life in plastic

הנה שמינה בינונית (איזה פולקעס שיש לה) עם המראה הכי יוז'ואלי שיש, ותאמינו לי הייתי ברוסיה יש כמוה אלף

ולעומתה כוסית העל - אבל באמת על, שלא משנה כמה בר תנסה לצאת עם אותם בחורים שהיא יצאה איתם היא לוקחת אותה גם בלי טיפה איפור ועקבים, לראות לקנא, להפנים. כאלה אין, פשוט אין, זה שלא היה ולא יהיה. אחת בדור. היא והרמב"ם.

והיא אפילו אוכלת (עם החבר שלה)

ג'ינס חדש של דולצ'ה וגבאננה, זה הג'ינס היחידי שמתאים לי וגם אצלם, לא כל גזרה, יש רק גזרה אחת מסויימת שאני מסוגל ללבוש. אתמול הג'ינס סוף כל סוף חזר מתיקון אצל התופרת היחידה שאני בוטח בה (קיצור) מדדתי אותו והוא היה פשוט מושלם.

אני לא מבין למה אף אחד אחר לא יכול לעשות ג'ינס בגזרות האלה. לא ברור.

שיר מעולה, קליפ מצויין (שמעתי אותו לראשונה במיקס של התצוגה האחרונה של ורסאצ'ה)

הוא נראה כזה יוז'ור

מקור תמונה: popsugar.com

פעם בכלל לא היה לי אייפוד, כל כך התלבטתי אם לקנות את המיני אייפוד או הרגיל ככה שלא קניתי כלום איזה שנתיים, גם האמת? לא הבנתי את הקטע.

אבל אז ש' קנתה לי את השאפל הראשון מתנה - חרשתי עליו רבות - הוא שימש אותי בעיקר בריצות או בג'ים.

ע' נתן לי מתנה את ה 30GB, שאני מאוד מאוד אוהב, ואפילו שזה הכי, אבל הכי פאדיחה להסתובב איתו מרוב שהוא ישן, אני לא יכול ליסוע בלעדיו, רק עליו אפשר שתמיד יהיה לי את כל האלבומים של הביטלס + כל האלבומים של הסמית'ס + כמעט כל אלבום אחר שאי פעם היה לי. זה כל כך נח למי שנוסע. אתה לא צריך לחשוב איזה דיסקים תיקח איתך, פשוט הכל עליך תמיד. אבל מה אני מזיין את המח? הרי זה לא שאנשים לא מבינים את הקטע של האייפוד, רק ניסיתי להסביר למה אני חייב להשתמש בו.

אבל עכשיו בין שני הנאנו, אני לא יודע מה עדיף, הישן והטוב? או החדש? מה יותר מתאים לי. היום קיבלתי את החדש והוא כל כך חמוד, מצד שני אין גם שום רע בקודם, אני חושב שהוא בן פחות משנה. מה עדיף? מה? מה? מה?

חוץ מזה גם קיבלתי את הספר SEX של מדונה. אני חייב לציין שזו באמת פאשלה לשי שעד היום לא היה לי אותו, כשהוא יצא הייתי מאוד צעיר, אז לא קניתי אותו (שטות!) ומאז? מאז אין תרוץ, פשוט איכשהו לא היה לי אותו. אבל לא עוד בימי AMAZON העליזים אפשר לקנות כל ספר שיצא אי פעם, ולכן קניתי אותו, 153$ (כולל משלוח בתוך ארה"ב) והספר שלי, כולל העטיפה המקורית.

האמת שלא זכרתי שהוא כל כך דק עם כל כך מעט צילומים, והתברר שגם את (כמעט) כולם אני מכיר, אבל אתם יודעים מה זה היה שווה את זה, זה היה מין פריט כזה שהספרייה שלי פשוט לא הייתה שלמה בלעדיו. כבר שמתי אותו בספרייה בין הוטל ל'שאפל לטום פורד. אני מרגיש הרבה יותר שלם. מהדורה ראשונה.

