לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

into the oblivion

לפעמים אמת כואבת יותר מהשקר, והאמת שלי מזכירה לי את זה כל יום מחדש.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2009

כבר לא אכפת לי


היא הלכה אז שתלך. זה לא שלגמרי כבר לא אכפת לי אבל יש לי מלא דברים על הראש ולעשות וכתבתי כל כך הרבה שטויות לאחרונה וכבר אין לי כוח והיום קיבלתי תשובה שלילית לעבודה שכל כך רציתי ובניתי עליה וכבר סיפרתי לכולם. הייתי בטוחה שהיא שלי. עכשיו כשהודיעו לי שלא, זה איכזב אותי ברמות שקשה לי לתאר. שומדבר לא הולך לי התואר הזה מסרב להיגמר כי אין לי כוח אליו גם , אהבה אין לי והאמת אני גם לא בטוחה שהייתי רוצה משהו כרגע ואפילו הדבר הכי בסיסי של להתקדם ולפרנס את עצמי. לעשות משהו שאני אוהבת ולהרוויח ממנו. איזו אכזבה. פשוט בא לי למות ואיןלי דרך אחרת להגדיר את זה. אין לי כוח לעשות כלום. לא שלפני כן היה לי אבל לפחות הייתה לי את התקווה הזאת שדברים ישתנו ורק נשארתי תקועה במקום.

טוב אני אנסה להשקיע את שארית כוחותיי בסיום העבודות המייגעות האלה בתקווה שאמצא פיתרון יותר טוב לכשלונות שלי.
אני שונאת את זה!

נכתב על ידי Angiehn , 6/10/2009 17:41  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



I never loved but one man in my life, And I have lost him twice


הכותרת היא ציטוט מתוך יצירה מוכרת שנזכרתי בה שוב בסידרה שראיתי. בסידרה היה קטע שבו אחת הדמויות גססה ממחלת הסרטן. זה הזכיר לי לפני שנתיים כערך שהייתי שם כשדודתי חלתה. המחלה הזאת הפכה את עולמנו ושינתה את חיינו. דודתי ניסתה להיאבק ולבסוף הפסידה את חייה. זה הותיר חור שחור וכואב במשפחה אז ועדיין. כואב להיזכר ואני מתגעגעת מאוד. כל פעם שאני נתקלת במקרה כזה הדמעות מציפות אותי כמו בזמן הסידרה שלא הצלחתי להפסיק לבכות והדמעות שטפו את פניי.
קשה לי מאוד לדבר על זה או לכתוב על זה ואני גם לא רוצה להעמק כי חוץ מגעגועים וכאב של אובדן אין לי דבר להוסיף. זה סוחט ממני את האנרגיות.

מאתמול אני תוהה במי מדובר ואם זה אחד כזה או אחר ואולי שם קוד בשבילי ואולי אף אחת מהאופציות האלה. למה אכפת לי. אולי טוב לה? אני מניחה שלא והנה אני מאבדת אותה שוב. אני יודעת שהיא לא הייתה שלי, היא כנראה מעולם לא הייתה. אבל היה לי מקום בשבילה וקיוויתי שהיה לה מקום בשבילי. הלב מסרב לשכוח או לברוח.
עכשיו היא כבר לא שלי אלא של העולם ואולי של מישהו אחר אבל היא נעלמת לה שוב אחרי שזה זמן רב בחרה לה בדמות אחרת כדי להיות היא, כי היא אינה מאמינה בה יותר. אני מניחה שהיא יודעת שזו אני שהגבתי ואני לא יודעת כמה זה שינה לה ואני לא יודעת למה ולאן היא בורחת אבל זו הייתה הדרך היחידה שיכולתי לשמוע אותה וזו הדרך היחידה שיכולתי להיות קרובה גם מבלי להיות. ועכשיו הנה היא נעלמת ממני בפעם השנייה. מה הטעם להמשיך להיאבק או לנסות לתקן את הלב הבוכה והמדמם.
אני רוצה לשכוח או לפחות להיות מסוגלת להמשיך כדי שאדע שעכשיו זאת אני ואני רוצה שיהיה לי טוב ועם זאת אני צריכה להניח לה לחיות את חייה בשקט ובלעדיי.
אבל אני לא מצליחה לשחרר לא משנה כמה אני מנסה ואני לא מצליחה לשכוח, להפסיק ולשלוח את אהבתי לפני שינה.
אני כבר לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי להשתחרר מהכבלים של האהבה הזאת. 4 חודשים, 5 בקרוב. היא לא רוצה בי לא כאהובה ולא כחברה ולא כשומדבר שחשבתי שהייתי לפני כן. צר לי על כך נשאר לי להיות עצמי בשביל עצמי ואולי למצוא אהבה במקום אחר אם היא קיימת ולהאמין באמת להאמין שהיא לא האחת והיחידה.

