life in plastic

אומנם אין לנו מסעדות כמו The Ivy בLA או Cipriani בניו יורק שממש ממש קשה להזמין אליהן מקום, אבל עדיין יש לפעמים מסעדות שגם הקשרים שלי לא תמיד מצליחים לפנות שולחן מעכשיו לעכשיו.

באה המסעדה החדשה האהובה עלי, שאני לא אספר איזה, שתמיד - אבל תמיד נורא מלא שם וקשה להזמין והרימה את הכפפה ופתחה קו פרטי ללקוחות שכמותי, תודה לאל. זה היה רק נדרש שזה יקרה סופשוף בישראל והנה זה קרה. אז עכשיו יש קו פרטי שאפשר להזמין שם מתי שרק רוצים. אז הזמנתי, אני תכף הולך.

חוצמזה הספר שלי (שהוא כמובן ה-ספר) מקבל אותי מעכשיו בשעה שהיא אחרי השעה הרגילה של התורים, כך שלא אצטרך להתערבב עם העם, או חלילה לחכות בתור, או גרוע מזה, לצאת מוקדם מהעבודה.

לפעמים, אבל רק לפעמים, נדמה לי שעם קצת חן ונחמדות אפשר להסתדר גם בלי אמקס שחור, אבל אז באה המציאות בפנים ומכה בי, אני נזכר איך לא השגתי כרטיס לממותות. אני לוקח חזרה את מה שאמרתי אי אפשר להסתדר בלי אמקס.

אבל בררתי, מה צריך בשביל זה בארץ, וזה לא כ"כ הרבה, אבל עדיין עוד אין לי את זה.

הוא נסע, ולכן הייתי לבד כל השבוע, אבל במשך השבוע עובדים ועובדים ועובדים, שמי בכלל מרגיש. בסופשבוע ממש מרגישים.

בחמישי בערב בלילה, הצטרפתי למישמיש וחברים שלה ביומהולדת כלשהי, בבר מסעדה כלשהם, מאלה שהייתי יושב שם על הבר כל לילה. תמיד מוזר לי לחזור לשם, המקום אותו מקום, האווירה לא מזכירה בכלום את מה שהיה שם, סתם עוד מקום. אבל היה נחמד, היה נחמד עם מישמיש, כמעט תמיד נחמד איתה, אם זורמים איתה. הלכתי לשם ברגל כי זה יחסית קרוב, אבל עם החום והלחות שהייתה כמעט שמתתי. משם היא סחבה אותנו קצת לרקוד והבייתה.

בבוקר קמתי עם אנרגיות מטורפות לחדר כושר, המאמן אמר לי זה פשוט לא ייאמן איך התחלת להגיע עם חיוך לכל אימון, עשיתי חימום קצר במוט אולימפי (10 קילו כל צד), הוא הביא משקולת של 20 קילו להוסיף לכל צד, פתאום הוא העיף את המשקולת ונשכב על הרצפה, זז לו משהו בגב, פה נגמר האימון שלי, זה שכל כך חיכיתי לו וקמתי מלא כוחות. הייתי יכול להמשיך להתאמן לבד, אבל נסיון העבר לימד אותי שאנשים יש להם נטייה לפרש פרקטיות כחוסר התחשבות או איכפתיות, אז זייפתי קצת דאגה למדריך במקום להמשיך באימון (למען הסר ספק אכפת לי מאוד מהמאמן, פשוט לה הייתה עזרה שאני אישית הייתי יכול להגיש לו).

אחרי זה הלכתי לקנות כל מיני דברים שהייתי צריך, ובכללם גופיות בהיינס, פשוט לאור החום הנוראי, וההתפתחות החיובית בכתפים שלי (תודות למדריך הפצוע) היה נראה לי מתאים לקנות עוד קצת גופיות, אספתי 4-5 והמשכתי הבייתה, שיעור קיקבוקסינג ארוחת ערב באיטלקיה החדשה ולישון.

היום הי לי טניס, קיקבוקסינג, אח"כ מישמיש התקשרה שאלה אם אני רוצה להצטרף לאכול ארוחת צהריים איתה עם הוריה ועם דוגמנית העל. הלכתי.