כלום לא זז. אני עדיין לא מספיק כלום בעבודה, וגם מה שאני מספיק אני לא מצליח להביא את עצמי לשלמות (או כמעט שלמות - חשוב לשמור על צניעות) שהייתי רגיל לה. בבית אני לא מצליח להשליט סדר בשום אופן. ניסיתי כל השבוע, זרקתי מלא עיתונים, אבל לא את כולם, עשיתי מדיח כלים, אבל לא החזרתי, זרקתי את הפח, אבל לא שמתי שקית חדשה, הפעלתי את המכונת כביסה העברתי את הדברים בזמן למייבש, אבל לא קיפלתי (יש את העוזרת בשביל זה, הבעייה שהיא באה רק מחר והייתה מלא כביסה, כי חזרתי מחו"ל) את הכביסה שכן קיפלתי לא החזרתי למקום. והנעלים - הנעלים בכל מקום, לא רק זה גם התחשק לי בכל יום מהשבוע לעשות קיקבוקסינג עם זוג אחר של נעלים אז יש מלא מלא נעלים בכל מקום.

יום שישי התחיל באימון (הקבוע) שהיה מאוד קשה כי החלפנו תכנית, אני מקווה שזה יוסיף עוד קצת להתקדמות, ואחר כך הלכתי עם אחותי לקנות משקפי שמש, שני הזוגות הראשונים שבחרתי לה, היו שני הזוגות שהיא התלבטה ביניהם אחרי שעברנו שתי חנויות, באופן מאוד מפתיע הם היו של פול סמית, שני הזוגות (!) מי ידע בכלל שפול סמית עושה משקפי שמש ועוד מוצלחים. בסוף בחרנו בזוג השחור, היה זוג אחד יותר גדול, אבל המוכרת אמרה שהוא גדול מדי, אז הלכנו על השחור הקלאסי, הכי ג'קי או, הכי. ועם העגילי פנינה שהיא (כמעט) תמיד הולכת איתם, היא באמת בלי לשים לב מתקרבת למראה הזה (יש לה גם שיער חום). לא מצאתי תמונה של המשקפיים באינטרנט. ההפתעה בפול סמית היא שעד לא מזמן לא שקלתי אותו בכלל, אבל פתאום נתתי לו לחדור למתחה שלנו ככה בקטנה. זה התחיל בסוודר אחד שהוא קנה באמור (שזה החנות היחידה בערך שאני מסוגל לקנות בה בגדים בארץ), ועכשיו כשהיינו בשוויץ עוד חולצה וסוודר, את החולצה דווקא מצאתי באינטרנט, ועכשיו אני פתאום בוחר לאחותי משקפי שמש שלו, מי בכלל ידע שהוא עושה משקפי שמש? וזה התאים לה יותר מכל השאנל שהיו שם, רק הטום פורד היו מתחרים, אבל גם לא ממש.

החולצה שהוא קנה, חולצה שלא קניתי, אבל אני שוקל, זה נראה לי יכול להיות נחמד לעבודה אני חושב, כאילו החולצה התכלת הקלאסית (יש לי כבר מיליון בערך) אבל עם קריצה:

משם הלכנו לשתות קפה, ואחרי זה עוד קפה וארוחת בוקר קלה בקפה אחר. אלוהים בוחן אותי. קודם בקפה הגישו פיננסייר יחד עם הקפה בלי שביקנו - לא נגענו, אחר כך בארוחת בוקר, לאחר שווידאתי עם המלצרית שזה מגיע רק עם לחם מלא והיא הבטיחה שזה שני סוגי לחמים אחד מקמח מלא ואחד משיפון עם אגוזים, אז כשהארוחה הגיעה הסתבר שהלחמים זה כמו שהיא תיארה, אבל מה שהיה מעל הלחמים, מיני קרואסון שוקולד, רול קינמון מיני, פרוסת עודה בחושה, ומאפה בצק עלים מלוח. לא נגענו. אני מניח שמי שיכול לאכול מה שהוא רוצה היה יכול להנות מאוד מהארוחת בוקר הזאת. נהנתי גם, אבל בלי כל המאפים.

חוץ מזה שאני גם משתדל להמנע ממוצרי חלב, אז אני שותה בעיקר מקיאטו קצר כדי לצמצם בחלב. בכלל יוצא לי לשתות בערך 4-5 כוסות אספרסו ביום בלי שום קשר לכלום.

