life in plastic

לא שזה עוזר לי, גם ככה הזמן היחידי שאני אסע בו זה מהעבודה לבית ומהבית לעבודה.

בחרתי שחור, ש' אמרה שיהיה לי חם בקיץ, הרגעתי אותה שאני יוצא מהבית לפני הנץ החמה וחוזר הרבה אחרי שקיעתה.

כן, כן, ככה נראים השבועים האחרונים שלי, נאלצתי אפילו לבטל את האימון מחר מפאת העומס.

אפשר כבר למות עכשיו וזהו.

גם לא קניתי שום דבר חדש של נייק כבר הרבה זמן, כי כאילו גם לא התמאמנתי...

לא רואים את הסוף, אולי עוד חודש, אבל גם כבר לא בטוח.

קשה.

האוטו עולה פחות מהשעון. סתם.

לא פחות מהשעון, אבל לא פרופורציונאלי לשעון, נראה לי שאצל רוב האוכלוסיה זה קצת הפוך.

וגם היין לא היה משהו.

למה? למה? כמה? כמה?

למה לא עושים סדרות כאלה יותר, למה אין עוד מלאכים בשמי אמריקה. למה אין עוד סקס אנד דה סיטי? למה אין עוד?

למה אין עוד ספרים כמו התיקונים? למה? למה אין עוד ספר כמו התופסן?

למה אין עוד להקות כמו הדייר סטרייטס? למה אין עוד סולנים כמו מייקל האצ'טנס? למה אין עוד Wham? למה אין עוד עשור כמו האייטיז?

למה אין עוד סרט כמו KIDS (אם כי אני חוטף דכאון עולם כל פעם שאני רואה אותו)?

למה הסוניק יות' לא עושים יותר דיסקים כמו daydreamnation? כמו goo? כמו dirty?

למה אין עוד להקה כמו הפיקסיז?

למה התפרקו טייק דאת (אנד פארטי)?

למה ליוויס 501 קרוע לא באופנה יותר?

למה סגרו את שיקגו פיצה פאי פקטורי?

למה פפסי לא תפס? למה מייקל ג'קסון התחרפן ונכחד? איפה סינדי לאופר?

למה סגרו את הסאונד פאקטורי? מה קורה עם הליימליט? מה קרה לטאנל? עוד עושים שם מסיבות?

איפה ג'וניור מנגן?

למה ג'יאני מת? למה סגרו את ורסוס (הקו האהוב עלי)?

אפילו הפלאזה הוא כבר לא הפלאזה, לפחות הפור סיזנס קיים, ולונדון, מה עם לונדון?

הייתי בטוח פעם שאני אגור בלונדון, היא היממה אותי, ראיתי את career girls, העיר כל כך אפורה, ועדיין.

מה יצא? יצא שאני מדבר לפחות פעם ביום עם לונדון, עם Clifford Chance, עם HS, עם Hatfield Phillips, עם כל הבנקים, עם מי שזה לא יהיה, אבל אני גר כאן. חלקם אפילו לא נמצאים בלונדון אלא בקנרי וורף.

מה קרה עם הפאן-אם בילדינג? מישהו בניו יורק יכול להגיד לי איזה בניין זה היום, מט-לייף? גם זה לא? מה כן?

StockAitkenWaterman.com איפה הם היום?

איך הכל השתנה? לקיילי יש סרטן? ג'ייסון קירח? משהו נשאר מהערכים הישנים?

אז אמרו שהם אומנים נוסחתיים, היום יש מישהו שהוא לא נוסחתי? קיים כזה דבר? הם באים מוכנים מהקופסא.

פעם ראינו את רבקה דה רובו באמ טי בי ורצנו לקמדן לנסות לאלתר את המראה הזה, היום זה פשוט דיור, לך לחנות ותקנה, אין שום סטיילינג, רק מוות.

שלא לדבר על הארץ, בגלל זה אני מדבר על חו"ל, אבל עדיין זה לא זה. פשוט לא.

פלא שהדה פייס נסגר? לא! אף אחד לא מעניין אותו יותר אלטנטיבה עתידית, איך ימצאו את המקווין הבא, אם יצלמו רק את השמות הגדולים?

איפה טיירי מוגלר כשצריך כריות בכתפיים?

