ביום רביעי בערב החליטו שאני חייב לסוע, בחמישי לפנות בוקר כבר הייתי על הטיסה, בחמישי בבוקר כבר נחתתי. הזדמנות טובה להשתמש בעניבה החדשה שקנינו.
אחרי שעשיתי סבוב בנקים, נוטריון, רו"ח, עו"ד וכו', נשאר לי קצת זמן.
אף אחד לא בעיר כולם נסעו לפיינל פור. לא היה מקום במלון שאני אוהב, אני ישן במלון השני.
שכחתי לארוז את הג'ינס שרציתי כ"כ התלבטתי איזה מביניהם לקחת שלא לקחתי אף אחד בסוף, חוץ מזה הספורטיבי שהיה עלי.
לא מצאתי פה שום ג'ינס של D&G שאני רוצה ועוד אין לי, ודולצ'ה גבאנה בכלל אין פה. הגזרות של גוצ'י לא מחמיאות, ראיתי משהו נחמד של אמפוריו ארמאני, אבל ממש קשה לי לדמיין אותי לבוש בארמאני אני לא מזדהה עם ערכי המותג, אם פאקינג מאה פעם הייתי בכולבו של ארמאני בויה מאנזוני ולא מצאתי כחום, אז פה אני אקנה ארמאני? דיזל מזעזע אותי, SEVEN אני שונא, בקיצור אין לי ג'ינס. אין המעיל שרציתי בבארברי במידה שלי. יש מעיל בתכלת, אני לא בטוח כמה טרנץ' קואט תכלת שימושי, אני מתכוון אני יכול לדמיים את עצמי לובש את זה בשוייץ בערב, או בעונת המעבר, אבל זהו בערך. למרות שהוא ממש יפה. אולי אני צריך למצוא את הטרנץ' קואט (אבל לא הקלאסי אלא ¾) בצבע המקורי וזהו?
בגוצ'י שוב לא היו אין הנעליים שאני מחפש לו במידה הנכונה, כל פעם אין את זה במידה הנכונה, אפשר להזמין מבלגיה, זה יכול להגיע תוך 3 ימים וזה יכול להגיע תוך 3 שבועות. לא תודה. מדהים כבר איזה 10 חנויות של גוצ'י בשלוש מדינות שונות, באף אחת אין את זה במידה הנכונה.
האמת היא שבאמת קניתי כ"כ הרבה במילנו שאני לא ממש מרגיש שאני צריך עכשיו משהו (ההערה האחרונה לא חלה על פריטים של הרמס, טרנץ' קואט וביקמברג וכל פריט אחר שהמחבר יחליט שהוא בכל זאת צריך, ושעונים).
המשימה הבאה שנכשלנו בה היא למצוא פריטים של ביקמברג, אני לא מצליח למצוא אף חנות שמוכרת את הנעליים שלו, אף חנות שמוכרת את כל הגדים שאני רוצה, רק חנות אחת שיש בה רק מבחר מצומצם של טי שירטס וזה דווקא לא אלו שאני רוצה. בעסה. אבל אם לא אמצא שום דבר אחר, אני מבטיח לקנות משם לפחות טי שירט אחת ( או ככה לפחות נראה לי).
לא הבאתי בגדי כושר (וגם לא הבאתי את האיי-פוד כי שמתי אותו להתעדכן וכמובן שכחתי לקחת) אז אני לא יכול ללכת לג'ים, חות מזה שהפסדתי שלושה אימונים בגלל הנסיעה המסריחה הזאת.
במלון הזה אין את הארוחת בוקר היפנית המעולה שכוללת כל מיני סוגים של סלטי אצות, אורז מאודה, סלמון טבעי מאודה, חמוצים יפנים עוד כל מיני כאלה, פה יש רק מיליון סוגים של נקניקים שאלוהים יודע מה הם מכניסים להם, שני סוגים של בשר טחון חי עם כל מיני ירקות קצוצים ותבלינים (כמו תערובת לקציצות לפני התיבול) שאין לי שום כוונה לאכול, ועוד נקניקיות דוחות שנראות מטוגנות וכמו ביצה מקושקשת שרק אלוהים יודע באיזה סוג של שומן טיגנו אותה, בקיצור לא ממש התחברתי לארוחת בוקר פה.
עד כאן תלונות (אלא אם אני אזכר בעוד דברים).
דברים טובים פה, יש פה המון פיסול מוזמן ברחובות, בערך ליד כל גורד שחקים יש איזה פסל מדהים בחוץ, זה הכי אהוב עלי.
Kiehl’s מאוד זול פה יחסית, ואני מאוד אוהב את המוצרים שלהם.
יש חנות מרקים מצוינת מחת למשרד וזה מה שאני אוכל לצהריים כל יום.
זכרתי איפה יש ספרים באנגלית (גם מתחת למשרד) ומצאתי שם את החדש של פלאם סייקס.
יש מעדנייה ממול למשרד שאני קונה לי שם את הגרנולה.
יש סטארבקס מתחת למשרד (ממול למתחת) ושם בעזרת עצתה של ש' אני שותה כל יום לפחות פעם אחת את הלייט בלנדד בטעם החודש שהוא פראפוצ'ינו בננה קפה קרמל – יאמי!
המאפינס שם תמיד נראים כ"כ מעולה, וכך גם הבראוניס, אבל מה לעשות מה שאסור אסור. אני רק אספר שמאפינס בבנה שוקולד והמאפינס שוקולד עם שוקולד לבן נראים מדהים, ומהבראוניס – הבראוניס אספרסו נראים מצויינים. יש להם גם עוגת טראפל שוקולד שנראית לא רע, בקיצור במתוקים ג'אנקים אמריקאים כאלה, הם כנראה די חזקים, אני בינתיים ממשיך עם הלייט בלנד טו גו.
עד כאן, כנראה שאני אכתוב עוד כשאני פה, כי יש גבול כמה אני יכול היות עם ש' בטלפון. אני לא מתחייב לכתוב כל הזמן ולהמשיך לעדכן.
נ.ב.
בהרמס יש כמו בירקין ענק לנסיעות בצבע תכלת שממש יכול ללכת עם הטרנץ' קואט התכלת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
