life in plastic

יא חצ'ו סושי

וכמה סושי אכלתי היום, אוף – אני כבר לא ליכול לראות סושי, בטח לא כזה עם ביצי דגים מאיזה סוג שהוא – לא קוויאר כתום ולא טוביקו (? פלייניג פיש אגס?)

בצהרים זה היה במקום מדהים על הנהר, שהאוכל באמת היה מדהים בו, והעיצוב היה יפה, והאנשים יפים, ולקינוח אפילו היה סושי מרציפן ופירות, שזה אומר מרציפן בתור אצה, וסלט פירות טרופיים כמילוי, וזה היה מצוין.

בערב זה כבר היה שואו – כזה אני עוד לא ראיתי – מיטב הקיטש – אבל המיטב, אני אחרי זה כבר מבין למה הם שוכרים את החדרים הפרטיים הדבילים שלהם במועדונים, בארים ומסעדות בארץ.

קודם כל להגיע לחדר הפרטי היה סיפור לא קטן. יש בערך 5 נקודות עם שומרי ראש שעוצרים אותך בדרך. מה שכן זה הרבה יותר דיסקרטי לעסקים. עסקים זאת אומרת אחרי שעברת בקזינו בקומה הראשונה, השולחנות של הכבדים בקומה השנייה, ואולם הפול בקומה השלישית. משהו משהו משהו, והכי חשוב המון סושי. לא יכול לראות יותר סושי. יש קטע מוזר בחדרים האלה, אבל גם נוח.

עדיין הייתי מעדיף את המסעדה של הצהרים.

במשך היום גם למדתי מה זה שלג אמיתי, אמיתי-אמיתי. מה זה קור מקפיא שחודר לך לרקות ואתה לא מסוגל לחשוב. הראש כל כך קפוא. אחרי זה כבר לא זזתי בלי הכובע על הראש.

אתה גם מתחיל להבין את הסכנה הנוראית שבשלג, אם הוא לא נערם על המדרכה, אלא רק נופל בשכבה דקה יחסית, היא לפעמים הופכת לקרח, והקרח הזה הוא מאוד מסוכן ואפשר להחליק ממש, אבל ממש, בקלות. זה היה די מלחיץ.

הכנסתי את כל הארון בגדים, הוצאתי את כל הארון בגדים, זרקתי חצי מהמצעים והמגבות והסווטשירטים והטריינינגים שיש לנו, סידרתי את הנעליים, שוב הוצאתי את הארון, הורדתי את הבגדי סקי, הזזתי את הפוך, זרקתי מיליון קולבים. אבל כלום.

כלום.

       כלום.

             כלום.

ראיתי שאבידן כ

תב ככה שיר - אז למה

לא גם אני אכתוב ככה פוסט?

בכל מקרה כל המאמצים שלי לא עזרו בכלום, כל הידיים שלי שרוטות מהמדפים. כולו מלא אבק מבגדים שאף אחד לא נגע בהם שנתים, ולמרות זאת אני פשוט לא הצלחתי למצוא את הכובע השחור של גוצ'י שהיה לי. ואני ממש צריך אותו.

זה הכובע הזה:

איזה סיוט, אני פשוט לא מאמין. תאמינו לי שאצלי שום דבר לא נעלם ככה סתם. מישהו מסר אותו למישהו בלי שאני אדע, או שמישהו איבד אותו בחופשת סקי יחד עם חפתים, או משהו בסגנון הזה, סתם להאבד דברים לא נאבדים אצלי. בטח לא דברים של גוצ'י מתקופת טום פורד. זה פשוט לא קורה. פשוט לא.

כבר בבוקר הבנתי שזה ייתכן שלא יהיה לי את הכובע, אז הלכתי לעשות סיבוב כובעים בכיכר, בסוף בחרתי איזה צמר של פול סמית עם מין מצחייה פנימית כזאתי, זה היה הכי נראה לי. אוף איזה יאוש. ביזבזתי עכשיו שעתים על למצוא את הכובע וזה לא העלה שום תוצאות.

יאוש, יאוש, יאוש.