אמא שלה מחליפה דיאטות עם דוגמנית העל, אמא שלה שמינה, דוגמנית העל, נו – היא דוגמנית על (אבל באמת, עם הישגים יוצאי דופן יחסית לישראלית בעולם). בסוף הדוגמנית אכלה מהכל, ואמרה שהסוד שלה הוא ריצה של בין 8-10 ק"מ כל יום, אבל כל יום, והיא משנה מהירויות משנה שיפוע וכו', העיקר לשמור על השריר מגורה היא אומרת. אמרה – אמרה. משם כבר לא קרה כלום מעניין, יש כאלה שיחלקו אם מה שקרה עד שם הוא בכלל מעניין.

ניסיתי לסדר קצת את הארון בגדים שלנו, הוצאתי משם שתי שקיות של בגדים לזרוק/לתרום. חוצמזה העלתי למעלה כל מיני ג'ינסים שאנחנו כבר לא לובשים, אלוהים כמה דיזל היה לי ואנרג'י ושוב דיזל, מזעזע, מזל שגיליתי את דולצ'ה גבאנה בג'ינסים, לא מכיר ג'ינס אחר.

מה שכן התמכרתי השבוע לסיינפלד ואחרי זה חברים. ושוב ראיתי אלפא דוג, זה סרט מעולה, משהו חריג, זה אין דבר כזה.

למי שעוד לא ראה את הקליפ החדש כבר ישן של הילארי דאף, אז הנה הוא בגרסת המיקס שהיא בכלל מעולה. איזה כיף להיות בת עשרים כל כך מצליחה. היא נראית טוב, אבל נראתה יותר טוב בבלונד (מי לא?)

שוב נהיגה בשיכרות, קוקאין וכו', מה שנקרא אחלה גמילה, זה מוביל אותי לתמונות מאוד משעשעות של איזה בחור שיש לו בלוג שנקרא bryanboy.com הוא מזרח אסייתי, שכל הזמן מתלבש כמו נערה, עם בעיות מגדר קשות, אבל משעשע ביותר, הוא החליט להתחפש לכל המפורסמות שנעצרו, לדעתי התוצאה משעשעת ביותר.

Georgia Rules

למה כן?

1. לינדזי - בשיא תקופת הסמים, רזה, יפה ולבושה נהדר

למה לא?

1. לינדזי - בשיא תקופת הסמים, הקול שלה נשמע כמו של לאונרד כהן אחרי 40 שנה של עישון

חוצמזה - העלילה לא משהו, אומרים שההפקה הוציאה ללינדזי מכתב איום על הפרת חוזה כי היא הייתה מחופפת לגמרי בצילומים כשהיא כבר כן הגיעה, פליסטי הופמן לא בשיאה, ג'יין פונדה בטח שלא בשיאה, עלילה שלא יודעת אם היא קומדיית נעורים או דרמת גילוי עריות קשה.

לפעמים הם הורסים אותי בווג הצרפתי כמה יצירתיים שהם יכולים להיות. לקחו את סנייה,

 רק אנורקסית כמוה יכלה לעשות את העבודה, שמו לה פאה, חיקו בדיוק - אבל בדיוק - את הפוזות של אנה, שמו אותה בשורה הראשונה, והרי לכם הפקת אופנה שהמוזה שלה היא אנה, אנה ווינטור למי שלא הבין.

אהבתי, אהבתי, אהבתי.

איך לא חשבו על זה קודם?

קיראו היטב את שירשור התגובות למעלה, שהתחיל מתגובה תמימה שלי לבלוג של שולה שמבדוי.

שימו לב לקטע שהדגשתי בצהוב, לאחת המגיבות (תרשו לי להניח שמדובר במגיבה ולא במגיב – הן הרבה יותר רגישות לנושא אנורקסיה מהמגיבים, כמובן שאם היא הייתה מגיבה בשם, חלילה לא שמה האמיתי, רק שם הישראבלוג שלה, אז היה יותר נחמד) לאחר שכנראה קראה עמוקות את הבלוג שלי הצטיירה תמונה שלי כאדם "שטחי ודוחה ברמות" עכשיו השאלה היא למה רק ברמות? למה לא ברמות על? ככה לפחות אני הייתי מנסח את זה. שאלה נוספת שעולה היא מדוע "מטיף לאנורקסיה"? אני ממליץ על אורך חיים בריא, לא לאכול פחמימות, אם כבר פחמימות אז רק מלאות (וגם זה לא הרבה!) הרבה ירקות (אבל לא עגבניות {למרות שאם כבר עגבניות אז למרות כל הנזקים שלהן יש להן גם תועלת} הרבה עוף טופו ודגים (אם כבר בשר אדום אז פילה ובגריל, וגם לא הרבה) להמעיט באלכוהול (אם כבר אלכוהול אז יין או שמפניה ועדיף שיהיו טובים), אז מפה יצאתי שאני מטיף לאנורקסיה? אח"כ מתפלאים למה בעיית ההשמנה היא אחת הקשות בעולם המערבי (לצורך הדיון הזה נניח שאנחנו לא גרים במדינת עולם שלישי).