ולכן אני דבק באייטיז, רץ אחרי דולצ'ה וגבאננה, שומע את princess שרה say I’m your number one. רואה שוב ושוב את כל אותם סרטים. ממשיך לנהוג בגולף. פעם ג'יפ לא היה אופנתי.

משחק טניס. הולך לחדר כושר. מעריץ את מילנו ופאריז, שתי ערים שנשארו נאמנות. אבל אין ברירה. פשוט אין.

פעם אם ראית מישהי עם תיק של גוצ'י זה אמר שהיא יכולה להרשות לעצמה תיק של גוצ'י, היום זה לא אומר כלום.

היום שקית של טיפאני כבר לא אומרת כלום, אולי קנו שם מחזיק מפתחות כמו המסריח ההוא?

איפה הימים שאנשים הלכו עם תיק גדול על הכתף שנקרא טלפון סלולארי?

אבל העולם משתנה, אנשים חוזרים לאייטיז, אין ברירה.

הדבר היחידי שעוד מעניין הוא אופנה, הווג האמריקאי נשאר נאמן לערכים הישנים – כאילו זה עולם אחר.

אני התחלתי לרוץ בחוץ, ג'וגינג זה הכי אייטיז לא?

אני יכול לפוצץ את הפנים שלי בזריקות, לרוץ עד מחר, לנסות למצוא בגדים חדשים, לגור במיקום האולטימטיבי, להחזיק מאמן לכל יום, לאכול נכון במקומות הנכונים, וכלום לא יעזור זה לא יחזור. גם זקן וגם נוצח על ידי המערכת, זה אני. עובד במשרד, מבלה את החיים בשדות תעופה, נמלי רכבת, קורא ג'ון גרישם, לא מתרגש מכלום (חוץ מהרמס).

לפחות יש לי את השני פאקינג ציורים שקניתי תלויים על הקיר, לפחות זה. הם גם שניהם נותנים הרגשה איטיזית בדרכם הם.

זהו אני מקווה שמהו עבר, אם לא מצטער.

נ.ב.

1. אולי בגלל זה אני כל כך אוהב את ההילטון בתל אביב? כי כלום לא משתנה שם, זה תמיד נראה מיושן במידה?

2. אם מישהו יכול חשוב על סרט או ספר שיעניינו אותי בשביל זה יש תגובות.

קודם כל, גם השעור טניס וגם השיעור יוגה היו מצויינים.

המאמן הזמני אמר לי ביום שישי (פעם שנייה) יש לי את המבנה גוף הכי טוב שהוא ראה ועם טיפה שינוי בתזונה שלי אני אוכל לראות תוצאות הרבה יותר טובות, מכיון שהבסיס שלי כ"כ טוב (שלא לומר בסיס מוצק איתן רחב ויציב) ברגע שאני טיפ-טיפה אשפר את התזונה התוצאות שלי ייראו ביחס לא פרופורציונאלי, להשקעה (בדיוק כמו עכשיו רק הפוך – עכשיו אני משקיע המון ולא רואים כלום). כמובן שקודם כל ביטלתי אותו ואמרתי לו אתה בטח אומר ככה לכולם, אבל הוא התעקש ואמר לי "מארקס תקשיב לי, אני בא מהתחום של פיתוח גוף, ראיתי מאות אנשים ותאמין לי שאני יודע מה שאני מדבר ואם אני אומר לך שיש לך מבנה גוף מעולה, אז יש לך". עכשיו מה שנשאר זה שאני אביא לו רשימה של מה שאכלתי השבוע, ונראה מה אפשר לתקן. נראה.

הבעייה היחידה היא שהשבוע המדריך הקבוע חוזר ומחליף את הזמני.

חוץ מזה האייטיז לא מניחים לי, הכיף היחידי שגם כרגע נראה כאילו העולם הולך בכוון שלי.

ראיתי היום את Can’t buy me love, סרטים כאלה עשו רק באייטיז, מעניין לאן נעלמה השחקנית הראשית.

גם הסדרות החדשות בטלוויזיה האמריקאית חוזרות לאייטיז, עקרות בית נואשות קורצת לתקופת רייגן, אבל זה כלום לעומת Brothers & Sisters, שזו דרמה פשוטה שמזכירה סופ, עם אנשים שנראים כמו כוכבים של אופרות ספון, ובכלל נראה כאילו עוד חצי רגע ואנחנו בדאלאס, אבל בLA.

