life in plastic

הוא קנה את המשקפים האלה:

אני לא קניתי כלום, כי אם יש דבר יותר גרוע מתספורת גרועה זה משקפי שמש גרועים, משקפי שמש חייבים להתאים ב100% לפנים, אחרת חבל מאוד. די בעסה, זה אומר שאני אצטרך לחפש כשנהיה בחו"ל, וזה נורא קשה וגוזל שמן למצוא משקפי שמש חדשים, גם יש לי כבר כל כך הרבה, ככה שאני באמת חייב למצוא משהו מאוד מוצלח על מנת שהוא ייכנס ל5 זוגות שאני מחליף ביניהם, סתם זוג פשוט ישכב בבית.

אתמול הייתי עם אמא שלי בקניון של העם, היה זוועה.

אני לא אומר את זה מהתנשאות או משהו כזה, פשוט שבאמת, אבל באמת שהיה זוועה.

איכשהו יצא שאני לא עושה כל כך קניות מחוץ לכיכר, יש בדיוק שלוש חנויות שאני קונה בהן לעצמי בארץ, ויצא שגם הניקוי היבש שלי הוא בכיכר, וגם החנות פרחים, ואפילו יאסין הירקן הוא לא רחוק, ככה שאני באמת שלא יוצא לי להגיע לעליבות שנקראת קניון רמת אביב כל יום, וטוב שכך.

הקהל של הקניון מורכב מהנשים הכי מזעזעות שקיימות בעולם, כל מיני פרחות צפוניות, שנראות זוועה, לבושות במין שעטנז של זארה, סאק'ס ותפוגן, תיקי לואי וויטון LV קלאסי הכי מכוערים בעולם על כתפן ונעלים בשני שקלים וחצי לרגליהן, העשויות בפדיקור הכי אבל הכי פרחי שקיים בעולם. אלוהים ישמור איזה זוועת עולם. מיד אמרתי לאמא שלי שאני מקווה שהיא מעריכה את זה שבאתי איתה לשם.

בקיצור היה נורא נורא נורא, אבל ככה כשלאמא שלך 1,800 שקל על שימלה נראה הרבה, זה לא בדיוק מאפשר לעשות שופינג מטורף בכיכר, אבל כדי שהיא תהיה מרוצה עבדתי עם מה שיש. סתמתי את האף בשתי אצבעות וצללתי לשלולית. השלל?

חצאית וז'אקט מזארה, סביר, 540 ש"ח ביחד, שחור.

שמלה מקוקאי, 600 שקל – שחור – זה מרזה.

חולצה אחת מאן פונטיין (?) 700 שקל – סופונה, לבנה.

וזהו, זה מה שהיה אפשר למצוא בכל הקניון הזה, וגם זה לא היה קל.

עוד עפרון אחד לגבות וגלוס של שאנל (300 ש"ח) וסיימנו.

אץ הקפה שתינו בארקפה, הקהל היה מזוויע, הרגשתי כאילו אני בסניף של ארומה שממוקם בלב התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, מול התחנה לנתיבות – או משהו בסגנון.

אבל מה לא עושים כדי שאמא תהיה מרוצה?

מזל שלפחות על נעלים ותיקים הוא מוכנה להוציא כסף, אז את זה לא היינו צריכים לחפש שם.

אחר כך הלכתי להרברט סמואל בערב, כדי לשטוף ממני את כל ההרגשה הזולה שהציפה אותי בקניון, לא שבמסעדה זה איזה אליטות, אבל עדיין היה יותר טוב מבקניון, ואחרי הרבה יין לבן, תל אביב נראית הרבה יותר טוב, לפחות שם לרוב היו תיקים של פנדי (הלו ספיי בג זה כי – אבל הכי פאסה), היעקר שלא הLV המזוויע בצורות הכי דוחות בעולם. הייתה אפילו אחת עם התיק החדש של פראדה (זה שמחליף צבעים) באדום.

 ועכשיו אני באובססיה למשקפי שמש שחורים גדולים, בעיקר כאלה של טום פורד, וכבר אין – אבל פשוט אין – לי סבלנות לחכות עד מחר בבוקר לקנות אותם, סימנתי כמה אופציות לנוחיותכם.

