life in plastic

!Drink Responsibly!

כואב לי הלב למסור כל מיני מאגזינים שאין ברירה אלא להיפרד מהם כי כבר הספריות שלי מלאו עד תום, בנמצא גליונות של:

ID

POP

Vogue Hommes PAris

Vogue Men

Teen Vogue

Numero

Vanity Fair

יש בערך 20-30 וממש כואב לי הלב לזרוק את זה. זה מכל מיני שנתים, נראה לי שנתים אחרונות.

כל ה WIRED הולכים אליו לעבודה, כי זה הכי COOL לפינת לאונג' של העובדים שלו. הכי WOW בהיי טק.

החלטתי, אני עובר. אני לא יכול יותר עם העליבות הזאת. כל המדריכים גרועים, אין מספיק מאמנים אישיים, כל אלה שהיו טובים עזבו. מי שנשאר זה התגלמות הבינוניות. הוא כל הזמן מבריז לי מאימונים ואין עם מי להחליף אותו. חוצמזה שהשקים של הקיקבוקס תמיד דולפים, פעם המזגן לא עובד, פעם המערכת, פעם התאורה, פעם התקרה מטפטפת, דיייייייייייייייייייייייי!

מה אני איזה מתאמן בחדר כושר בשדרות? זה החיים שלי? עליבות כזאת? מאמן מפגר שכל הזמן מבריז לי? מי משלם למי, אני לו או הוא לי? הוא לא יכול להגיע בזמן כשקובעים איתו, ואני אגיד לכם משהו הבעייה היא לא בו, הבעייה בחדר כושר, כשהמקום מוזנח ככה מתנהגים המאמנים שבו, בלי טיפת גאוות יחידה. אני איתם סיימתי.

מישהו מוכר מנוי להולמס?

מישהו יכול להמליץ על מאמן בהולמס?

ניסיתי קודם לסדר את העיתונים (הזמנו ספריות חדשות אז יהיה אפשר לסדר יותר טוב, אבל לפחות לבינתיים) יש לי ערימות של מגזינים בכל מקום. כל חודש אני קונה ווג בריטי ואמריקאי לפעמים צרפתי ואיטלקי, לפעמים W, לפעמים Wallpaper לפעמים Vanity Fair, לפעמים Wired ועוד כל מיני שאני מוצא בכל מיני תחנות רכבת בכל מיני מקומות בעולם, מה שיותר עומס די כבד של מגזינים על הבית. אני לא מסוגל לזרוק אף אחד. אז זה ממש עמוס, ניסיתי לסדר ערימה אחת כשמיינתי מה לזריקה (זה:)

ומה לשמור – רק שהמה לשמור עף לי לכל עבר מרוב שהערימה הייתה גבוהה.

חיפשתי בכל מיני אתרים מנורות וכל הדברים האלה שאני מחפש בקשר לעיצוב באופן כללי, ומצאתי את המנורות/גופי תאורה האלה. הם מגניבים בטרוף בעיני.

 וזה הביא אותי לחשוב (נס). הביא אותי לחשוב עבור מי מייצרים את כל המוצרים האלה? הרי זה עיצובים די מגניבים, די צעירים, אני לא מדמיין לי מישהו מעל 40 הולך וקונה לעצמו גופי תאורה כאלה. אז מי קהל היעד? צעירים נורא מגניבים עם הרבה מזומנים? אני כמעט ולא מכיר (שלא לומר – לא מכיר) אנשים בגילינו או זוגות חברים שלנו שיש להם בתים מעוצבים ברמה כזאת וחלקם מרוויחים לא מעט ובכל זאת לרוב האנשים שאני מכיר ממש אין בתים מעוצבים, בטח לא ברמה הזאת. וגם אם מעוצב, אז זה בטח לא בסגנון כזה מודרני, זה בדרך כלל בסגנון קצת שונה...

אז למי זה מיועד. מי קונה את זה? מי הקהל המגניב שקונה את זה? האם החברים שלי הם לא החברים הנכונים? יש חבורה של צעירים מגניבים בתל אביב שאני פשוט לא מכיר? אני הכי מגניב שקיים? לא נראה לי. משתמשים בכלל במילה מגניב? לא אמורים להגיד מאגניב?

אף מילה על רה^ט$#.

לינדזי - כי אין עדיין שום דבר יותר טוב ממנה, במיוחד לא כשהיא עם שקית חדשה של פראדה ביד.

הקמפיין החדש של וויטון עם התיקים שעיצב ריצ'רד פרינס, תדעו לכם שהתיקים האלה הם מאסט, יהיה נורא קשה להשיג אותם, בלונדון הרשימות המתה כבר בטח סגורות, דווקא בארץ יש מצב טוב לקבל אחד. אז לקוראות שלי עם תקציב של מעל 12 אלפיות לתיק כדי לרוץ ולהרשם.