והשיר אייטיז שהכי אני אוהב עכשיו, זה Good Enough for Me של סינדי לאופר מהסרט ה"גוניז" (אל דאגה עד מחר זה כבר ישתנה).

אומנם כבר כתבתי על זה, אבל הנושא ממשיך להעסיק אותי.

אני ונייקי.

אני לא יודע שובע. אני אומנם באמת עושה הרבה מאוד ספורט בכל מיני ענפים ומכל מיני סוגים, והמשותף לכל הפעילות שלי הוא 2 דברים:

1. אני עושה את הפעילות
2. הביגוד והציוד הם של נייק (פרט לנעלי ספינינג ומחבט טניס)

ואני לא יודע שובע.

אני גם מת על סטים, לא אוהב שהחולצה לא תואמת למכנס. ויש לי סטים לחדר כושר, סטים לקיקבוקסינג, סטים לטניס, סטים לספינינג, סטים לריתה, וכמובן גם נעליים לכל תחום. כמובן שגם הגרביים נייקי, הכפפות לחדר כושר, הבקבוק לשתייה, המאמן שלי צוחק עלי שהם צריכים לשלם לי כסף.

הוא ראה אותי יום אחד ברחוב והיה בשוק שאני לא לובש נייקי גם בחיי הפרטים.

יש לי גם מעילי רוח, כובע תואם לכל סט, ועוד כל מיני.

בכל עיר שאני נמצא בה (בעולם) אני חייב לעבור בחנות של נייק לראות אם יש משהו מעניין (כמו החולצה הזו כאן למטה)

הכל קשה בחיים, the more you ignore me the closer I get, כולם רוצים כסף, הגיע הרבעון כולם רוצים את הקופון שלהם את הקרן שלהם, כולם קרציות, חושבים שהכסף שלהם גדל על העצים רוצים תשואה של 12-16% צמוד לאירו, למה מה? מי מת? תרגיעו ומהר, כולם יקבלו את הכסף שלהם, אין צורך להיות קרציות.

ולא לשאול אותי למה זה ככה ולא ככה, למה אי אפשר עוד? למה? רצים לדעת למה?

למה אי אפשר עוד?

רוצים?

לדעת?

למה?

למה אי אפשר?

למה אי אפשר עוד?

אני אגיד לכם למה, אתם רוצים לדעת למה?

אני אגיד לכם למה!

כן, כן שמעתם, אני אגיד לכם פאקינג למה, כי פאקינג לא קניתם אג"ח של ארה"ב זה למה, חתיכת מטומטמים מזדיינים מפגרים, רוצים תשואה בטוחה?

רוצים?

תשואה?

בטוחה?

רוצים?

קנו אג"ח של ארה"ב, שימו את הכסף בתוכנית חיסכון בקרדיט סוויס, תצמידו את הכסף לפרנק השוויצרי, אבל תעזבו אותי בשקט.

איך אמר היו"ר על החברת לווינים הזאת?

כשהם שילמו את האג"ח שלהם כל המוסדיים ליקקו את הריר, אבל כשהם נקלעו לצרות, כולם התלוננו, אבל איפה הם היו כשהם הזילו את הריר? כולם ידעו את הסיכון וכולם קנו. זה המין שאנושי, זה מה יש. אנשים רוצים ללכת על הקצה אבל להרגיש הכי בטוח. שונא אותם. הקרן אור היחידה היא המשקיעים היחידים שיש להם אומץ לבוא ולהגיד את האמת, בשביל בתשואה הזאת ידעתי שאנחנו לוקחים סיכוון, כשראיתי את התשואה מיד חישבתי גם מה יקרה בוורסט קייס סנריו, אבל לצערי אלה מעטים.

מכל מה שכתבתי אנשים עוד יחשבו שהגענו לוורסט קייס סנריו, אז לא, אבל עדיין הגרידיות הבלתי פוסקת של האנשים מטריפה אותי.

שיהיו בריאים, מעבירים מיליון אירו להשקעה מכסף נזיל שיש להם בעו"ש.

כשזה אנשים פרטיים מילא, כשזה חברה ציבורית, זה כבר די מטריף את הדעת. מה אני אעשה שגייסתם אג"ח ב8% צמוד מהמוסדיים, מה זה אומר עליכם? שאתם חברה טובה? ששוק ההון אוהב אתכם? שזכיתם באמון על יכולת ההשקעה שלכם?