אתמול בצהרים הבאנו מרק עם אורז וירקות מאורנה ואלה, זה היה נורא נחמד, זה אולי מצחיק, אבל הייתה הרגשה של בית עם האוכל הזה. שתינו איתו יין לבן מצויין – איטלקי, רופינו.  במקביל ראינו את הפרק האחרון של אגלי בטי – בטי המכוערת, שזו סדרה כבירה אדירה, חשובה ומרשימה.

ועכשיו אומרים שלינדזי הולכת להשתתף, יכול היות משהו יותר מושלם מזה אני שואל?

אחר כך הלכנו לראותא ת מייקל קלייטון, שזה אחד הסרטים היותר טובים שראיתי בזמן האחרון ומשם הבייתה להחליף בגדים שמתי את החפתים של בולגארי, זה אומנם לא החפתים עם היהלומים של Jacob & Co., אבל זה גם נראה בסדר.

הלכנו לאמא של אריקון, רק כדי לראות שאחותו שהייתה תמיד כוסית על, עכשיו קצת יותר משנה אחרי שהיא ילדה ילד חמוד מאוד בשם ד', חזרה להיות כוסית על, כאילו כלום. עם הסקיני הכי סקיני שיכול להיות לדיזל ומגפים שחורים, הייתי מוותר על הפרח שהיה לה על הצוואר, אבל חוץ מזה מושלם. לא אכלנו שם כלום למרות שסירי הל'קרוזה של המארחת נראו מפתים מתמיד. בכל זאת הייתה ארוחת ערב שהתקשינו מאוד לתאם עם הוריי. ארוחת הערב הייתה מצויינת. אני מת על המקום החדש, כבר הזמנתי מקומות לכשאני חוזר מהנסיעה.

אני ארוז לגמרי, אע"פ שהנסיעה היא רק מחר בלילה (לפנות בוקר שני). בדרך כלל אני אורז ממש בדרך לשדה.

-         חליפה אחת שחורה, הוגו

-         שתי חולצות תכלת ותכלת אפורה  - הוגו

-         חולצה אחת תכלת – דולצ'ה.

-         עניבות, שתיים – הרמס, שתיהן עם דוגמה אלכסונית, אחת בתכלת ואדום אחת בגווני תכלת ואפור.

-         4 גופיות – קלווין

-         גרביים

-         פיג'מה אחת – גאפ

-         מעיל צמר אפור – D&G

-         כפפות עור שחורות – גוצ'י

-         צעיף קשמיר – הרמס

-         גטקעס – לחן עממי (בהפקות אופנה היו קוראים לזה "אוסף פרטי")

מה עלי:

-         חולצת פסים – דולצ'ה או פולו (עוד לא החלטתי בכל מקרה בגוון כחול)

-         סוודר V כחול – פולו או דולצ'ה (עוד לא החלטתי)

-         נעליים מהממות של פראדה – שכמעט ועוד לא נעלתי, אבל הן מהממות מאוד.

-         חגורה שחורה של הרמס

-         מכנסיים כחולים כהים של דוקר'ס

תחתונים קלווין, גרביים כל מיני.

מזוודה סמסונייט שחורה סדרת סאורה (או משהו כזה).

כמובן שהכל ארוז בראש, אבל עצם זה שאני יודע מה אני אורז כבר מקל עלי מאוד. אפילו העלתי את המזוודה מהמחסן.

מה חסר לי? רק כובע קשמיר, אני מקווה לקנות הרמס בשדה תעופה.

היום בבוקר הלכתי להביא לנו את הגרנולה הטעימה של אורנה ואלה, היה מצויין. לא כמו הגרנולה אתמול. ישבתי עם אחותי במזארין, הגראנולה שם כל כך מתוקה והם שמים כל כך הרבה גרנולה וכל כך מעט יוגורט, וכמעט כלום פירות, שכבר לא יכולתי להזמין שום דבר אחרי זה, אחותי בקושי חצי סיימה.  נתתי לה את הטבעת החדשה, זהב מהממת עם יהלומים, שהבאתי לה מצרפת. היא שמחה.

