life in plastic

היום היה יום מצויין. הייתי בטוח שאני לא אקום בזמן לאימון, ואחרי שכבר קמתי הייתי בטוח שאני לא אצא מהבית בזמן ואחרי שיצאתי מהבית הייתי בטוח שאני לא אספיק להגיע בזמן, אבל דווקא הספקתי ואפילו היה אימון ממש מצויין.

אז חזרתי הבייתה מלא אנרגיות. בדרך כלל אני בקושי מספיק לשתות את השייק שלי ולהתלבש לפני שאני עף לעבודה אחרי אימון ואת הקפה אני כבר קונה מתוך ידיעה שאני מאחר. היום בגלל המצב רוח המצויין, שתיתי את השייק תוך כדי גלישה באינטרנט. התקלחתי + התגלחתי + סידרתי את השיער עם החומר המסובך (לא הג'ל) ודפקתי הופעה של הלייף. לבשתי מכנסי כמו דוקרס אבל שלש פראדה, עם חגורה כמו של פולו (עבה גסה כזו) אבל של גוצ'י, עם לאופרס שחורות של פראדה וחולצה כמו דולצ'ה אבל של גאפ, גם שחורה. נראיתי מצויין, באמת. ככה זה צריך לדעת להגיד גם מילה טובה לפעמים – בעיקר לעצמך. ולא הייתה לי אפילו אף פגישה בעובדה, מה שכן הספקתי לקנות לי את הקפה אפילו בלי לאחר.

אתמול אבא שלו ואשתו באו. הם לא ראו אותי מאז היומהולדת, אז הם הביאו לי מתנה. עכשיו אני באמת שאין לי הרבה דרישות, אני אפילו לא צריך מתנה, אבל אם כבר מביאים לי מתנה אז בבקשה לנסות להביא לי משהו שאני אוהב. הם הביאו לי חפתים. אני דווקא אוהב חפתים, אבל מה?

אם היו מביאים חפתים יפים דיינו, אם היו מביאים חפתים מכוערים אבל מזהב או כסף – דיינו, אם היו מביאים חפתים מכוערים לא מזהב ולא מכסף אבל של הרמס נניח – דיינו, אבל גם מכוערים גם ממתכת פשוטה-פשוטה-פשוטה וגם לא של מותג אהוב עלי? לא תודה, לא בשבילי.

אני כזה תמים, בהתחלה עוד הייתי בטוח שזה מכסף, אבל כשהורדתי אותם בלילה ראיתי שהיד שלי נוגעת בחומר פשוט לא מזוהה, מזל שלא קיבלתי מחלות, לא הייתי צריך אפילו לחפש את החתימה או משהו כזה, עצם המגע הספיק. זוועה.

מה שכן הם הביאו איתם גם בקבוק של לוריין פרייר 1999 שנשתה לפני המסעדה. אז קודם כל ברור שהבקבוק עלה יותר מהחפתים (לא קשה...) אבל חוץ מזה אני אציין שזו הייתה שמפניה פשוט מעולה, לא נופלת מדום. לדעתי. פעם לא הייתי מבין מה ההבדל הגדול בין דום לשמפניה אחרת, או בין קרוג לוואו קליקו, או מואט, שלא לדבר על קאוות למינייהן. אבל עכשיו כשאני כבר שותה כל כך הרבה שמפניה (רק ביום חמישי שתינו שני בקבוקים של דרפייה ואחד של וואו קליקו) אני מתחיל להרגיש את ההבדל ובגדול, ואתם יודעים איך זה עובד, אתה כבר לא יכול לחזור אחורה...

פתאום שמפניה NV  זה כבר לא נראה לך זה...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3536415,00.html

רדו לפריט האחרון, הם שכחו לציין שעלי זה נראה הכי טוב.

Perezhilton.com בהברקה.

אתם חושבים שזה אותו זוג משקפים?

היום הלכתי מוקדם מהעבודה, מאוד מוקדם. אפילו פחות מחצי יום.

אני חושב שעשיתי מה שנקרא שרות לקהילה היום, כמו עבודות שרות, אם פעם אני אשפט על משהו ויתנו לי עבודות שרות, אז אני כבר את שלי עשיתי.