לגבי כסף – נו מה נעשה, זה חשוב מאוד מאוד.

ומראה חיצוני? נו זה גם חשוב נורא, מה אני אמור להטיף לכיעור?

אני תמיד אומר שאני אוהב שהחברים שלי יהיו הכי טובים במשהו, שיהיו הכי חכמים (ולא, לפתור סודוקו לא מגדיר אתכם כחמים, אינטלטואליות ממדעי הרוח בתל אביב גם לא), הכי יפים (יפות גם הולך) או הכי מוכשרים במשהו (גאון עיצובי, הטייס הכי טוב, מומחים למימון, או משהו כזה) ואם לא כל אלה, אז לפחות שיהיו עשירים (אבל באמת, לא בכאילו).

אם זה הופך אותי לשטחי ודוחה, אז אני מקבל על עצמי את הדין.

ועכשיו עולה השאלה למה מישהי שלא אוהבת כלום ממה שאני כותב עליו וגם טורחת לקרוא ועוד גם לציין את זה שהיא לא אוהבת את זה?

אולי כי לרוב, הפוסטים שלי קצרים ועם תמונות אז יותר קל לה להבין? לא, סתם בצחוק, האמת שאין לי תשובה עלזה.

לא רק שאין לי תשובה, אלא שאני אפילו רוצה לנצל את ההזדמנות ולקחת השראה מהמגיבה ללא שם, ולייסד בזכותה תת פינה בבלוג, בדיוק כמו המגיבה ללא שם, גם אני נאלץ לקרוא טור של אדם שאני לא סובל אותו ואת דעעותיו, וגם אני חש צורך עז לחלוק עם כולם את השקפת עולמי לגבי הגיגיו.

ובכן, בבכורה עולמית אני מכריז על תת הפינה שתבקר את טוריו השבועים של גל אוחובסקי בטיים אאוט. מי שחושב שאני לא אצליח למצוא שם מספיק חומר כדי לבקר אותו כל שבוע – אני מרגיע אתכם ורוצה להסכיר לכם את הפינה "ביל בעלי היקר" (או משהו בסגנון) של עירית לינור מהטור המוצלח שלה (היום היא לא מסוגלת לכתוב ככה יותר) בהארץ (היום המוסף כבר לא אותו דבר), גם אני שאלתי את עצמי מה היא תכתוב שם כל שבוע, וב"ה בעזרתו היקרה של ביל היא מצאה. ולא אני לא בן מאה כי אני זוכר את הטור, פשוט קראתי אותו כשהייתי בן עשר או משהו כזה.

אני עדיין מתלבט איך לקרוא לתת פינה שלי, אולי עגלגל ואולי מפגל.

על מה כתב גל השבוע?

גל אוחובסקי מאז שהוא שופט בכוכב נולד, בטוח שבתכנית הזאת המציאו את הגלגל, ושהיא היא קובעת את סדר היום הציבורי בישראל, שלום בין ישראל לסוריה? לא בטוח, יש לחכות לתגובת השופטים, ובכל מקרה העתונות כל כך עסוקה בכוכב נולד שאם יהיה שלום, לא יהיה איפה לדווח עלזה.

אגב העתונות, גל מאוד מאוכזב מהטיפול שלה בסיקור התכנית רוצים דוגמה?

(לא נגענו לא שינינו)

"ואגב, מה שמאוד מאכזב בכל המלל הפרשני הוא  שאין כמעט בתקשורת אנשים שטורחים לברר את הפרים, למצוא מקורות בהפקה, כמו שעושים בפוליטיקה ולבסס את הפרשנות שלהם על ידע"

עד כאן הציטוט, עכשיו אני שואל באיזה סרט הוא חי? לבסס את הפרשנות שלהם לתכנית? איזה פרשנות? איזה מקורות בהפקה צריך למצוא כדי להבין למה מרגול מתכוונת שהיא אומרת ש מתמודד XXX  הוא עבריין?  באמת מטריד מאוד איך התקשורת לא משקיעה יותר בפיתוח קשרים עם הפקת התכנית, התכנים כל כך מורכבים, יש כל כך הרבה משמעויות נסתרות – אני בכלל בעד שהצוות של אמנון לוי שחשף את המחסן של אוסם שהקפיאו והשירו סחורה והפרו כל נהל של משרד הבריאות יועבר מיידית לסקר את כוכב נולד.

