life in plastic

תשמעו, לא התכוונתי לכתוב על הנושא, זה מה שנקרא לא בעסקי הליבה של בלוג זה, אבל למי שלא יודע לאונרד כוהן יחד עם מוריסי במשך זמן מאוד מאוד ארוך היו הדבר היחידי שהייתי שומע, ולכן הלינק הבא הקפיץ אותי

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3403917,00.html

מה זה הזעזוע מח הזה? מי צריך לתרגם את השירים של לאונד כהן, אה - כן, קובי מידן שכבר שנתים לא עושה כלום, אז הוא תרגם בצורה עקומה ועילגת את מילות השירים של לאונרד כהן, תודה באמת, כי בערך מאז גיל 4 אני מבין אנגלית, מזל שהגיע הפסיכולוג דמיקולו עם הרגישות הפלצנית לתרגם את לאונרד כהן

שמעתי שדוד הנעים אקורד פלאים לאלוהים,

באמא שלי מה זה החארטה הזה? מה זה שירי רחוב עם סמדר שיר?

שמעתי שדוד הפליץ

זה לא היה כל כך נעים

אבל אתה פתחת את החלון

הללויה

שמשיהו כבר יזריק לקובי מידן הזה בוטוקס ויסדר לו את הגבות, הוא נראה מזוויע, מילא הוא היה מעניין, אבל בוא כל כך משעמם כבר.

לא יכלו לחדש שירים של מאיר אריאל במקום לתרגם שירים של לאונרד כהן? מה זאת הפרובינציאליות הזאת?

אחרי שהתלוננתי כל כך הרבה על המבשלת, היא התפטרה מתפקידה, תוך כדי החמצת פנים, אבל היא לא יודעת שלא מאיימים על יונה עם ענף של זית. היא מנסה להיות נאסטי, אני אבוא להחזיר לה את הקופסאות שלה עם מתנת תודה כהוקרה על כל הזמן הזה שהיא בישלה לנו, כמו שאתם מבינים לא נולדתי אתמול, ואני יודע מאיזה עץ עושים גיטרה.

השבוע אני גם ככה לא אהיה בארץ ואוכל כנראה רק סושי, אז זה לא ממש משנה אם לא יהיה אוכל.

חוצמזה אני רוצה לספר על מסעדת אורקה שהיא כנראה אחת המסעדות הגרועות בתל אביב, אם צפרה הייתה סתם מעצבנת כי לא היה בה החידוש שהבטיחו (אבל האוכל היה טעים) באורקה המצב כבר ממש גרוע. האוכל זוועה.

לראשונה לקחתי קרפציו דניס – מביש בלי טעם בלי ריח, בלי כלום, מנה כל כך חיוורת של דג מאיכות כל כך בינונית מזמן לא ראיתי, מישהו שם במטבח לא יודע לטפל בדגים.

אותו דבר המשיך לעיקריות, הזמנתי פילה של דג עם חציל חרוך בגריל ורוטב יוגורט. עוד לפני הדג בוא נתעכב על החציל. מהידועות היא שחציל צריך לדעת לבחור ושחציל עם הרבה גרעינים הוא גרוע. ובכן, כמו שכבר בטח ניחשתם, בחציל שלנו היו יותר גרעינים מבשר חציל.

הדג היה כל כך חרוך וחסר עסיסיות שזה היה פשוט מביך, אני חושב שזו פעם ראשונה שנתקלתי בדג כל כך גרוע במסעדה בישראל, פשוט דג וול דאן.

השירות היה מזוויע, קודם כשהמלצר הזיז את הכוס של הסן פלגרינו שלה הוא שפך חצי על השולחן, ואז כשהשותף הפאלו אלטי הזמין מרגריטה הקלאסית, המלצר הביא אותה, תוך כדי שהוא מטפטף את המרגריטה על הרצפה ליד השולחן, ובמקום להחזיר לבר, עומד שם כמו אידיוט מנסה לייצב אותה כך שלא תטפטף (כשהיא מטפטפת עד בלי די) ואז ככה כמו שהיא כשכל הכוס רטובה מכל צד אפשרי מניח אותה על השולחן, כבר לא יכולתי להתאפק, אמרתי לו שהוא כנראה מלצר השנה. הוא לא חזר יותר לשולחן, תודה לאל.

אבל כדי שלא יגידו שאני רק מתלונן, אכלתי גם בטוטו יום קודם, והייתה אחלה ארוחה, כל מנה הייתה מאוד מוקפדת, המחירים אולי טיפונת גבוהים יחסית לתמורה, אבל בהתחשב באופציה של אורקה (עם מחירים זהים) המנות שוות כל שקל ששילמנו עליהן, והמבחר יינות שלהם טוב, וישבנו על הבר וקיבלנו שירות מצויין. בקיצור היה מצויין.

הח"ח גם עיצבנו אותי, קודם קבעו איתי משהו, ושינו, ושינו ושוב פעם שינו, עד שאמרתי די, עד לכאן, אל תקבעו איתי משהו בהתראה של פחות מ48 שעות, ואל תבטלו בפחות מ24 שעות, אחרת זה חיוב מלא של הזמן שלי.

