life in plastic

כבר כשעליתי על המטוס, עם האייפוד באוזניים (לא שמעתי this is the first day of your life ... ) וכבר היה לי חיוך מרוח על הפנים, הייתי עם השאפל, שם יש לי את כל הג'וניור ואסקז וכל מיני כאלה. הייתי כולי לבוש במדי הנייק החדשים שלי, אחרי שבוע של חליפות עניבות וטוד'ס עברתי לנייק. הארוחת ערב האחרונה הייתה מצויינת אני חושב שהמרה הושגה, גיליתי שהיא בעלת דוקטורט (מדעים מדוייקים) ושני פוסטים משתי אוניברסיטאות מאוד נחשבות לפני שנכנסה לעסק המשפחתי ואני חשבתי שהיא שם רק כדי לדאוג שהכל יגיע אליהותיארתי לעצמי משהו כמו תואר ראשון באיזזה משהו, כמו מדעי המדינה או משהו, לעולם אל תזלזל ביריב, או במי שמולך.

הטיסה עברה טיק טק, אפילו חילקו כריכונים ושתייה, אני שמעתי את המוזיקה שלי, קראתי ספר וירדתי מהטיסה כאילו אני מלא בספידים, הגענו. דבר ראשון עברתי בפטיסרי וקניתי לי קרואסון שוקולד, שהיה אוורירי רך ומדהים כמו שרק, אבל רק, הצרפתים יודעים לעשות. התיישבנו הזמנתי קפה (אוינק אוינק) ואקלייר, שמיימי. הקפה לא הם עושים אותו ארוך וחלש.

ואז התחיל המרדף אחרי כוסות אספרסו, מצאתי משהו אתמול, מצאתי משהו היום, הבאתי ארבע מכל סוג, אחד עם כפיות ותחתיות תואמות ואחד רק עם כפיות תואמות.

צהריים אכלנו במסעדה קטנה וחמודה שבגלל בחום, בצהריים לא מדישים מנות חמות, רק מנות קרות וגבינות. אכלתי קרפציו של סלמון עם סלט תוחי אדמה במיר רוטב מוקצף שכזה, היה מדהים, עם רוזה טוב של האזור, קצת באגט, תותים טריים עם גלידת וניל תוצרת בית לקינוח, מצויין.

בערב הם טעמו עם השמפנייה את הבוטני וואסבי שהבאתי מהמלון, ואז יצאנו לארוחת ערב במסעדה שזו הפעם הראשונה שאני מגיע לפה ויש שם מקום (שהזמינו שבוע מראש...) בד"כ הם מלאים, יש שלט קבוע על המסעדה רסטרונט קומפלט, כדי שאנשים אפילו לא ייכנסו ויתחילו להציק אם יש מקום.

פה כבר עזבנו את הרוזה, ועברנו לדברים הרציניים, פרמייר קרו 2001 של האזור, מצויין זה לא מילה, מזגו אותו לדקנטר המתאים, והיה מ ד ה י ם, גם אכלנו, טרטר של טונה אדומה (מתובל בצורה שונה לחלוטין מהמקובל בארץ) ואח"כ אנרקוט עם תפ"א מיניאטורים. מצויין. לקנוח טארט שוקולד וטארט משמישים עם יין אדום מתאים, ואז אספרסו, סוף סוף חזק ומדוייק. תונות? אני ? מה פתאום.

בכנסייה היה את לה פיגרו, אז היא הייתה מוארת נורא יפה, צילמתי, אבל מכיון שהמחשב שלי לא פועל פה, אני אצטרך לחכות עד שאגיע לארץ ע"מ להעלות את התמונות.

היום אכלתי שוב קראוסון טרי, אח"כ קצת הסתובבנו, ישבנו לקפה עם מקרונס, המשכתי שוב לפטיסרי וקניתי פרוסות תפוזים מסוכרות מצופות בשוקולד - מושלם, אני מת על זה והם עושים את זה מדהים. לפעמים כיף.

עכשיו אנחנו לפני ארוחת צהריים, אחרי שקנינו בשוק של שבת את כל המצרכים, ובחרנו בקפידה את כל הגבינות, וירדנו למרתף להביא את היין המתאים שבינתיים מתחדרר לו, ואחרי זה יש בריוש עם תותים וקרם שקניתי בפטיסרי. ובין לבין, אני מתכוון לאכול קרואסון אחד ריק שאני אמרח בו נוטלה (אני חולה על זה) וכשאני אחזור אני אאשפז את עצמי בחדר כושר.