משם הלכתי להסתפר, עזבתי את הספר הקבוע שלי וחזרתי לספר ילדותי (נעוריי) מי שעשה לי תספורת שהייתה לסמל ההיכר שלי, לסוד שלי, למוג'ו שלי, אבל זה דרש להגיע למספרה פעמים בשבוע כדי שיסדרו לי את השיער כדי שאני תמיד אראה כאילו יצאתי הרגע מהפקת אופנה, אבל אתם יודעים איך זה יותר דבר מכל דבר זה לא טוב. ואז עזבתי אותו כשזיהיתי את הכישרון שבו (למרות שהוא מאוד שמן) הוא עוד עבד בתור שוליית ספר אצל ספר אחר, אבל היום כבר יש לו מספרה משלו, הוא עושה את יהודה לוי, עופר שכטר כוכב נולד ועוד כל מיני כאלה, ניסיתי להסביר לו שיעשה לי משהו נורמאלי, כי אני לא בדיוק יהודה לוי. האווירה במספירה הייתה כל כך זולה בצורה מחפירה, זה בטח לא המקום של עמיר, הקהל היה אקלקטי הוא ניסה להסביר לי שזה מולי עם החמצון זה שחקן (אין לי מושג מי) ההוא ששר חיקויים של שרית חדד עם השיר חברים בכל מיני צבעים זה התסריטאי הכי מפורסם של טלנובלות בארץ (דווקא הכרתי את השם) אצל עמיר אתה מקבל את שרה הצדקת בלייב, לא סתם איזה חקיין (וואו - היא כוכבת). בקיצור היה לי מאוד קשה. כשסיימנו את התספורת אע"פ שארתי לו עשר פעמים אל תיישר לי את הקו שיער מקדימה אני שונא את זה שישר כמו מסגרת, זה דוחה אותי, הוא קיצר לי. שאלתי אותו מה זה. הוא אמר לי מה לא רצית חן אהרוני? לללללללא!!!! מסתבר שזו הייתה בדיחה שלו. בכל מקרה עוד לא מצאתי את עצמי אצלו לגמרי, אני צריך כמה ימים להחליט אם אני אוהב את זה. בכל מקרה אני אצטרך למצוא שעה שקטה יותר להגיע אליו, כי עם האווירה הזאת אני לא מסוגל.

משם הלכתי לפגוש את החברים החדשים (שעוד קודם עברו להגיד שלום בקפה) באורנה ואלה, העיקר שכשהם שאלו אותיאיפה אמרתי רק לא אורנה ואלה, אין להם אף מנה בלי פחמימות לבנות, בסוף אכלתי חצי מנה של אורז עם ירקות, ולא נגעתי בקינוח. כשאלוהים רוצה גם מטאטא יורה.

אחר כך עם הרקדנית הענקית (בצמצום חזק) שהפכה כנגד כל הציפיות למפעל הזנה מהלך, מי היה מאמין עליה, מי? אני חייב להתוודות שנפגשנו בגלידריה בבאזל, אז טעמתי שתי כפיות (שלוש גג, נשבע) מהגלידה שלה, וכמובן עוד מקיאטו. פגשנו שם את היורש של האימפריה הבטחונית עם אישתו (היחסית טרייה אני חושב) שכמובן היו לה נעלים של פנדי, והיא הייתה לבושה במין רישול מוקע כזה שלא יכולתה לטעות בו, הוא נראה כאילו היא גר בחדר כושר, וגם השיער שלו שהיה מאוד דליל התמלא, כנראה פרופסיה. נראה לי גם שאישתו מלבישה אותו טוב, קודם היה לו טעם זוועה (בפעמים בערך שראיתי אותו קודם).

משם הבייתה להחליף בגדים ולטוטו, לפגישה עם חבר ותיק.  מפה לשם נגמר לו היום, חזרתי הבייתה ראיתי שני פרקים של Gossip Girl לא החלטתי עדיין אם אני אוהב את זה או לא, זה יותר כמו הOC, שאני דווקא לא כל כך אהבתי, יש משהו נורא עלוב בהפקה. אבל נראה.

וככה עבר יום שישי, היום עשיתי קיקבוקסינג, אכלתי צהרים עם ההורים שלי קראתי קצת עיתונים, כל מיני כאלה, והופה - שוב נגמר לו היום, התלבטתי אם לכתוב או לא, בסוף החלטתי שכן, למרות שזה גם גוזל לי זמן.

