היייייי...
ואההההההה סוף סוףף פרקק אנשנושיםם תהנוו אוהבת אותכם...3>
ותגיבווו..XD
מהפרקים הקודמים :
הרגשתי שעידו הרים אותי ובא לצאת, ופקחתי עניים, "עידו לאן אתה הולך?!?"
"אחי יהב התקשר אליי הוא רוצה שאני יעזור לו בעבודה"
"אההה חבל רציתי שתשאר איתי לא רציתי להיות לבד" אמרתי בתקווה שישתכנע להשאר.
"את יודעת מה את רוצה לבוא איתי לשנות קצת תאווירה, הוא עובד בים ומארגן מסיבה קטנה"
"וואלה זה באמת רעיון טוב אולי ככה אני ישכח מהכל, ועידו תודה על הכל" אמרתי וחיבקתי אותו.
פרק 25:
הלכנו לבית של עידו לקחנו כמה דברים לאחיו יהב, אחרי חצי שעה הגענו לים.
-
"הייי חמוד שלי" אמרה שלי לירין כשהוא בא לאסוף אותה
"היי מאמי מקורה?" אמר ירין ונשק לשלי לשפתיים
"יאללה את באה" אמר ירין לשלי וסימן לה לעלות לאוטובוס .
"מה נוסעים באוטובוס כיאלו אייכסס למה שאני יעלה לדבר המגעיל הזה אייכס" אמר שלי בהתבכיינות.
"נוו דיי שלי לקוטריות כולה אוטובוס בואי"
"אייככ ירין אני לא יושבת על הדבר הזה" אמרה שלי כשהם עלו לאוטובוס.
אחרי חצי שעה של הבכיינויות של שלי הם הגיעו לים.
"ואייי ירין אני לא יכולה ללכת כואבות לי הרגליים" אמר שלי לירין.
ירין כבר עוד שנייה איבד את סבלנותו ורצה פשוט לעזוב אותה וללכת ממנה היא כל כך עלתה לו על העצבים, אבל ירין לא יכל לעשות זאת לשלי הוא לא רצה לפגוע בה בכל זאת היא הייתה איתו ברגעים הקשים.
"אוקי את רוצה לשבת קצת לשתות משהו גם ככה אי אפשר עכשיו להיכנס לים, יש גלים חזקים מידי"
"אוקי מאמי" אמרה שלי והתנפלה על ירין בנשיקה סוערת.
-
הגעתי לים עם עידו למרות העניים הנפוחות שלי מבכי וכל הכאב עד עכשיו לא מספיק שירין נפרד ממני גם עכשיו גילית שאני זו לא אני כיאלו שהמשפחה שלי שיקרה לי, אבל אני באתי לפה במטרה לשכוחח מכלללללללללללללל זה ולצפצף על העולם למרות שזה קשה.
"ימית הכל בסדר" אמר עידו בדאגה שראה שכבר איזה 10 דק' אני לא זזה, מדברת.
"חח הכל מצויין סורי שקעתי במחשבות"
"ימיתו'ש נורא חשוב לי עכשיו שתשכחי מהכל אני רוצה שיהיה לך רק טוב ושתדעי אני תמיד פה בשבילך"
אמר חיבק אותי.
"תודה עידו"
הגענו למסעדה של יהב, אחיו של עידו .
"מקורה אחי" אמר יהב לעידו
"הכל טוב"
"ואיי אני רואה הבאת איתך את חברה שלך, ממתי יש לך חברה?!?!? ואני לא יודע על זה?!?" וראיתי את עידו בנתיים מחליף צבעים.
"הי לא חברה שלי היא ידידה שלי" אמר עידו בחמקנות.
ואני חייכתי לעצמי בצד.
"אוקי עידו אני צריך שתעזור לי למלצר עוד שעתיים בערך תתחיל המסיבה"
"סבבה אחי" עידו הלך ללבוש סינר ולקח לו דף.
"חיחיחיח אתה נראה מאוד מציק בתור מלצר", אמרתי וקרצתי לו.
"תזהרי אני בסוף ילביש גם אותך ככה" אמר וקירב אותי אליו היינו ממש צמודים, הרגשתי ממש את המתח באוויר, אבל באותו רגע שהוא החזיק אותי הרגשתי מובכת וכל המחשבת על ירין גברו עליי כל כך רציתי אותו פה איתי שיחבק אותי ילטף אותי ינשק אותי ויגד לי שהכל יהיה בסדר ושהוא שומר עליי כמו תמיד.
אבל ידעתי שהמציאות הזאתי התנפצה לי בפנים ירין כבר לא איתי הוא עם שלי לא בטוח שהוא אוהב אותי.
אבל ידעתי שיש לי את עידו שהוא דואג לי.
השתחררתי מהאחיזה של עידו ואמרתי, "אני גם רוצה לעזור לכן במילא אני לא יעשה כלום ואני לא רוצה להיות לבד"
ככה הצלחתי לצאת מהמצב המביך הזה.
אחרי שתי שניות מצאתי את עצמי לובשת סינר של מלצרים עם פינקס ביד הרגשתי כל כך מוזר אבל כל כך היה לי כייף שהייתי עם עידו והוא עוזר לי לשכוח מהכל.
"היייי עידוווו אחי אני לא מסתדר פה עם כל האנשים את מוכן לבוא לעזור לי" צעק יהב אחיו
"כן אני מגיע" צעק עידו
"ימיתוש את רוצה לבוא לעזור גם?!?!"
"כן בטח"
"ואיי ממש תודה לך" אמר עידו והלכנו ביחד לאנשים.
כינוי:
just adi :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