התלבטויות:

1. פותחן יין של להגויול יש ב39 אירו וב105 אירו

2. כוסות לשתייה יש מאוד יפות מזכוכית צבעונית (אים איך לסחוב או מקום בית)

3. תחתיות לכוסות, יש מזכוכית צבעונית, כמו פסיפס כז (נבדוק שוב מאוחר יותר אחרי הצהריים, עכשיו הכל סגור, הם יצאו לאכול צהריים)

4. משקפי ראייה - עוד לא מצאתי מה שאני מחפש אבל אני אופטימי.

וראיתי את הפסל של ניקי שתמיד עושה לי טוב לראות פסלים שלה, כי יש לנו אורגינל שלה תלוי בסלון, לחשוב שלא ידעתי בכלל מי היא בפעם הראשונה שראיתי את הציור... התפתחתי משהו.

יש לי עדיין לבטים קשים לגבי השעון, אני אבל כבר מוכרח לקנות.

איפה הייתי ומה עשיתי?

מאיפה להתחיל? מזה שחם פה כמו המוות, או מזה שמרוב שחם חם פה אני בתוך החליפה עם העניבה – מרגיש שיותר חם ומזיע מזה לא יכול להיות?

כ"כ חם שאין לי כח למדוד בגדים, או נעלים.

אתמול עוד מדדתי אז היום באתי לחנות וביקשתי עוד זוג אחד אבל קצת שונה ובשחור, אותה מידה, שאלה תמדוד, אמרתי לא חם לי. שכנעה אותי, חשבתי לעצמי למה לא? מדדתי, נחשו מה? קטן, שני הזוגות פראדה שניהם אותה מידה כמעט אותה גזרה ואחד לוחץ והשני לא, אז לעכשיו קניתי רק זוג אחד.

בין פגישה לרכבת לפגישה לחום אימים, אני עושה את מה שאני הכי טוב בו – קניות.

קניתי לי אקווה די פארמה והופתעתי מהמחיר (לא לטובה)

פעם (עד לפני חצי שנה) לא היו לי מכנסי ספורט שחורים של נייק, תמיד היה לי כחול כהה (שאני גם אוהב) כל פעם שהייתי מגיע לחנות לא היה במידה שלי בשחור, רק כחול כהה. אבל חברים המצב הזה השתנה, נכנסתי אתמול לנייק (אחרי שכבר קיבלתי זוג אחד בארץ) וקניתי שלושה זוגות מכנסיים שחורים, אה וגם חולצה שחורה ככה שילך ביחד, למרות שחולצות יש לי הרבה. בגדי ספורט ונעלי ספורט נראה לי מצווה לקנות, כל מה שצריך העיקר לעשות ספורט. עכשיו אני מצטער שלא קניתי גם זוג אחד בכחול כה.

חוצמזה צילמתי את המרפסת שלי שתראו – לא שאי פעם הזדמן לי לשבת בה עם הלו"ז הצפוף, מה שמזכיר לי שסיפרתי ליועצת המשפטית שלנו איך פספסנו את האפשרות לעבור לדירת גג בבניין שלנו כי לא ידענו שהיא מתפנה היא אמרה לי מארקס מה זה משנה גם ככה אתה כל הזמן בעבודה, זה משנה אם יש לך גג או לא?

חוץמזה יש מוזיקה כ"כ טובה בלובי של המלון שגיליתי כבר 2 שירים שרציתי מלא זמן ולא ידעתי של מי הם:

1. של Sergent Garcia
2. השני של אנג'י סטון, שלא ידעתי ששלה

שווה!

אתמול יצאנו בערב למקום פתוח שהם הביאו אליו מלא חול ועשו על הנהר כמו חוף ים, עם רשת כדורעף וכאלה, היה חביב, התחושה של החול המלאכותי כ"כ שונה. היה נחמד שם, כולם היו צעירים בטרוף, הייתי אומר לפני גיוס – רק שאיזה קטע, אין להם גיוס. יש להם רק חיים נטולי דאגות וקמטי הבעה, איזה הבעה יש להם לעשות חוץ מהבעה של רוגע? האוכל היה זוועה, המוסיקה מצויינת שילוב של אייטיז עם רמיקס של מוסיקת MTV משהו מוזר אבל מעולה, בכלל נראה שבסיבוב הזה המוסיקה יצאה לי טוב, רק שתדעו (אני יודע שקשה להאמין) פעם גם אני הייתי צעיר נטול דאגות וקמטים, היו ימים - נוסטלגיה.

חשוב לזכור לקחת מחר את הipod  לרכבת.

בזכות העצות המצויינות שלו הצלחתי לפרוץ את הפלאפון ועכשיו הוא עובד גם עם SIM מקומי.

אני הולך לישון – הרוג.

