זה התחיל כבר ביום רביעי, הלכנו לקונצרט של הפילהרמונית (לא הסדרה המיוחדת לכבוד 60 שנה למדינה, שמוצעת במיוחד ללקוחות הפלטיניום (עדיין לא שחור) של אמקס במחיר מיוחד של 3,800 ₪, סתם קונצרט אחר). היה את ציפור האש של סטרוינסקי שהיה ממש מדהים, לפני זה הי קונצ'רטו לפסנתר של שומאן, שגם היה טוב, אבל לא כמו היצירה השנייה. לשם שינוי גם היו לנו מקומות מצויינים (שורה שמונה עשרה גוש ב' באמצע) תמיד אני מתלונן ורק חושב איך לא השגתי מקומות טובים יותר, הפעם הם היו פשוט מצויינים המקומות.
אחר כך הלכנו לחגוג את היומהולדת של מישמיש בבר החדש של חבר של החברים החדשים (הבר הזה עם המיני מיינור בחדר עישון), היה נחמד. שתיתי שתי וודקות, אז כבר לא קמתי לרוץ בחמישי בבוקר (אבל תיקנתי – תמשיכו לקרוא).
הבר הזה – אני כבר לא בגיל לזה, באמת שלא עם כל הרצון טוב. אני את התואר הראשון שלי כבר סיימתי.
יום חמישי היה יום מצויין, אומנם לא קמתי בבוקר לריצה, אבל תיקנתי (תמשיכו לקרוא, זה מגיע). לדוד שלי נולד בן חדש, אז בצרוף מקרים מוזר ערכו לו את הברית על הגג של הבוס שלי, וגם שם היה נורא כיף והאוכל היה נורא טעים, ובכלל זה היה רק המשפחה המאוד מאוד מאוד מצומצמת, אז היה ככה משהו נינוח באווירה, עד שהדוד הגדול שלי התחיל לפתוח את הפה, אלוהים ישמור איזה פה, תאמינו לי משפחה לא בוחרים. בכל מקרה זכרתי שהיו לו את המשקפי קרטייה שאני מנסה כל הזמן לקנות בebay, כי כבר לא מייצרים כאלה, הוא הבטיח להביא לי אותם, נחכה ונראה.
אחרי הארוע הרגשתי כל כך כבד, כי אכלתי כל כך הרבה, ועוד הייתי צריך ללכת למסעדה בערב, ככה שהדבר היחידי שיכולתי לעשות הוא ללכת לרוץ. באתי הבייתה החלפתי בגדים לקחתי את האייפוד ונסעתי לפארק, כמובן שלא הייתה חנייה במקום שאני רגיל לו כי היה ערב יום חמישי, והייתי צריך לחנות בחניון ליד סופר באבא, ומשם להתחיל את הריצה שלי, שזה בעיקרון בסדר, כי אני רץ במסלול מעגלי, ככה שכל נקודה בפארק יכולה להיות נקודת הפתיחה, הדבר היחידי הוא שזה יותר קשה לי נפשית כי יש את הקטע של הסיום, שאני יודע שמרגע שעברתי מתחת לגשר האחרון, זה ממש ממש הסוף, וככה אני לא בדיוק יכולתי להערית מתי מגיע הסוף, והייתי צריך להתחיל לחשב גשרים. אבל המוזיקה עזרה לי. אני רץ תמיד עם אותה מוזיקה, אז אני פחות או יותר יודע כמה נשאר לי לפי השיר שאני נמצא בו.
אחר כך נסעתי חזרה הבייתה, כבר הרגשתי כולי חג, הייתה אווירה ממש טובה בעיר לקראת החג, בריצה ראיתי מלא ילדים מחופשים בפארק, היה אפילו מישהו שרץ מחופש עם פאה, זה היה מצחיק וגם נראה לי קצת חם, אבל עדיין מצחיק, זו הייתה כזאת פאה ארוכה של שיער ורוד. נורא האגשתי את האווירה של החג, הייתה אווירה ממש שמיחה ברחובות, נראה שכולם רצו להכנס לאווירה של חגיגה, כנראה המצב והחצי מלחמה הזאת שאנחנו נמצאים בה גרמה לאנשים לרצות לחגוג כאילו אין מחר.