זוכרים את הקטע הזה שהיה לאנשים שהם לא היו מכניסים טלוויזיה הבייתה כי זה ביזבוז זמן? היום צריך לא להכניס מחשב הבייתה, אבל מי מסוגל? מי? אני עובד עליו, אני חי דרכו, אבל כל האתרים האלה כל היוטיוב האלה והמטהקפה האלה, גומרים לך את הזמן אני פתאום חש צורך גדול באייטיז ומתחיל ראות שיר אחרי שיר, אני משכנע את עצמי שזה בזמן שאני עושה דברים אחרים, אבל בתכלס זה מפריע.

זהו. מחר עוד שבוע, שבוע אחרי אני כנראה צריך ליסוע לצערי הרב.

אני לא מספיק כלום, לא בעבודה ולא בבית.

היום תכננתי להספיק הרבה בעבודה, אבל זה לא הלך. בכלל לא הלך. גם קשה החזרה מהחופשה לעבודה, וגם פגשתי את המזכירה לשעבר של היו"ר, הייתה לי פגישה אצלו והיא החליטה לקפוץ לביקור היא בדיוק בארץ מLA, שמתברר שזה בכלל כבר וגאס, שם היא מאוד מצליחה בתור אשת מכירות (שזה אומר מוכרת את הזבל שכל הישראלים מוכרים שם בדוכנים האלה) קודם כל היא רצת שמנה, דבר שני היא נראית לי ממש מכוערת עכשיו, לא מאמין שפעם חשבתי שהיא חמודה.

הבעייה הכי קשה שלה היא המצח, והאף. את החזה היא ניפחה אז אין בעייה, וכנ"ל לגבי השפתים, ואת השיער היא מבהירה, ז"א מה שנשאר אצלה בעייתי הוא מה שהיא עוד לא סידרה.

יש לה מצח כל כך קצר שבחיים שלי לא ראיתי כזה דבר, זה כמעט והוא מתחיל העל העיניים. מעניין מה יש לעשות בקשר לזה, זה נראה זוועה. היא גם כל הזמן מכווצת אותו. כבר נהיה לה קמט קבוע, שמרוב שהמצח שלה קצר הוא ממש חוצה את המצח זוועה.

בקיצור לא היה לי שום חשק לפגוש אותה והרגשתי הקלה גדולה כשהיא הלכה.

מה רבה הייתה הפתעתי כשירדתי לצאת מהבניין וראיתי אותה מחכה ככה סתם בלובי כאילו לכלום, איזה זוועה. אמרתי טוב נשתה איתה קפה, עדיף עכשיו מאשר להיפגש אחרי העבודה, אבל לא, מקפה היא הפכה את זה ללאכול, והיא החליטה שהיא רוצה במקום הכי מגעיל בעיר, כי היא נורא התרגלה לסושי, כמובן שהסושי שהיה שם לא היה מהסוג שהיא אוכלת (או במילותיה "אחרי שמתרגלים לסושי בווגאס, כבר אי אפשר לאכול כל סושי") היא רוצה עם רק עם סוי פייפר, את האצה היא לא כל כך אוהבת, ועל זה אני אומר, אתמול הוציאו אותך מהצריף שגרת בו (לא משנה איפה, פעם אחרונה שהזכרתי שם של עיר כולם נעלבו לי פה, אז אני רק אגיד שזו אותה עיר). בקיצור אפשר להוציא את הבחורה מהעיר ההיא אבל אי אפשר להוציא את העיר ההיא מהבחורה.

זוועה, זוועה, זוועה. היא אחרי זה גם התעקשה להסיע אותי חזרה למשרד, כדי להסביר לי כל הדרך איך כולם בארץ נוהגים בצורה לא תרבותית, ולא אדיבה. באמת זוועה, לא שמתי לב, מזל שהגיעה הדודה מאמריקה להסביר לי.

נקווה שזו הפעם האחרונה להרבה זמן שאני רואה אותה.

וטום פור מראה שהוא לארד ברמות על, שלא לומר שיא ושעליו כלום, אבל כלום לא משפיע, ולא רק זה ככל שהוא מתבגר יותר הוא מתפשט יותר, מהמם לו.

לפחות חזרתי לקיקבוקסינג, עשיתי אתמול, והיום , היה מאוד מאוד קה (כי שבועיים לא עשיתי) אבל מאוד כיף.