לא רק זה גל העדין שמתגורר ממש ממש בקרבת שינקין הוא הוא הדופק של תל אביב והוא החליט שעכשיו כשהוא שופט שם גם התל אביבים המתנשאים ביותר או בלשונו "מחמיצי הפנים, הסנובים הכי אלטרנטיבים וסתפ קפוצי תחת התמכרו לתחרות" נו, באמת שאין לי מה להגיד, אם זה גורם לו להרגיש יותר טוב עם זה שהוא לוקח חלק בבזיון הזה עם בדיחות הקרש של צביקה הדר, שיהנה.

אה, וכמובן שעברנו לנושא האהוב על גל ערבים, למי שלא זוכר היה ערבי בללכת על המים, היה ערבי בבועה, ופעם הוא אפילו כתב על ערבים ששיפצו לו את החדר מדרגות, בכל אחת מהפעמים וגם הפעם, הוא טרח להתייחס לערבים כאילו הם איזה זן מיוחד של אנשים שחייבים התייחסות מיוחדת והנציח כל סטריאוטיפ שיכול להיות עליהם בחברה הישראלית "גם בעונה הקודמת היו מתמודדים ערבים ודרוזים. ובאופן טבעי כשהם הגיעו לבחינות נהגנו בהם בכפפות של משי. אגב, בדיוק כמו שנהגנו בצעירים שחורי עור מקהילת הכושים העברים בדימונה ואפילו בכמה מתנחלים. כפפות המשי הן תגובה אינסטנקטיבית כלפי בני מיעוטים מכל סוג שהוא, והיא מגיעה בו בזמן מהשופטים ומההפקה עצמה וטוב שכך"

באמת טוב שכך, ובאמת שטוב שגל כ"כ רגיש לכל בני המיעוטים בישראל, ערבים, מתנחלים, הכושים העבריים (מותר בכלל להגיד כושים?) כולם אצלו תחת אותה קטגוריה וראויים לאותו יחס, כמה רגיש ומתחשב מצידןו להתייחס לכולם אותו דבר, עכשיו יש לי רק שאלה אחת, מה עם בחורות שמנות לא אשכנזיות מיישובים נכשלים כמו קריית גת? האם הן גם בקטגוריה של הערבים?

סיימנו עם הטור שלו לשבוע.

עכשיו בוא נתייחס להדגשה בירוק, קודם כל אל תריבו ולא בגללי. דבר שני אם כבר עסקנו בהומו קרח אחד בתקשורת בוא נתעסק גם בשני, אבל בכפפות משי כאילו היו הם הכושים העבריים מדימונה בכבודם ובעצמם.

האמת היא שאת גיל חובב אני מאוד מחבב, קודם כל אהבתי את הטור שהיה לו בידיעות, בו הוא היה לוקח את חברתו (זו שכתבה את ביל בעלי) לאכול בכל מיני מסעדות שכוחות אל, גם הוא כמוני מעדיף (או לפחות העדיף) בחורים מהחוג למדעים מדוייקים בת"א, שזה הכי לוקח וממש עדיף על מבקרי מוזיקה בשקל. מה שנאי לא אוהב בו זה את ההתעקשות שלו להטעים ח' וע' (זה נורא מבלבל אותי, אני לא יודע אם לנהוג בו כמיעט ערבע, או כמיעו של הומואים קרחים בטלוויזיה) ולאחרונה הוא קצת מלאה. זהו זה מה שהיה לי להגיד עליו.

חוצמזה אני חייב חייב חייב לראות את ברתולינה שוב, אני עדיין לא יכול להרגע מזה, והמופע הבא הוא באוקטובר בנתניה (נורא ראחוק ואולי יש שם כושים עבריים) או בחיפה (נורא רחוק ואולי יש שם דרוזים או ערבים). מישהו מכיר מישהו שיכול להכניס אותי לחזרות?

בווקר שמעתי שוב את Naci en Alamo כי זה בערך הדבר היחידי שאפשר לשמוע כדי להיזכר קצת במופע.

אין על זה כלום בUTUBE, חוץ מזה:

נ.ב.

נוריקו נא לדמיין אותי קורא את הטקסט לא בקולו של גיל חובב אלא בקולו של טום פורד.

דוד, אני לא נעלב מכלום, אל תדאג, אבל תודה שיצאת מיד להגנתי.