אוף לא ייאמן איך תמיד אני שוכח משהו, הפעם זה מתאם לחשמל, לקחתי אחד, אבל לא את הנכון. לא נורא במלון היה להם מתאם. אומנם לא כזה שמתאים לתקע שלי, אבל התקע שלי + המתאם מהבית + המתאם של המלון פועלים. כבר חשבתי שלא יהיה לי מחשב היום, ואז איל הייתי טוען את האייפוד, בודק אימיילים, ומעדכן אתכם? וגם שומע עמיר לב.

האיטלקייה האהובה עלי בחופש מאתמול עד עוד שבוע, בעסה.

קניתי חולצה כמו בפרסומת של נייק של השחקן רוגבי, מגניב, לא? (האמת שזה בדיוק כמו החולצה של טיירי הנרי אבל אני שונא אותו, אז בוא נגיד שזב כמו של הרוגבי רק בקצר ושחור)

http://www.nike.com/nikeproeurope/index.html?l=en_gb&ref=http://www.nike.com/nikeproeurope/gateway/

גם הייתי מספיק דפוק לא לקרוא את הוואצ'ר שנתנו לי בחנות אחת בדיוטי כדי להשתמש בו כדי לקנות את החולצה.

גיליתי שמוכרים קרטייה בדיוטי פרי, כמעט קניתי. ככה על הדרך למטוס, אבל בסוף התעשתי. אבל כמעט. הייתי קרוב. מדהים איך ברגע שנראה להם שאולי אתה יכול לקנות, היא מורידה את המחיר כי בדיוק היום זה במבצע, עדיין לא יכול להחליט בין הC21 לבין השני.

הטיסה הייתה זוועה, האוכל של לופטהנזה כ"כ גרוע שהחלטתי להזמין צמחוני בתקווה שאולי זה יהיה יותר טוב, היה גרוע באותה מידה (או לפחות ככה זה נראה, לא אכלתי). מזל שהספקתי לאכול בארקפה לפני.

המלון לא רע אני אוהב design hotels  http://www.designhotels.com . תמיד המוצרים שלהם לאמבטיה היו זוועתיים, עכשיו הם שינו ויש להם מוצרים חביבים של ETRO שבכלל לא ידעתי שעושים מוצרים לאמבטיה, בכל מקרה הרמס זה לא.

לפחות הטלוויזיה פלאסמה (או LCD מה שבטוח זה שטוח), זה מביא לי את החום לראות טלוויזיה 19 אינץ נפוחה במלון כאילו אני במסע חזרה בזמן.

יש לי גם מרפסת דק כזאת לצאת אליה מהחדר, אני אצלם מחר באור, עכשיו זה סתם ייצא מעפן.

ויש לי ים ים ים של עבודה.

קניתי סופסוף מכונת קפה. כבר הרבה זמן שרציתי, אבל היססתי.

פחדתי שאני אשתה קפה רק בבית ולא בבתי קפה, ואז איך הייתי שר: לפעמים נראה כאילו כל מה שאני עושה הוא לשבת בבתי קפה...

נחשו מה? הפחד שלי התגשם, היום הייתה השבת הראשונה שלא היה לנו קפה גדול חזק עם חלב אחד אחוז ותוספת הרבה קצף בבוקר. כן כן, לפעמים הגהנום קורא בדיוק כמו שחזית.

ועכשיו מה האובססיה? הכוסות קפה של אילי שעשה ג'ף קונס, הרי קונס אמיתי אני לא יכול לקנות, אז לפחות אם הוא כבר כל כך התמסחר ועשה משהו כל כך המוני ששום דבר בינו לבין האומנות שלו הוא מיקרי, אז למה שלא יבוא איזה פרייאר כמוני וישלם מחיר מופקע לחלוטין על הכוסות האלה?

למה אתם שואלים? כי מסתבר שפראיירים לא מתים, גם לא מתחלפים, מסתבר שפראיירים כמוני קנו את כל הכוסות האלה והיום אפשר להשיג אותן רק בEBAY, בעסה.

אז עכשיו יש אובססיה חדשה, באמת הרבה זמן לא הייתה (חוץ מהשעון, הציור, הכוסות של רידל, הגינס החדש של דולצה {בעצם הכל של דולצה} ועוד ועוד ועוד)

בקיצור האובססיות לא יודעות שובע.

אגב המכונת קפה היא סיפור, פעם היכרתי למישהי אחת שהשטן לא ברא זוועה שכמוה (אז עוד לא ידעתי את זה) מישהו חולה נפש 0אז עוד לא ידעתי שהוא חולה כ"כ). אמרתי לה אם זו חתונה אני רוצה מכונת קפה של אותה פירמה שמשתמשים בארקפה, אבל יותר קטנה. היא הבטיחה. מאז הם התחתנו וכמו שאתם מבינים, עד היום שתיתי את הקפה שלי בארקפה. מה שנקרא פראיירים לא מתחלפים, וגם לא חארות.

קצר אבל מדוייק כמו המקיאטו שלי בבוקר.