אז זה מצב הדברים, רוב האנשים עושים בימים האחרונים את המיטב שלהם לעצבן אותי. זה המצב.

והנה לינזי, מישהו שוב לקח אותה לעשות פרסומת.

לשאנל קרוז קולקשיין

אכן ניינטיז.

מצטער שלא הראתי שום תמונה מהקולקציה לנשים, אלא רק מהמוזמנים והקולקציה לגברים, פשוט לא היה כלום מעניין.

קארל לגרפלד, חשב לעצמו, למה להתאמץ ולהטיס את כל הסלבריטאים לתצוגה ולדאוג להם ולארח אותם, כשאפשר להביא את התצוגה אליהם? כמובן שלא את הפרט א פורט הרגיל, או חלילה את ההוט קוטור הוא יכול להוציא מפאריז, אז הוא בחר בקרוז קולקשיין והביא אותה ל L.A. סיטי אוף אנג'לס.

ואכן אפילו יחסית לשאנל כמות הסלבריטאים הייתה אדירה.

ר'ייצל זואי - טוב אתם כבר כולכם יודעים מה אני חושב עליה, היה לה את הקטע שלה, היא עשתה סטיילינג טוב, אבל כאילו נקסט

קלאודיה שיפר שחזרה מהניינטיז, והיא גם עושה את הקמפיין יחד עם בראד קונינג (עוד נגיע אליו)

LL חושבת שהיא פוקהונטס, אני כבר בלי מילים, המהפכים שהבחורה הזאת עוברת בשנה האחרונה...

כשהיא לא פוקהונטס זה כבר נראה יותר טוב, ועדיין משהו חסר לי, זאת לא אותה הLL

קארין רוטפילד - תמיד, אבל תמיד נראית טוב, בשמלה של קריסטופר קיין (אם אני לא טועה בשם) שכבר לדעתי סיפרתי לכם עליו, והוא יועץ מיוחד לורסאצ'ה חוץ מהקו שלו.

אמרתם LA, אמרתם האחיות אולסן, השימלה מימין נראית כמו זאת מהערב בגאלה אבל ירדו כל השערות

שרה מישל גלר - נראית כאילו היא הולכת לבית כנסת

דמי מור תמיד נראיתת טוב, כנראה שאין שום דבר ששניים שלושה ניתוחים לא יכולים לעשות.

דיאן קרוגר

ויקטוריה בקהאם, אני מקווה שיום אחד היא תציד לעצמה סטייליסט אישי, שילווה אותה אפילו לשרותים, כי האישה הזאת היא אסון מהלך, גם בשאנל היא לבושה כמו פריחה.

והגברים של שאנל, זה מתחיל להיות יותר ויותר לביש מתצוגה לתצוגה, וגם יותר ויותר נוכח בתצוגה, מעניין מתי זה יהיה קו מלא, ואם נראה פעם חנות של שאנל לגברים, או גברים חושקים בתיקים עם ה  עליהם?

לינזי מוכיחה לכל העולם שמשולש האהבה שכלל את לינדזי, טעם טוב והפרעות אכילה - התפרק. בינתיים ההפרעה היחידה שאני מצליח לאבחן זה הבחירת בגדים שלה.

המסעדה החדשה של אבי קונפרטי זוכה לתועפות יח"צ. מאבי קונפרטי אפשר לחשוב שהוא המציא שם מחדש את הגלגל, אבל לא כך הוא.

כולה, כל מה שאבי קונפורטי עשה, שף ויזם, היה להעתיק מנות מצ'ימיצ'נגה (מעט) ומזוזוברה (הרבה). את השם הוא גם איך שהוא לקח בהשראת זוזוברה, המשקאות – אותו כנ"ל.

רוצים דוגמאות? בבקשה:

• סלט קלאמרי ובצלים – מקורמלי, מישהו מנחש? נכון, צ'ימיצ'נגה
• עוף אפגני או קמבודי עם קשיו, פילפלים ועוד – זו המנה האחרונה במנות עם האורז בזוזוברה, רק ששם זה מגיע עם חזיר, וכולם תמיד מחליפים את זה לעוף, פה זה ישר עם עוף. אה ויש עוד הבדל, בזוזוברה זה עולה משהו כמו 50 ₪ כולל האורז, במסעדה החדשה זה עולה מעל חמישים שקלים בלי האורז, האורז בתוספת תשלום.
• מה יש לנו בסקצית הקינוחים? קרם ברולה סמי פרדו המקורי, בביצוע פחות מוצלח מהגרסה של זוזוברה, אותה גלידת דובדבים מזוזוברה.

גם הקרפצ'יו דג דומה לזה של צ'ימיצ'נגה.

בקיצור סופסוף פתחו סניף של זוזוברה בת"א, רק שהמבחר בו פחות טוב, העיצוב יותר מפונפן (לאו דווקא יוצר מוצלח) והמחירים יותר יקרים. בקיצור נראה לי שעשו עלינו אחלה דיל.

זברה עם כנפיים? I doubt it

נ.ב.

אל תזמינו את הברורולי המאודה מהבראסרי, זה הגיע מלא בתולעים שמנות (מאודות - איכס) זו העצה שלי