הלכתי היום עם ע' בכל העיר, נפגשנו כדי שהוא יקנה נעלים אבל הואלא אהב כלום ממה שהיה. אז בסוף יצא שהוא קנה ארנק, תחתונים ובגד ים. רק שזה לקח הרבה סיבבים, הארנק היה קל – הראשון שהראו לו בוויטון היה זה שהוא לקח. זה אפילו מצא חן בעיני אולי אני גם אקנה אחד כזה.

התחתונים והבגד ים – פה הסתובבנו בכל העיר, כולל דיזינגוף סנטר שגם אני וגם ע' החלטנו שזה המקום הנורא עלי אדמות, וע' אמר שהוא לא מבין איך מישהו מסוגל לעבוד בסנטר (המוכרים) אם אלה כל האנשים שבאים אליך. בוא נגיד שהמעבר מהכיכר לסנטר היה חד, והעצירה שעשינו בדרך לא ריככה את זה.

עצרנו בדרך בחנות שפעם ראיתי דרך החלון של האוטו בנסיעה שיש להם תחתונים של קלווין קליין. מה שיצא זה שכרגע אין להם, ולא רק זה שאין להם כל מה שכן יש להם נראה קצת מזוויע שלא לומר משדר ממש זולות. המוכר שאל את ע' לאיזה מטרה הוא צריך תחתונים (ללבוש, לא?) ע' אמר לו שהוא חשפן. המוכר מיד אמר לו שהוא הגיע למקום הנכון כי פה כל הטופ של המקצוע קונה, כל החשפנים קונים רק אצלו. עד שע' לא הסביר לו שהוא צוחק המוכר לא הבין. כשהוא הציע לע' תחתונים מבדים "מתקדמים" ע' אמר לו שאם הוא חוזר עם זה הבייתה אישתו קודם כל מתגרשת ממנו ורק אחר כך מזמינה חוקר פרטי, זה לא עזר. בסוף הצלחנו לקנות איזה זוג אחד מכותנה כשהמוכר מאוד מאוכזב שזה מה שלקחנו, ולעדיין עדיין חושד בע' שהוא חשפן.

משם נסענו לנמל – אחרי שהיינו בשינקין רק כדי לגלות שאין מה שהיינו צריכים בחנות של אדידס כאן, בנמל דווקא היה – אבל אז ע' החליט שזה לא משהו רוצה.

תוך כדי היה גם היום הכי חם בשנה, ובוא נאמר שקצת הזענו.

גיליתי שאישתו של ע' רוצה להחליף את התליון 1.3 קראט שלה ליותר גדול, כי באמת פחות מ2.0 קשה לראות מרחוק. 1.3 זה כמו לקנות ג'יפ אבל של יונדאי, זה בכלל לא יהלום 1.3 זה פירור.

אתמול יצאתי גם מוקדם (אם כי לא מוקדם כמו היום) והלכתי עם ל' לאן שהלכנו, והיא הייתה לבושה ממש טוב. היא נעלה קודם כל את הסנדלים הוורודים של פראדה שקניתי לה פעם, שזה כמובן עשה לה רק טוב, עוד איזה שמלה שהייתה של אמא שלה – שזה היה יפה אבל קצת מוזר עליה כי זה לא הקטע שלה ווינטאז' – והיא אפילו התאפרה לכבודי. שמחתי לראות אותה סופסוף לא בנעלי בובה הנצחיות והמעצבנות שלה.

זהו. עכשיו כל כך חם לי (עכשיו כבר פחות, יש מזגן) שהכנסתי שני בקבוקים של פומרי למקרר שיהיה לי מה לשתות לפני שנלך לארוחת ערב, ככה שאני לא אגיע צמא בחום הזה. אני לא יכול לדמיין לשתות שום דבר בחום הזה חוץ משמפניה. חבל שע' קשור רק ליקב שמייצר יין, הייתי שמח אם הוא גם היה קשור לשמפנייה ואז במקום לשתות אצלו את הגרנד רזרב של היקב היינו שותים שמפניה כל פעם שהיינו אצלו. אני הייתי רונה לו את הכוסות.

ולא מה שהיה, ואני יודע שזה הרבה היה סטרואידים, אבל עדיין זה מארקי מאר, איך שלא תסתכלו על זה.