אלו נעמי, קלאודיה, סטפני, אנג'לה ונטליה, איזה יופי. מארק ג'ייקובס פשוט לא עוצר!!!

הקמפיין החדש של פראדה, מעניין התיק של מי יהיה יותר IT BAG

הקמפיין החדש של לנווין, צילום סטיבן מייזל

טוב, מקווה שנהנתם, פוסט הבא כנראה על גופי תאורה מדהימים שגיליתי.

לאף אחד מכם אין כח כבר לשמוע בפעם האלף על הבעיות ריהוט שלי, במיוחד לכל הקוראות בנות ה16 שלי, העם רוצה רכילות, בגדים אופנה חחי זוהר – ועד שאני לא אחזור לזה, עשיתם יד אחת לא להגיב יותר. סבבה. קלטתי.

אבל אתם יודעים איך זה, בכל זאת הבלוג הוא עלי, אז אנחנו נמשיך ברהיטים, אבל יש גם חדשות טובות, אני לקראת סיום.

צרת רבים חצי נחמה. אתם לא לבד. לאף אחד מסביבי כבר אין כח לשמוע יותר על הרהיטים שלי. לו אין כח. לכם. למוכר בחנות (סליחה, המנהל/הבעלים של החנות).

מרוב שאין לו כח, הוא כבר הציע לנו פיתרון כולל, הוא יזמין לנו מדף ארוך לטלוויזיה והמערכת לפי האורך של הקיר, (זה יהיה נמוך)  זה יהיה מעץ או ממתכת מה שבא לנו. אפשר גם מזכוכית אבל בגלל שזו דירה שכורה, חבל להשקיע בקונסטרוקציה שתחזיק את זה (הרעיון הוא שהמדף יוצא מהקיר, בלי רגלים מתלים וכו' – מה שיוצר מראה נקי). את המאליבו הלבן שיש לנו בסלון נעיף לקיבינימט מבחינתו. את המנורת גילדה לא נקנה, הוא אמר שלא. נקנה את הstadium, זה מה שהוא אמר שצריך.

לסלון יש לו עוד הצעה לשולחן:

הקטע של העיצוב יוצא מכלל שליטה. עוד לא סיימנו את הסלון - חסר קודם כל ההדום, אחרי זה המנורה והשולחנון, וכבר מצאתי משהו אחר. אסור לי להסתובב בחנויות האלה , אני כל כך אוהב דברים מעוצבים שאני כל הזמן מוצא עוד משהו שאני רוצה.

אז הקנייה האחרונה היא הקערה הזאת של אלסי:

וזה עכשיו נמצא על השולחן בפינת אוכל שלנו, ומשמש כמאפרה (קודם זאת הייתה מאפרה) לכל הכסף הקטן ולמפתחות וארנקים, שמניחים כשמגיעים הבייתה. אין ספק  - לא יכולנו להסתדר ללא זה, זה היה must.

כמובן שראיתי עוד שניים שלושה דברים שרציתי של אלסי כבר על הדרך, אלסי עושים דברים מאוד יפים.

כמו הסט ספלוני אספרסו האלה

או אלה

או מגש שראיתי, או אחד הפותחנים החביבים שלהם, או סט כוסות אספרסו של סטארק, או הרבה דברים אחרים. באופן כללי סט של שתי כוסות אזפרסו ב700 ש"ח זה לא פריט שאני משאיר על המדף, אבל בהתחשב בניקוי שעשיתי בדולצ'ה, בנרות ב330 ש"ח איץ', שקניתי החודש, בספה החדשה ובמנורה והשולחנון שעוד יגיעו (כנראה שמחר זה יקרה) ובעוד כמה דברים שיש לי באג'נדה (מי אמר הלגה ולא קיבל?) החלטתי בכל זאת לצנן קצת את ההתלהבות שלי.

