היי שלום לכולם!!!!!
מקווה שתואהבו תסיפור :)
פרק 1:
קוראים לי ימית אני ילדה די סגורה וקשה לי להפתח לאנשים, אני בת אחת אחרי שני בנים אחי הגדול קוראים לו נתנאל הוא עוד מעט צריך להתגייס לצה"ל ויש לי עוד אח שקטן ממנו בשנה קוראים לו שגיא הוא בכיתה יב אני מאוד קשורה לשני האחים שלי. יש לי עניים כחולות שנוטות לצבע ירקרק ושיער שחור שמבליט לי את העניים.
בטבריה היו לי רק שתי חברות, שרון ושני הם תמיד היו לצידי גם מתי שעברנו דירה, לפני שנה וחצי עברתי דירה מטבריה לראשון המצב הכלכלי של ההורים שלי לא שיגשג שמה הציעו לאבא שלי עבודה בראשון עם רכב צמוד אז אבי ישר הסכים ועברנו.
שרון ושני תמיד תמכו בי וזה נורא עודד אותי שיש לי חברות כאלה.עברנו בתחילת שנה של כיתה יא וככה הכל התחיל......
"ימית מתוקה התעוררי את עוד תאחרי ליום הראשון של הלימודים" קראה אימי התעוררתי בהרגשה רעה יום ראשון ללימודים ואני בלי שני ושרון אבל ידעתי שאני חייבת להמשיך הלאה ולהכיר אנשים חדשים,לבשתי במהירות גינס משופשף וחולצת בית ספר בכדי לא לאחר לבית ספר ואבי הקפיץ אותי ואת אחי שגיא לבית הספר, כשנכנסתי היה כבר צילצול לא ידעתי לאן ללכת הבית ספר היה גדול לא מצאתי את עצמי וגם לא את שגיא הוא נעלם לי, ואז נגשה אלי ילדה יפה עם עניים חומות כדבש ושער שטני וגוף מחוטב, ואמרה "הי קוראים לי תהילה את בטח חדשה פה אף פעם לא ראיתי אותך" התביישתי ועניתי "כן" "איך קוראים לך?!" אמרה כולה מחוייכת עניתי "ימית" "חחח אני רואה שאת לא מרבה לדבר איזה כיתה את בואי אני יעזור לך למצוא את עצמך" חחח חשבתי לעצמי איזה חמודה היא אפילו לא מכירה אותי וכבר היא מציעה לי עזרה. אמרתי לה "אני ביא' 3 ואני לא יודעת איפה זה" היא פתאום התחילה לצחוק ולא הבנתי למה אמרתי משהו לא בסדר חשבתי לעצמי, היא אמרה "זה הכיתה שלי בואי אני יקח אותך לשם לפני שהמורה שולה תתחיל להתעצבן".
נכנסנו לכיתה תהילה הלכה למקמה ואני נשארתי עומדת מול כולם הרגשתי שכולם נועצים בי מבטים וזה לא היה נעים לי, ואז המורה שאלה אותי "בטח את התלמידה החדשה שהתצרפה אלינו מה שמך חמודה?!?!" עניתי בבילבול "ימית" "אוקי ימית חמודה את מוזמנת להתיישב ליד ירין" אמרה המורה וכשתיישבתי לידו כל הדברים שלי מהיידים שלי נפלו אני לא יודעת למה אני כל כך התרגשתי הרגשתי דפיקות לב מהירות וכל הדם שלי עלה, ורק אחרי שנייה הבנתי שהכל נפל לי כולם התחילו לצחקק הוא ישב והיה נראה מבועס ואפילו לא התייחס אליי כי אלו בכלל לא הייתי שם "ימית חמודה תרימי את הדברים שלך ותפתחי ספרים אני רוצה להתחיל בשיעור אמרה המורה" הרמתי את הדברים זה היה כל כך מפדח. במשך שעתיים היסטורי הרהרתי לעצמי למה כל כך התרגשתי בנחוחותו של ירין??!?!, לאחר מכן כולם יצאו להפסקה ורק אני נשארתי בכיתה ושמעתי פתאום שימשהו צועק "ימית ימית נוווו בואי כבר למה את לבד בכיתה" ואז ראיתי את תהילה רצה אליי כולה מחוייכת שמחתי שהיא באה לקרוא לי יצאנו לחצר החצר הייתה ענקית וגדולה התיישבתי עם תהילה בדשא והתחלנו לדבר היא שאלה אותי "נוווו אז איך בנתיים הכל בסדר אם את צריכה משהו תגידי אני פה בשבילך" חייכתי אליה ואמרתי לה "ואיי תהילה תודה רבה לך על הכל את ממש חמודה ואני שמחה שאנחנו חברות, חשבתי שאני לא יסתדר פה" ואז ראיתי חיוך ענק על פניה ואמרה "ראיתי איך הסתכל היום על ירין נדלקת עליו אה ראיתי גם איך הפלת את כלל הדברים שלך חחחח בעצם כולם ראוו?!!?" נבהלתי מהשאלה אף פעם לא מצא חן בעניי אף אחד אני אפילו לא יודעת איך מרגישים שנדלקים על מישהו חשבתי לעצמי ומהר עניתי לה "לא נראה לך" היה בפנייה שמץ של חיוך אני לא יודעת מה היא חשבה לעצמה אבל אני בטוח לא דלוקה על אף אחד.