ולאור ההתעניינות הגדולה שהייתה פה באנני לייבוביץ אני מרשה לעצמי למחזר ולשים שוב את הקטע הזה - שאני לא יודע אבל יש בו משהו מהפנט בעיני, בזה שבחרו לצלם אותו לווניטי פייר על זה שהוא דוגמן תחתונים (בזמנו) ושאנני לוקחת את זה ברצינות מוחלטת, וגורדון שם ברקע. בקיצור יש משהו שהוא מאוד מדורת ההבלים, אבל בקטע חיובי.

זה דולצ'ה?

למה אני בכלל נאבק בעצמי? מרגע שרציתי לקנות משהו, אני אקנה אותו, אז די לשחק משחקים, פשוט לקנות. חבל על כל דקה. כמו שאני אומר לאמא שלי, אל תחכי – תקני היום ותהני מזה כבר עכשיו.

והיא קונה.

בטח שקניתי את טוסקנה למתקדמים, ובטח שזה ספר טוב, מה נראה לכם שמירי ואיל יכולים לטעות? לא. אולי כן, אבל במקרה הזה לא.

כבר אפילו הכנתי מתכון אחד, שזה המתכון הראשון שאני מכין לא מספר של Donna hay או Delia Smith זה שנים. יצא לא רע. אבל לא מדהים, צריך לעבוד על זה. המתכונים פה כתובים ביד קצת יותר חופשית ופחות מדוייקת.

רוצים דוגמה? בבקשה:

פסטת פיצ'י ברוטב עגבנית ושום (עמ' 247)

חומרים:

-         2 כוסות (כחצי ק"ג) עגבניות תמר משומרות מקופסה

-         חצי כוס שמן זית

-         4 שיני שום

-         מלח גס ופלפל שחור גרוס

-         500 גרם פסטה פיצ'י

-         פירורי לחם קלויים

אופן ההכנה:

1.     מסננים את העגבניות. קוצצים גס כגי לתת להן להגיר את הנוזלים והזרעים. מרסקים את בשר הגבניות בבלנדר ומסננים שוב.

2.     שמים את השמן במחבת כבדה ומועכים פנימה שתי שיני שום. כשהשמן מתחיל לבעבע סביב השום יוצקים פנימה את העגבניות המרוסקות והמסוננות ובוזקים מלח בנדיבות. מוסיפים פלפל שחור ומערבבים.

3.     קוצצים גס את שתי שיני השום הנותרות ומוסיפים לרוטב. מבשלים עד שהשום הקצוץ מתרכך והרוטב מסמיך. מוסיפים עוד מלח ופלפל.

4.     מבשלים את הפסטה בהרבה מים מומלחים רותחים עד לדרגת אל דנטה.

5.     מסננים את הפסטה ומוסיפים לרוטב. מפזרים מעל את פירורי הלחם הקלויים ומגישים.

עכשיו השאלה שלי היא כזאת, אם נתנו לעגבניות להגיר נוזלים ואז טחנו בבלנד ושוב סיננו, מה ישאר בדיוק מהעגבניות??? אני לא מצליח להבין את זה. כל תשובה תתקבל בדרכה.

בכל מקרה אני חושב שהספר מוצלח וממליץ. חוץ ממתכון של יונה ברוטב בלסמי, איפה אני אמור להשיג יונה? לשלוח את החתול החרש שלי החוצה שיתחיל לצוד יונה עירונית?

בכל מקרה שבוע שעבר לא הייתי במקום של השף הפרטי שלי, ואני מתחיל להתגעגע. אבל עוד לא החלותי אם ללכת השבוע.

ניסינו ללכת למקום הקבוע החדש אבל הם סגורים לחג. אז הלכנו להרברט סמואל. לא לפני שהוא לקח אותנו למקום אחר שלא הייתה שם נפש חיה, והייתי צריך אני להגיע כדי להקים אותנו משם.

בהרברט סמואל היה טוב עד מצויין, חוץ מדבר אחד יש להם ריוחה מוגה רסרבה 2003 שאני מאוד אוהב והיה חסר. הברמנית שבד"כ קולעת המליצה לי על יין ספרדי אחר שהיה כל כך חסר גוף ואופי, שאני אפילו לא זוכר את השם שלו, אכזבה.

אבל השמפניה בסוף הארוחה הייתה טובה. שמפניה זה טוב, תמיד טוב.

בכל מקרה הנה שיר שנזכר במקום של השף הפרטי.