12/2009
היי לכווולם....:)
סורי שלא העלתי פרק מלאאאאא מלאא זמן..:)
אוהבת אותכם...3>
ואל תשכחו להגיב..:)
מהפרק הקודם:
.......והיו נורא שיכורים קרה מה שקרה והיא נכנסה להריון ממנו" הייתה שתיקה בחדר דוב חיכה שאני יגיב משהו יבכה יצרח, אבל אני לא ידעתי מה להגיד פשוט שתקתי!!!!
"הרגשתי מסוחררת ואז נזכרתי שעידו לידי ופשוט אחזתי בידו, הוא שם את ידו על כתפי וחיבקתי אותו פשוט התחלתי לבכות שם יום לא יגמר בלי שאני יבכה אמרתי לעצמי והצלחתי להוציא כמה מילים "רגעע מאיפה אני יודעת שאתה בכלל אומר אמת?!??" אמרתי בתקווה שיגיד שהוא סתם צחק עלי...
פרק 24:
"תרימי את התיק שלי מהריצפה"
הרמתי את התיק שלו, הגשתי לו אותו ואז הוא הוציא מספר תמונות של תינוקת לקח לי כמה שניות להבין שאותה תינוקת הזאת. זאת בעצם אני...
הייתי פשוט בשוק זה היה תמונות של אמא שלי ואדם זר שבחיים שלי לא הכרתי.
"מאיפה יש לך את התמונות האלה ואיך אתה קשור אלי?!?!?"
"או יופי עכשיו אני צריך לספר לך פרט שכנראה דילגתי עליו, אותו אדם שהכניס את אמא שלך להריון בעצם בעלה של החברה הכי טובה שלה קראו לו בעצם יואל צוריאל"
""הלו יריני אהובי מה שלומך?!?!" אמרה שלי
"הכל בסדר מה איתך יפה?!?!
"מצויין תגיד בא לך לצאת היום לאן שהוא?!?!?"
"אממ סבבה לאן בא לך לצאת?!?!?"
"יאלה בוא נזרום לים" אמרה שלי בשמחה
"טוב עוד שעה אני אצלך תתארגני"
"טוב יאללה ביי"
ניתקתי עם שלי תשיחה והרגשתי רע לא יכולתי להסתדר עם העובדה שאני כבר לא עם ימית כל פעם שנישקתי את שלי שנגעתי בשלי דימיינתי את ימית..
היו לי כל כך הרבה פעמים בראש את המחשבה לסלוח לימית ולחזור אלייה, אבל כל פעם שחשבתי על זה שלי הייתה שם, ושיכנעה אותי שזה רעיון רגוע, אז נשארתי איתה.
"טוב ילדים חמודים אתם צריכים ללכת אדון דוב צריך לקבל את התרופות שלו תוכלו לבוא מחר" אמרה הרופאה
"לאאאא בבקשה עודד קצת רק שייסים לספר לי" אמרתי
"לא חמודה באמת הוא חייב לקבל עכשיו את התרופות תבואו מחר או שאני יקרא לביטחון" אמרה ברוגז.
"טוב בסדר אנחנו נילך" אמר עידו ודחף אותי החוצה
"טוב דיי אל תדחוף אותי אני ילך לבדדד" צעקתי עליו
"דוב אני יבוא מחר" אמרתי ויצאתי החוצה עם עידו
"אני מצטערת שצעקתי עלייך" אמרתי לעידו כשיצאנו והיינו בדרך החוצה מבית החולים.
"זה בסדר אני מבין אותך" אמר וחיבק את כתפי בחיבה ואמר" אני תמיד פה אם את צריכה משהו" וחייך חיוך חמים הרגשתי שאני ממש יכולה לסמוך עליו וחיבקתי אותו חיבוק דובב וחמים כל כך הייתי זקוקה לזה.
"אני רוצה לדעת אם כל הדברים שהדוב הזה הם נכונים" אמרתי
"אוקי איך נוכל לדעת?!?! את רוצה לשאול את אמא שלך?"
"לאאא עדיין לא לקחתי את אחת התמונות של דוב ואני ישווה אותם עם תמונות שלי כשהייתי קטנה" אמרתי
"אוקי אני יבוא איתך אני לא רוצה שתיהיה לבד"
כל כך שמחתי שהוא בא איתי, לא רציתי להיות לבד ברגע הזה.
הגענו אליי הבייתה נכנסו לחדר שלי וישר פחתי את האלבומים שלי שהייתי ילדה, עידו ואני השוונו את התמונות ואכן זו הייתה אני, קיבלתי את זה כל כך קשה בכיתי ובכיתי והרגשתי לבד אפילו אמא שלי שיקרה לי, למי אני צריכה לאמין?!?!?
אבל היה לי שם את עידו, הוא היה איתי שמר עליי חיבק אותי,
"דיי ימיתו'ש אל תבכי זה יעבור" אמר וליטף את שיער ראשי ונשק לי, ואני כמו ילדה קטנה הייתי בזרועותיו ובכיתי.......
נירדמתי בזרועותיו של עידו.
הטלפון של עידו צילצל "אההה אחי איפה אתה?!?!"
"אני לא בבית למה?!?!?" אמר עידו
"אהה רציתי שתקפיץ שתבוא לעזור לי יש לי פה מלא אנשים יש מצב?!?!"
"אמממ.. נראה לי שכן אחי עוד שעה בערך אצלך!"
"סבבה תודה"
הרגשתי שעידו הרים אותי ובא לצאת, ופקחתי עניים, "עידו לאן אתה הולך?!?"
"אחי יהב התקשר אליי הוא רוצה שאני יעזור לו בעבודה"
"אההה חבל רציתי שתשאר איתי לא רציתי להיות לבד" אמרתי בתקווה שישתכנע להשאר.
"את יודעת מה את רוצה לבוא איתי לשנות קצת תאווירה, הוא עובד בים ומארגן מסיבה קטנה"
"וואלה זה באמת רעיון טוב אולי ככה אני ישכח מהכל, ועידו תודה על הכל" אמרתי וחיבקתי אותו.
-
| 
כינוי:
just adi :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