רק חבל שמחר בבוקר יש לי קודם אימון אחר כך לשתות ולאכול כל מה שצריךל אחרי האימון אחר כך עוד משהו, ורק אז לקנות את המשקפים, אני כבר רוצה עכשיו!!!

יופי, אני מזמין טיסות (גם כן בקושי) עושה תכניות, ומה אני שוכח? מה אני שוכח? מה? אני? שוכח?

אני - שאוהב אופנה, אני שוכח שזה פאקינג פאשיין וויק במילנו, אין מקום בפור סיזנס בבולגרי בסטראף בקורסו קומו, יש מקום בגרי ב 1000€ ללילה, שאני אמות פה ועכשיו. אין לי מוג מה לעשות, אצטרך לשנות איכשהו את הטיון לא ברור איך.

אווווווווווווווווווווווווווווווווף

ובמעבר חד - הזמינו אותי או לא:

חיים כצמן עוד לא הזמין אותי לקוקטייל המסורתי שלו במנטה ריי לשנה החדשה, אבל מצד שני מקום אחר כן הזמין אותי ושמחתי (הקורא היקר דויד, לטיפולך המהיר!).

אה, והאורטופד אסר עלי לרוץ 3-4 חודשים, כבר רשמתי שבא לי למות???

שידרו שלשום בלילה בBBC את התכנית התעודית שלהם על אנה וינטור,זה נעשה בערך ב 2000, לפני שהיא הייתה מה שהיא היום, היא כמובן כבר הייתה מאוד מצליחה אז, וכבר זכתה לשינוי ניקליר וויטור], אבל זה היה טרם העידן של השטן לובשת פראדה, מה שהכניס אותה לכל בית בארה"ב. בתכנית אנה נראית קודם כל הרבה פחות טוב מאשר היום, היום היא נראית יותר טוב, ומה שעוד יותר חשוב זה שבתכנית צילמו איזה עוזרת אחת של אנה, מישהי שלא הייתה כל כך מוכרת בזמנו עם שיניים עקומות בטרוף שמדברת עם ש' ו ס' – קוראים לה פלאם סייקס, מאז היא הפכה לבחורה הכי מבטיחה בווג עם שני רבי מכר מאחוריה, ובכלל היא כבר קצת שם דבר. אפשר לראות שם גם את איימי סאקו כשעוד היה לה רק את הלוט 61, לפני הימים של הבונגלו 8, אפשר לראות שם גם את התאומים, בקיצור הרבה השתנה.

מה לא השתנה? ווג העיתון הכי חשוב עדין, אנה שולטת בו ביד רמה, סטיבן שם, אנדריי שם, פלאם שם, טוניי שם. בקיצור העולם על פי אנה.

אני מנסה לראות את הפרק הזה כבר 6 שנים (מאז שראיתי את זה פעם ראשונה) ולא מצליח בשום אופן, זו הייתה כזאת הקלה אשלשום, ועוד במקרה, אני חושב שאלוהים שלח לי את הפרק הזה.

לצערי לא הצלחתי למצוא ממש תמונה שלה עם פה פתוח, הבחורה יודעת מה עובד בשבילה ומה לא.

אה, היום הסיבות מגוונות, אבל בעיקר כי לא ידעתי אם כואב לי בעצמות (לא כדאי לרוץ) או בשרירים (כדאי לרוץ) אז אמרתי גם ככה זה עוד מספר ימים ספור עד האבחנה הסופית, למה לא לחכות?

נראה מה יהיה מחר, מה יוליד יום, מתי אני אקום, את מי אני אפגוש וכו'.

מה שכן, אני סופסוף אחרי איזה שנה שלא הייתה תזוזה, מתחיל לראות את היד שלי גדלה, וגם הכתף מתחילה לקבל צורה ברוך השם.

עשיתי כיסא כומר והמאמן אומר לי תסתכל שנייה במראה שתהנה קצת והסתכלתי וראיתי מין שקע ענק כזה בין החלק העליון של הכתף לתחתון, וזה היה מגניב, אני מת על זה, כשרואים שהזרוע העליונה/כתף מתחילה להתפצל לכמה שרירים נפרדים.

