנץ' עם היו"ר, זה טוב, אח"כ נראה איך היא תארח אותי בלונדון. אנחנו נוסעים ללונדון עם החברים החדשים. יהיה מגניב.

אני בכלל בדעה שצריך לקחץ רק את הבנק של החברה שלי כמממן, אבל לא כולם בדעתי. אני הכי אוהב לעבוד איתה. היא אומנם יסודית רצח, וקרצייה שלא ברא השטן, ודורשת דרישות מופרזות ב securitization package , אבל אני תמיד אומר – מה שבנק אחד דורש ממך היום כולם ידרשו ממך מחר גם אם הם לא אמרו את זה ב day one, ויעזור אלוהים למי שמנסה להתנגד, שהרי CC עשו את ההסכם לפי market standards, שזה אומר שללקוח אפס זכויות.

זה מדהים, השוק לוהט – יש אינסוף כסף שמחפש מקום לנחות, ואני לא מצליח למצוא מה לעשות איתו, ימותו הקרנות האמריקאיות ששורפות את השוק.

ולהיות אחראי על כל הנכסים האלה ביומיום, זה כל כך מתיש. צי שלא מכיר את HP לא יודע מה זה נאמן על ההלוואה. זה בדיוק מה שדובר עליו בכנס, איך הבנק רק בראש של איך הוא מאגח את ההלוואה שלך חתיק שלו, ובאיזה מהצ'אנקים הוא יוכל לדחוף אותה. כל ההלוואה, המגבלות שלה, הפיקוח עליה והתנאים עליה – הם מוטי האיגוח.

אבל עם כל זה, יש גם תקווה באופק – כן שמעתם טוב.

איך נגיע למצב יותר טוב?

חייבים לבצע את האקזיט על העסקאות הראשונות, אני פשוט לא יכול להתעסק יותר בתזרים שלהן, אין לי ז' לראות אותן יותר. נמאס לי מהנכסים – למכור למכור למכור.

האפיק השני הוא לפתוח את השוק החדש – כן כן – חייבים. אני כבר רואה את המיליונים בייבי. כל מה שצריך זה לעשות את זה נכון. עכשיו זה הזמן הנכון. רק שלא נהיה שוב במצב שזיהינו את השוק לפני כולם, אבל פסלנו עסקאות בגלל השמרנות שלנו.

מי ייתן והאל יהיה איתנו.

אמן.

http://www.google.com/Top/Business/Financial_Services/Investment_Banks/

בחיפושי ברשת גיליתי שיש ממש, אבל ממש מלא אתרי מעריצים שמוקדשים כולם למארי קייט ואשלי, הבחורות הכי כאפות בLA.

ואם שאלתי את עצמי מי תלך עם המגפים המוזרים האלה של בלנסיאגה

 ועוד תראה בזב טוב, התשובה היא פשוטה מארי קייט.

ולא רק תלך איתם, תחרוש להם את האמ-אמא שלהם (ז"א פעם אחת בחצי מגף, ופעם אחת במגף שלם), ותראה כמובן מדהים.

אני לא יודע מה יש בתאומות האלה, אבל יש בהן משהו.

חוצמזה שאיזה חתול החליט לישון לי במנוע – אאוץ' מאוד לא נעים, עכשיו האוטו במוסך עד הודעה חדשה, כנראה הלך המנוע. בטוח הלך החתול.

כמה שאני מאוהב בLA, זה שפשוט אין לתאר את זה, אני מצטער שזה כ"כ קצר הפעם, אבל מי שכבר מכיר אותי מבין מהמעט הזה את הכל.

* אגב, כל פעם שאמרתי מארי קייט ייתכן והתכוונתי לאשלי, אני לא מבדיל*

היום התחיל האימון מצויין, ועכשיו יש את ה Australian Open שסוף סוף יוצא לי לראות כי אני לא בעבודה, אומנם לא פדרר או נאדל, אבל גם משחקים חביבים.

קורעת אותי הפרסומת עם נאדל "חוס נקסט?"

http://www.youtube.com/watch?v=yERedVPlGwM

אין עסקה, אין בונוסים, אין זוג חדש של נעלי התעמלות כל שבוע, אין שעון קרטייה חדש, החיים מתאכזרים אלי, מה אני אמור לעשות עם נעלי טניס בגוונים של כחול (רוב הסטים שלי) כשאני עם הסט האדום (סט אחד)??? הלוואי שסיר*ו ימותו ואיתם הבנק המסריח הזה שלא הוציא לי את המכתב שהוא היה צריך, סיכמנו על דסק טופ ובסוף הם רוצים לראות פול ריפורט.

תטמינו או לא הבתבטל לי האימון היום, אני מגיע לחדר כושר והמאמן שלי מודיע לי שהמדריכה שבמשמרת התעלפה (לא לפני שהקיאה) ולכן הוא חייב להחליף אותה, ולא יהיה לי אימון.

WTF???

כאילו וואט דה פאק???