חוצמזה הייתי היום בפגישה עם עו"ד על והתברר שהוא באמת על. סופר עו"ד. זה לא ייאמן כמה שהוא מוצלח, הוא ממש, אבל ממש, טוב במה שהוא עושה, חוצמזה שהמשרדים שלו הם אחלה ויש לו בדיוק את השולחן שיש לנו, או היה לנו בסלון, בפינת הסבה. זה השולחן הזה ואני מחפש למכור אותו, אם מישהו רוצה שישאיר לי הצעות כאן או באימייל, זה השולחן הזה (אני לא יכול להיזכר ביצרן אבל הוא נרכש בטולמנס לפני שנתיים והוא במצב מצויין מבית ללא ילדים - בסיס מתכת עם פלטת זכוכית)

ופריוויו של הספה החדשה, עוד לפני שזה גמור (מאז לדוגמה כבר החלפתי לרגליים נמוכות יותר, וצריך להוסיף הדום שולחנון מנורה וכו')

ולמה אני לא נרדם? כי אין לנו שולחן לסלון, כאילו יש ואחד אפילו בכלל לא רע, שבזמנו (שזה בערך שנתיים לפני) עלה לא מעט בטולמנס, אבל היום, היום כשהספה החדשה הגיעה כבר בכלל לא בטוח שהוא מתאים יותר, ממש לא בטוח, אפילו אולי, אבל רק אולי, בטוח שלא.

אנחנו לא מצליחים להסכים על שולחן.

אני מת על שולחנות קטנים, ואני אוהב גם את ה

FAT FAT שרק על השם צריך לקנות אותו

וגם את הDIGIT  

שניהם של אותה מעצבת שעיצבה את הספה, היא גם עיצבה את אלה:

הוא לא אוהב אף אחד מהם.

ואני מוטרד שלא יהיה שולחן.

לגבי זה אני בכלל לא בטוח (אותה מעצבת)

ואני מחפש שולחן שנראה כמו קרחון (זה מה שזה מזכיר לי), מין צורה כזאת לא סימטרית אטומה, מפלסטיק או מתכת (אני חושב שפלסטיק) ואני לא מצליח למצוא מישהו יודע של מי זה? ואני גם לא בטוח בכלל שזה מתאים.

כל הקטע הזה של העיצוב יכול להטריף לבנאדם את המוח, כל הזמן להתאים דברים. קנית ספה? לא מספיק, עכשיו צריך שולחנון ומנורה, ועוד משהו עוד קצת ועוד ועוד, ואני רציתי גם את העמוד עם הספרים רק שגם הוא מתחיל במחיר המינימלי של 7,000 ₪, כי הרי לא ייתכן שיהיו פריטים זולים מזה בהביטאט. ובכלל, עיצוב זה דבר יקר.

עכשיו הקטע הזה של העיצוב מטריף אותי, אני נורא עסוק בזה נפשית עכשיו. אתם מבינים, מחר אני נוחת יש פגישה (לא שלי) עם פרקליט צמרת 1 בנושא1, ומחרתיים יש פגישה עם פרקליט צמרת2 בנושא2, שבה אני דווקא משתתף וצריך להכין חומר, ואני לא נרדם בלילה בגלל השולחן שעוד אין.

זאהה חדיד, אני בטוח שכל הקוראים שלי מכירים את השם שלה, אבל היא כמו המוצ'יה פראדה של עולם האדריכלות/עיצוב. עכשיו פתאום אני מוקף זאהה מכל כוון. מישהו שאני מכיר (זה נשמע כאילו הוא בחבר'ה שלי, אבל הוא לא הוא מכר מהעבודה) עובד על בניין שהיא אחראית ללובי שלו – הוא אומר שזה טרוף מוחלט, אין בכלל מושג של תקציב, וכל העבודה לא דומה לשום דבר אחר בתחום. יש כתבה בווג הבריטי האחרון על זאהה ועל הבית שלה. היא הקריבה את החיים האישים למען העיצוב, היא קפריזית, הייתה לה פריצה מאוחרת, והיא אוהבת פראדה, פעם הקטע שלה היה נעליים מוזרות היום זה מעילים מיוחדים. יש לה בית מאוד, אבל מאוד, מעוצב, כדאי לדפדף בווג ולו כדי לראות. אז עכשיו אני רוצה משהו של זאהה, מכיון שעם כל הכבוד לי, ידי אינה משגת, אאלץ להסתפק במה שהיא עיצבה לאלסי, זה ואזות כאלה ממתכת בגימור מראה, אבל שוב אנחנו מגיעים לבעייה, זה נראה טוב במינימום שתי יחידות, ועדיף ארבע. כל יחידה אלף, בלי לשים לב אנחנו ב4,000 ₪ רק על האגרטלים.

איזה קשים החיים. איזה כיף למי שזה לא מזיז לו, שמסוגל להכנס לאיקאה לבחור את הדבר הכי פונקציונאלי מאחד הקוים הזולים שלהם ולמלא את הבית. אני פשוט לא יכול, אני צרכן עיצוב בלתי נלאה.

היום עברתי פה ברחוב וראיתי את זה:

שכבר הכרתי, אבל פתאום זה נראה לי נחמד וזה חלק מסדרה שלמה, משעשעת.