הם דומים, או שזה רק אני?
אויש איזה הופעה שהיא נתנה, לא שלא ראיתי אותה בתחילת השבוע בעשור למרכז פרס לשלום, שהיה באמת מופע מאוד נחמד, אבל כל מה שהיא נתנה שם היה 2 שירים, למרות שהמחיאות כפיים שהיא קיבלה כשהיא נכנסה גמדו את אלה של פרס.
וזה לא שלא ישבנו אחרי זה בטוטו כשהיא באה ודיברנו וכאלה, אבל ההופעה שהיא נתנה היום – זה היה משהו של פעם בחיים.
היא לא מדונה.
היא יושבת, כמעט כל ההופעה, אבל היא מחזיקה את הקהל, היא שולטת באולם.
וכשהיא קמה בשיר האחרון ומתחילה לרקוד הקהל היה פשוט באקסטזה, ומה היה השיר האחרון?
מריה מריה – אלא מה???
למרות שהיא שרה ממש רק חלק קטן.
אבל הקטע שהיא קמה לרקוד, היה עוצמתי רק כמו הקטע שיודה קם והתחל להלחם בנקמת הסית'. הקהל היה באקסטזה. זאת אומרת למי שראה את נקמת הסית' בבכורה באולם קולנוע.
גם אחרי שהיא שרה את לבכות לך כל הקהל עמד על הרגלים, בכלל היה נראה שהקהל פשוט לא יכל להרגע ממנה, והיא יושבת.
מדהימה.
היא מזיזה רק את הידיים ועם זה פשוט מביעה כל כך הרבה רגשות.
זה שהיא שמרה את מריה לשיר האחרון היה ממש אכזרי, הייתי כבר בחרדות שהיא לא תעשה אותו.
ומה שהלך בהיכל התרבות ליד הבמה בסוף ההופעה, כל הארגנטיאים המטורפים, ירדו לקרבת הבמה ומילאו אותה כאילו זאת חפלה יוונית.
היה מדהים. פשוט מדהים.
מדהים אותי כמה הופעה חיה זה המדיום הכי טוב שיש להעביר מוזיקה, וכמו שמדונה אמרה, את זה עוד אי אפשר להוריד באינטרנט.
אני גם מת על היכל התרבות – אם כי הפעם היו לנו מקומות לא טובים, אומנם באולם אבל בגוש א' (בעעעעעעעעעעעה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