טוב, עכשיו אנחנו מגיעים לחלק הכי טוב של הערב, באתי הבייתה החלפתי לחליפה הורסת של דולצ'ה, כזאת יפה, שאני בכלל בשוק מעצמי שהתלבטתי אם לקנות אותה אז בפאריס, כזאת שיקית שאי אפשר בכלל ללכת איתה לעבודה, אספתי אותו, ונסענו למסעדה החדשה של אייל שני. תקשיבו לי, זה ה-מקום בה' הידיעה. אני לא מסוגל לדמיין את עצמי אוכל יותר בשום מסעדה אחרת בארץ, רק שם. הכל היה מושלם. כולל הארוח כולל האווירה, כול (בעיקר כולל) האוכל, הכל הכל הכל מושלם. כאילו מישהו חשב מה אני רוצה ופתח מקום כזה. אכלנו ואכלנו ואכלנו, הכל היה מדהים, השרות גם אם לא היה מהוקצע, היה עדיין נורא נחמד, ומה שהם פישלו הם גם פיצו. בקיצור היה נורא כיף. מיד הזמנתי מקומות עד לסוף 2008, השבוע הקרוב כבר תפוס עם חברים, השבוע הבא עם משפחה, ובשבוע אחרי כנראה יצטרף אלינו חבר אחר, רק שצריך לוודא ששלושתנו נהייה בארץ כי זה בדרך כלל לא קורה (וב"ה הארוחה הזאת תהיה חגיגת רכישת הדירה הגדולה שלו). תוך כדי עוד הספקתי לדבר עם זוגתו של השף, שאלתי אותה איפה הם גרים בדיוק כי לפי מה שהיא כותבת זה נשמע כאילו היא גרה בבניין שלנו, אז לא היא לא גרה בבניין שלנו, אבל באותו רחוב ממול ארבע בניינים ימינה. טוב, זה לא ממש מפתיע.
היה ממש כיף, כל כך כיף שאחרי יותר מבקבוק אחד של יין ושתי כוסות אספרסו הזמנתי גם גריי גוס עם קרח, פה כבר הייתה הטעות. כאילו באותו ערב היה נורא כיף, אבל יום למחרת נאלצתי לבטל את האימון של שישי בבוקר, הייתי בהלם מעצמי, שאתי מה קרה? מה אני כבר לא יכול לשתות יותר יין? אבל אז נזכרתי בגריי גוס. אסור לערבב, פשוט אסור לערבב.
אחר כך הלכתי לסדר את השיער, לקנות מאגזינים, אספתי חבר ונסענו לארוע השקת יינות בוטיק ביקב ליד ירושלים, הגענו ולא היו מכוניות באזור, מוזר. מוזר מוזר, אבל התברר שזה שבוע הבא. פאדיחה. טוב הלכתי למול ים אספתי את הדגים לארוחה שהייתה היום עם ההורים שלי. בערב הלכנו לאכול אצל אמא של איזה חבר שמבשלת מדהים במיוחד, וחוץ מזה שהיא מבשלת מדהים כל הסירים שלה זה Le Creuset ככה שיוצא שגם ההגשה אסטטית במיוחד. היה נורא נורא טעים, אכלתי המון, אבל היה נורא טעים. לא הבאנו יין כי פחדתי לשתות עוד. אבל בסוף כולם נורא התאכזבו כי הם רגילים שאנחנו תמיד מביאים יין, פאדיחה. לא נגיע יותר בלי יין.
היום בבוקר קמתי לרוץ אפילו קמתי מוקדם, שמונה וחצי כבר הייתי בפארק, אבל היה חום נוראי משהו כמו 28 מעלות (לפי המד של האוטו) והאוויר היה כל כך יבש, היה ממש קשה לרוץ. עשינו את זה באותו שמן שאנחנו עושים תמיד, אבל היה נורא נורא קשה, החום ממש הכביד, איך שסיימתי את הריצה הלכתי מיד לאוטו לשתות, בד"כ אני קודם עושה מתיחות, הפעם אפילו את זה לא יכולתי לעשות, הייתי חייב לשתות קודם, אחר כך עשיתי מתיחות. בדרך חזרה גם קניתי מיץ תפוזים. זהו נראה לי שסיפרתי מספיק לבינתים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