גם את המעט שיש לי עוד רוצים לקחת ממני, שתלמד לא לבוא חולה לעבודה, ואם היא כבר באה חולה שתעבוד, לזייף התעלפות גם אני יכול, אז מה, לא בא לי לעבוד אני מזייף התעלפות?

ה ה פ ך ! אני מגיע חולה לעבודה ומזייף בריאות.

היום ניסיתי להחליף את רינה הפדיקוריסטית, כי ישן אצלה ומסריח, אבל היא יודעת את העבודה. בעצתה של מישמיש (שגם היא לקוחה לשעבר של רינה) הלכתי לאיזה מקום שלא אזכיר את שמו (הזהרה מפורשת תשלח למנויים באימייל). מישמיש אמרה לי שזה מדהים שם, וזה חבילת טיפול, וזה גם כולל מריחת פראפין וקילופו.

מה אני אגיד לכם, הייתי צריך לדעת אחרי הסיפור עם המקיאה המתעלפת שזה הולך להיות אחד מימי השישי השחורים ביותר בחיי. טיפול כזה גרוע לא ראיתי מימי חיי (ולשמחתי עד היום גם לא חוויתי וב"ה גם לעולם לא אחווה שוב). יגעתי שאסורר לי לעשות את זה, אבל עשיתי.

קודם כל היא פצעה אותי בידיים ועשתה את זה מכוער, אח"כ עברנו לרגלים – אבל קודם הפתעה נוספת מאלוהים אלי במיוחד ליום שישי – הריצרץ' של המגף נתקע לי ובסופו של דבר נהרס – כן המגף החדש שזו הפעם השלישית שאני נועל, מיד התקשרתי להלגה לספר להם מה קרה, אז המוכרת אומרת לי, אני לא יכולה לעשות כלום דרך הטלפון. ס ל י ח ה ?! אין שרות שליחויות, אני צריך עכשיו ומיד מגף חדש, חוצפנית, אני אעשה לה סוף סופי ומוחלט, כשאני אסיים איתה היא לא תראה את הפנים שלה בעיר הזאת. לפעמים אני נדהם מהשרות הגרוע שיש בארץ, זוועה!

אבל בואו נחזור להתרכז באסון הגדול של היום, הפדיקור, המפגרת הזאת הרסה לי שם את כל הציפורנים, אמרתי לה כן ובסדר על דבר שהיא אמרה העיקר שתעזוב אותי כבר ואני אוכל ללכת. אח"כ יש את הקטע של הפראפין, אתה טובל את הידיים והרגלים בנוזל רותח (אבל באמת רותח) אח"כ מחכה כמו אידיוט ואז מקלפים את זה ממך, needless to say זה ממש לא עושה כלום. בקיצור זוועה.

שלא לדבר על המקום עצמו – אולי אתה רוצה עוגה? או תה או קפה? אה תודה, לא באתי להשמין, באתי לסדר את הציפורנים. מסתבר שזה גם מכון קוסמטי, לא רק ציפורנים. בסוף הבנתי מה הבעיה – נקלעתי למקום לא לי, הוא אומנם ממוקם במרכז תל אביב, אבל באוכלוסיה שלו היא כנראה או כזט שמגיעה מחוץ לתל אביב (לא, לא מגבעתים, ממקום אחר) או כאלו שגריפ בתל אביב – אך לא בדיוק נולדו בה...

אח"כ אספתי את אחותי – ונחשו מה? עוד אכזבה, היא לבשה של לבן מעל בגדים בגוון אפור שחור, למזלי היא מכירה אותי וידעה שייתכן ולא אהיה מרוצה ולכן הביאה בתיק גם קרדיגן דק אפור מידי במקום – מזל! חסכה לעצמה לעלות להחליף בגדים J

איתה היה בסדר, אבל אח"כ זה שוב התדרדר בשום סניף של ארקפה לא היה טרמציני עוף! עד שמצאתי חניה ליד האוזן, אז לא היה את הסרט שרציתי, ובחנות נרות היה צפוף באנשים מהסוג שאנחנו לא אוהבים, אז ברחתי. לא שברחוב היה יותר טוב.

בחצי השני של הכדור באותו זמן ממש, הוא – נפגש לו עם מפיק העל ואשתו (שנעלה כריסטיאן לבוטין מעור תנין חום עם עקב סיכה – מזל שהסברתי לו על הקטע עם הסוליה האדומה) ועם הכלב העכברי שלהם, כמו של פאריס אבל שמן, בהתחלה הוא חשב שזו כלבה בהריון.

בקיצור הוא משייט לו הלה לה לנד במרצדס CL החדשה (שכורה), פוגש במקרה את גוון באולפן של המפיק האגדי, ואני – אני אפילו את הסנדוויץ' בשני שקל ורבע שלי לא יכול למצוא בעיר המחורבנת הזאת, שלא לדבר על זה שלא שלחו לי נעלים להחלפה.

אני הולך לישון, ומקווה לקום רק מחר לאימון טניס (אם אלוהים לא יחליט לחון אותנו בממטריו בדיוק בשעת האימון שלי).