נשמע הצילצול "בואי יש צילצול" אמרתי בכדי לעזוב את הנושא המביך הזה, קמנו שתיינו והלכנו לכיתה שותקות התיישבתי במקומי וחיכיתי שירין יבוא רציתי שוב להסתכל בעינו ששבו אותי, לא הבנתי מה פשר זה שאני כל הזמן רוצה אותו ולדעת עליו ואז הוא נכנס לכיתה קצת מיוזע עם החברים שלו הם צחקקו להם "היי ירין איזה גולל הבקעתה יתותח" אמר אחד החברים שלו שעדיין לא ידעתי את שמו כי לא הכרתי את כולם,ירין ציחקק לו ואז המורה לתנ"ך נכנס לכיתה עצבני "כולםםם להתיישב במקומות צרח" ככה עבר לו היום הראשון ללימודים.
הגעתי הבייתה מבועסת מצד אחד אני ממש מתגעגעת לשרון ושני אבל אני מרגישה שאני מתחילה להתחבר פה לאנשים ונורא שמחתי בזמן ששקעתי בהרהורים על היום הראשון שמעתי את אימי קוראת לי לבוא לארוחת צהריים הלכתי לאכול צהריים שגיא קפץ עלי מאחורה ואמר "נוו אחותי איך היה היום הראשון ללימודים!?!?" "אממ בסדר תגיד לאן נעלמתה לי בבוקר לא מצאתי אותך אחרי שירדנו מהמכונית?!?!?" "יתחמנית קטנה" אמר בחיוך...והבנתי כנראה ראה מישהי שמוצאת חן בעיניו והוא הלך אחריה שגיא ונתנאל שונים נורא ממני הם יותר פתוחים ממני ומתחברים בקלות לאנשים.
סיימתי במהירות את ארוחת הצהריים וישר התקשרתי לשני ושרון "היי מה קורה בנות אני מתגעגעת אליכן...?!?!" אמרתי ואז שמעתי את שני צועקת חחחח תמיד היא הייתה כזאת צעקנית.."הייייי ימיתו'ש איך שמה נוווו הכרת מישהו?!?!?" ושמעתי את שרון צוחקת בצחוק המתגלגל שלה, "לא" עניתי ובאותו רגע חשבתי על ירין והחלפתי בבמהירות נושא "נוו בנות איך היה היום ראשון מה עם המורה רונית??!?!?!" שרון ענתה לי "הכל מעולה חחח רונית מאודד מתגעגעת אלייך קשה לה להעביר את שיעורי מתמטיקה בלעדייך אף אחד לא מקשיב לה..." "ימית תסיימי עם הטלפון אני צריכה להתקשר לסבתא "אימי צעקה "טוב בנות כמו שאתן שומעות אני צריכה לסיים את השיחה ביי"
ניתקתי ונתתי את הטלפון לאמי.
וחזרתי לשקוע בהירהורים על היום הראשון של הלימודים...
ולמה כל כך התרגשתי האם זאת אהבה?!?!
כינוי:
just adi :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