החופשה מתחילה להסתדר, כבר אפשר לספור את הימים, חודש ואני בחופש. יומיים שלושה במילנו, נגלח את העיר מכל מה שטוב בה, יגלחו אותנו בדולצ'ה גבאנה, אוי איך אני אוהב להתחיל את היום אחרי הגילוח שם בבוקר, אתה פשוט מרגיש כאילו העור נושם. קפה בכל מקום, לפחות פעם אחת ביצ'ה, פעם אחת נובו בארמאני, פעם אחת קאוולי עוד שתי מסעדות טובות שגיליתי בפעם האחרונה והופ שוכרים אלפא ספיידר קלאסית ליסוע איתה למלון הקבוע בשוויץ 3-4 ימים שם, להרגע קצת מהתזזתיות של מילנו, וחזרה לצרפת לשלושה ארבעה ימים בבורגון והבייתה חזרה לעבודה עבודה עבודה. נראה לי שיהיה נחמד. סופסוף אני אקנה את הגרסה ההיא לטרנץ' קואט שאז מדדתי ולא הייתי בטוח ומאז בשום סניף של בארברי לא הייתי בטוח אם זה בדיוק אותו אחד, במילנו אני אהיה בטוח.

קודם שתיתי יין אדום פעם ראשונה בחמש שנים האחרונות, או לפחות מאז שהתחיל הקיץ החם חם חם הזה, פשוט נשבר לי מלבן, אמרתי לעצמי אני חייב אדום, לא כבד לא מלא, עם גוף פחות מבינוני אבל אדום, ברברה קליל, כמעט קייצי, יש לי כוסות של ריידל כאלה בלי רגל שמתאימות בדיוק לענב הזה, היה מצוין. בכלל הגעתי למסקנה שאין טעם לקנות כוסות יין שהן לא ריידל ולא משנה מה! ריידל פשוט עושים את הכוסות שלהם כל כך טוב, לקנות כוס אחרת זה כמו לקנות עניבה לא בהרמס, זה אנהירד אוף, זה מה שזה, זה שזה אין דבר כזה.

אתמול עוד הייתי עצבני אז לא סיפרתי על זה, אבל עכשיו נרגעתי אז אני אספר, הייתי בטוטו ולא היה את הקינוח שרציתי מהתפריט והתחליף שלו מהספיישלים גם נגמר וככה יצא שבפעם האחת בשבוע שאני לוקח קינוח לא היה מה שרציתי והייתי צריך לצאת בידיים ריקות, איזה בזיון איזה חרפה, איזה נבזות, אני לא ממליץ לאף אחד להתקרב למסעדה הזאת, ואני אשקול טוב טוב לפני שאחזור לשם!!!

ושאלה, אם הפילינג אורז של דרמלוג'יקה עשוי מאורז טחון, למה שאני לא אטחן לבד אורז יבש ואעשה ממנו םילינג? סתם שאלה, אל תתיחסו ברצינות.

ולמי שקרא את עמליה רוזנבלום בטור המשעמם כתמיד שלה (היא לא מעניינת, מה אפשר לעשות) יכל לזהות מיד שאנחנו הולכים לאותה קוסמטיקאית, מיד -אבל מיד - על הבוקר אני מרים לה טלפון לשאול אותה על מי הן ריכלו שם.

כל מה שיכולתי לחשוב כשראיתי את הבורן אולטימטום זה כמה הם דומים, אבל ממש, לא?

כי למרות שמאוד מאוד רציתי, החלטתי לתת מנוחה לרגליים אחרי יומיים רצופים של ריצה, מחר ב"ה יש לי אימון משקולות בחדר כושר על הבוקר (גם יום שישי היה) ועם קצת מזל אני גם אגיע לספינינג של הערב.

יום שני נרוץ שוב, כנראה.

חוצמזה אני מאוד עסוק בלקרוא את הווג האמריקאי החדש כלך כך הרבה עמודים, הכתבות כל כך טובות שעוד לא הגעתי להפקות אופנה אפילו.

גם היה סופשבוע ספייק לי, שפעם שנאתי כי כמה אפשר להתעסק בנושא הגזע, אבל היום אני ממש ממש אוהב, בעצם מאז השעה ה25, וככה הייתה לי אפשרות לראות את רוסריו דוסון משחקת שוב ושוב ושוב, וגם את מילה, וכמובן דנזל, ובכלל היום אני כבר חושב שספייק לי גאון, לקח לי זמן.