התשובה לכל השאלות הנ"ל היא לא!

זה אומר שאתם חברה גרועה שהמנכ"ל שלה גרוע וחסר חוט שידרה, מהסוג שלא יכול להעביר אף החלטה בדירקטוריון של החברה שלו, מרוב שהוא מפחד מהצל של עצמו, ובגלל זה ממשיך לשבת ולגרבץ במקום לעשות עסקאות. מסוג האידיוטים שמביאים לי את השותף לענייני מיסוי, לא משנה מאיזה פירמה מהביג פור, כדי ללמד אותי על תכנון מס בינלאומי. הבעייה היחידה היא שעל הדקה הראשונה, כבר אמרנו את כל התכנון ובכל זאת הוא רוצה לגבות ייעוץ,בכל זאת הפירמה הגדולה בארץ ובעולם, מה לא ייקח יעוץ? ייקח, בטח שייקח. חייב להראות שהוא מבין משהו, אז נותן עצות בשקל וגובה בדולר, והמנכ"ל מר מטומטם מקשיב.

לא מהדלת בעטנו אותם, מהדלת האחורית, שאפילו לא יידעו שדיברנו, ושאח"כ ילכו לנסות לגייס מהמוסדיים, נראה מי יהי החתם של הזבלים האלה, שלא יתפלאו שהרוד שואו שלהם יראה כמו מופע יחיד ללא קהל.

אלוהים נתן, אלוהים לקח.

כל קשר בין הדמויות למציאות מקרי ביותר.

ואם זה לא מספיק לי לחיות בצורה כזאת, אז לפחות מחוג חברי הקרוב יש לי מעט ציפיות, לא הרבה, אבל מעט, חוג כ"כ קרוב ומצומצם, כזה שאפשר לספור אותו על אצבעות כף יד אחת של אדם שאיבד שתי אצבעות.  ומה מתברר? מתברר שאת השמלה שקניתי לש' היא נתנה לsome girls are bigger than others, כן כן, רק שימלה שלי זה מה שהזונה הקטנה עם התחת הגדול הייתה צריכה ללבוש לראיון עבודה. היא קונה בגדים האלפי שקלים בחודש אבל רק השמלה שבחרתי לש', זה מה שהיא צריכה.

כמו שאומרים אצלנו, רק בריאות. מה שמעצבן אותי בזה, זה שהעונש הכי גרוע לאנשים שלא בקשר איתי זה שעצם זה שהן לא בקשר איתי, זה אומר שיותר לעולם, אבל לעולם אני לא אבחר להם בגדים, ופה הייתה הפרה של החוק העליון הזה.

מצד שני זה שהיא הרגישה שהיא חייבת ללבוש את זה, זה לא רק מראה כמה נואשת תלותי וחסרת יכולת סטיילינג היא. שתמשיך ככה.

מה קורה עם שאנל, למה הם כל הזמן מעלים בנים לתצוגות, אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים, אבל אני לא אלבש שאנל, זה פשוט מותג שהוא רק נשי, אי אפשר לעשות קרוסאובר, סורי.

השרשרת הגדולה הזו על הגבר, זה לא נראה טוב.

והנה גם אמא של סורי

והנה דריה עושה טובה קטנה לעולם

וזהו, חוץ מזה גם היו הרבה בגדים יפים, וחוץ מזה ישבנו עם זוג חברים חדש היום לצהריים, אני רק לא יודע אם מי מהם קורה פה, אז זה מסוכן לכתוב בדיוק מה שחשבתי.

החיים בארץ קשים לי, אני חייב להגיע למילנו, ומהר.

*נשבע שאני משתמש בציטוט הזה פעם אחרונה, אני פשוט מת עליו.

לינדסי לוהן – מה הקטע איתה?

מה הקטע עם לינדסי לוהן? איך דווקא היא הפכה לבחורה שהכי מעניינת את הצהובונים, למה דווקא היא? למה? לא ברור. היא חמודה היא ג'ינג'ית, היא לא שיחקה בשום סרט משמעותי, חוץ מיום שישי הפוך, ילדות רעות ועוד כל מיני כאלה. אבל העולם לא יכול לקבל ממנה מספיק