"Cries out and keeps crying: 'Farewell, my dear, My dearest&amp;nbsp; "
נכתב על ידי Angiehn , 5/10/2009 17:23  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חייבת להפסיק


חייבת להפסיק להתמכר לדברים האלה, הדברים שעושים לי רע ומכאיבים לי בבטן ומכווצים כל איבר חיוני בגופי.

אני חייבת להפסיק לתת לזה שליטה על החיים שלי, לאנשים האלה, לדברים האלה, למקומות האלה. אני חייבת להפסיק... לחיות?

אני לא רוצה להפסיק אבל לפעמים אני מרגישה שדברים דוחפים אותי למטה ואני לא מספיקה להתמודד ואני לא מצליחה להתמודד וכל פעם שאני לוקחת אוויר וצעד קדימה משהו דוחף אותי בכוח לאדמה. האדמה הטובה והמזינה עכשיו היא קרה וחצויה. מפחדת ליפול לתהום הזאת. אני מפחדת לאבד את עצמי שוב.

זה כבר קרה לי בעבר לא מעט פעמים. אמרתי לעצמי שאני אשתפר. הפעם אהיה אחרת. טובה יותר. שונה יותר.

אני מנסה בכל כוחי ומשהו מחזיר אותי לשם. כבר לא טוב לי וכשטוב לי אז לא יקח זמן רב עד שזה ישתנה.

אני לא מצליחה להתרכז וללמוד אני לא מצליחה לעשות את המוטל עלי, את המטרות שאני עצמי הצבתי לי. אני לא מצליחה להיפרד אחרי שאני קבעתי בלבי שאני לא אתן לזה לחדור אלי שוב. אני לא מצליחה לשים את זה מאחוריי עם כל השינויים שעברתי ואני עוברת החיצוניים ביניהם והפנימיים שאני כל כך מייחלת להם.

במקום זה אני נלחמת בשדים מהעבר ומסתובבת ובוכה כשהם אפילו לא רוצים להילחם בי. כולם התייאשו ונטשו אותי.

זה כאילו חלק ממני מת ואנשים כבר מכירים בחסרוני וממשיכים בחייהם ואני לא מצליחה להבין איך לא שומעים אותי, איך לא רואים אותי. אני צועקת פה.

אני לא רוצה לחזור לפסיכולוגית שלי. הייתה תקופה שחשבתי שזה יעזור לי אבל אני לא רואה את זה עכשיו ולא יודעת אם זאת הייתה היא או הטיפול או אולי בכלל אני שלא באמת רוצה להשתנות שלא מוכנה לשמוע קול אחר שהוא לא הזעקה הפנימית שלי שרוצה לצאת. אני רוצה לנסוע עד לסוף העולם ולצרוח את הנשמה שלי החוצה ולא אכפת לי אם ישמעו או לא כי אני יודעת שזה ישחרר בי משהו ואולי רק אז באמת אוכל להמשיך הלאה.

נכתב על ידי Angiehn , 4/10/2009 20:32  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רחוק אבל קרוב


יש לי הרבה מה לעשות. אני צריכה ללמוד קצת ולסיים משימות ולדאוג לדברים ואני לא מצליחה להתרכז כי המחשבה עליה מעסיקה אותי וחברה כבר מתחילה לחשוב שאני אובססיבית. זה הזכיר את הסצינה ב"ישנן בנות" שאליס עושה מקדש לדיינה אחרי הפרידה. מזעזע ועצוב. היא החליטה למחוק את הבלוג שלה ואני מנסה להבין למה ואני מקווה שזה לא קשור לדברים שרשמתי ואני מקווה שהיא בסדר ואני לא יודעת באמת. זה היה הקשר היחידי שיש לי אליה בזמן הנוכחי ולמרות שלא דיברנו, היה לי חשוב לדעת מה איתה ושהיא בסדר למרות שפעם לא הייתי מסוגלת אפילו לקרוא.

אז כן היא לא איתי ואולי יש מישהו אחר ואולי ככה ואולי אחרת אבל להיעלם? שוב? אוף. עכשיו אין שום סיכוי לדעת ולהרגיש ו...לא יודעת להיות קצת יותר קרובה אבל רחוקה. עכשיו זה באמת אבוד.

 

עצוב לי מאוד ואני מקווה שהיא תחזור בה ואני מקווה שהיא יודעת כמה זה חשוב לי ושאני אוהבת

 

קצת נמאס לי להרגיש ככה כי נמאס לי להשלות את עצמי ואולי היא לא מרגישה אותו הדבר, הרי היא זאת שהלכה בלי להגיד שלום והיא זאת שלא רצתה ואני לא יודעת מה היא כן רוצה. אני רק רוצה את האפשרות המינימלית כרגע לקרוא את המילים שלה. כמה שהן קשות הן האמת השפויה שלי במציאות המקולקלת הזאת.

 

אוהבת אותך.

נכתב על ידי Angiehn , 3/10/2009 20:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Angiehn

בת: 41

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAngiehn אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Angiehn ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)