זהו, היום לא קרה שום דבר מרגש אני מנסה בין השאר לסיים לקרוא את התקנות האלה, כי פתאום מישהו זרק לי שזה קשור לתכנונים שלנו. אני חייב להגיד שכשהתקנות האלו יצאו ממש לא אהבתי את זה, לא הייתי קשור לכל הנושא אז, אבל כבר אז זה הריח לי כמו משהו פשיסטי. איזה מין דבר זה להכריז על X תכנונים כתכנונים לא לגיטימים שמאלצים את הנישום לבוא ולהמהיר במס הכנסה – זה תכנוני. לא הכרזת? אתה עבריין. אני לא מתמצא בחוקים האלה בשאר העולם אבל נשמע לי שאין לזה אח ורע בעולם. אני חייב להגיד שכשזה יצא כל הכותרות היו על ג'קי מצא, הוא התראיין ודיבר ודיבר ודיבר, אתם יודעים למה זה דמה בעיניי? להכרזה של שר הביטחון המהולל עמיר פרץ: נסראללה אתה תזכור את השם פרץ. מה מעטה הייתה הפתעתי עם נפילתו של פרץ, והפרשייה בה הסתבך מצא, בינתים אני חושב שהוא רק חשוד ולא הורשע, אבל עדיין. אנשים עם שיגעון גדלות הם האנשים הכי מסוכנים לחברה.

http://www.mof.gov.il/taxes/ (תפתחו בצד רפורמות > דוח ועדה תכנונים אגרסיבים)

אני מקווה לסיים את זה בטיסה.

כולם שואלי אותי על זה, ועוד מערערים על מי עשה את זה.

של של Jacob & Co.

קבלו:

בשבילי רק היהלומים הלבנים עם הפלטינה בבקשה.

של נספרסו, בשיא ההתלהבות שלי, קניתי במקום רק את השחור והסגול, גם שני שרוולים מהקולקציה (איזה קונספט מפגר - קולקציה לקפה? unheard of) החדשה, אחש בטעם שקדים והשני בטעם שוקולד תפוז. להקיא ולמות מהקיא של עצמך באותו זמן. אולי אפשר להכין מזה אייס בלנד, אבל אספרסו אי אפשר. אני מחפש להעביר את הקפסולות האלה לבית חם ואוהב (אוהב קפה רע ז"א).

מזל שלא קניתי את הכוסות המזעזעות שהולכות עם זה - הן נראות כמו כוסות שהיו מגישים איתן קפה שחור או לימונדה בכל מיני בתי קפה מעצבנים כמו סוניה או משהו כזה.

מה שכן קניתי זה עוד שתי כוסות מהקולקציה הכן יםה שלהם, כי קניתי שתיים ועכשיו קניתי עוד שתיים, אז כאילו יש לי 4.

אני גם צריך להתוודות, כמה שאני שומר שומר, בסוף כל יום, בשנייה שאני נכנס מהעבודה אני חייב, אבל חייב - אחרת אני יכול למות - למות אני אומר לכם - למות - כוס של אספרסו, אבל אליה וקוץ בה, אני גם חייב, אבל חייב - חייב אני אומר לכם - טראפל שמפניה ליד. כן זה החטא שלי. קוראים לי מארס ואני מכור לטראפלים. או שמפניה או שוקולד מריר מריר. אז תמיד אני מביא מחו"ל, אבל רצה הגורל ונגמר ולא יצא לי להביא כי לא עברתי בשדה"ת הנפלא והמהם והמרגש והמפעים של ג'נבה או פרנקפורט, אז הייתי צריך לקנות בארץ. בחרתי בדסקלידס, היה לא רע, אבל לא מדהים. מה שבאמת היה זוועה זה שהבחורה מהקבלה (למען האמת היא גם הבחורה מהקופה, וגם המוכרת - היא הייתה הבחורה היחידה שם) ריכלה עם השליח השמן המיוזע והלא אטרקטיבי בעליל (גם ב70 גם ב69 וגם לא תמורת מליון, הייתי לוקח הבייתה, אומר שלום, או נושם אותו אוויר). בקיצור היה קשה.

נחזור לגודיבה, או לינדט, אני מאוד אוהב את הטראפלים שלהם, הכי אני אוהב טויישר, אבל כבר אין כמעט. בעסה.

ולדעתי זה גם אחד השערים הטויבם של הteen vogue אי פעם, משהו בצבעים.