אני כל כך מפחדת ורגישה....רק רוצה גבר שילטף אותי ויאהב אותי, תמיד אני מתאהבת בגברים הלא נכונים.....
אני יכולה לקרוא לעצמי אולי "מאוהבת חסרת תקנה" או אולי משהו אחר....
מצד אחד אני אוהבת את הגוף שלי...ואני מידה c בחזיה, אבל אני רוצה חזה יותר גדול מזה...אני רוצה סיליקון,נמאס לי שהוא כזה רך(סורי על השיתוף)
הרכות הזו, כלכך משקפת את עצמי, אני בעצמי, הרגישות הרכות..אוף. למה לי להיות כך בכלל?
אני אוהבת את הגוף שלי, אבל רק באמת אם החזה שלי היה קצת פחות רך, זה משקף את האופי שלי... אני יודעת שאפשר לעשות ניתוחים, לא בטוחה רק שזה הפיתרון..
כלכך עצובה ומפורקת לחתיכות.
תמיד אומרים לי שאני עדינה ומתוקה. וזה נכון, אבל הקטע של זה שאני בוכה בקלות, נפגעת בקלות, מתעצבת בקלות...הקטע הזה לא כלכך טוב לי.
הייתי רוצה להיות יותר חסינה....האם זה באמת קשור לרכות של החזה שלי?חח עכשיו זה נשמע מגוחך, אבל הכל יכול להיות בחיים האלו....