הייייי..

ואייי פשוט שנים לא העלתי פרק....

אני ממש מצטערת.....

היה לי חודש מטורף לא נחתי שנייהה...

בבקשה תגיבוווו זה חשוב לי..:)

פרק 36:

נרדמתי ובבוקר פעם הראשונה בחיי אני חושבת ,אבא דפק על הדלת "ימיתו'ש חמודה קומי יש לימודים"

הבטתי באבא בהפתעה ואמרתי "איפה אמא?!?!?"

"לפני שהלכנו לישון לי ולדנית היה ויכוח רציני והיא הלכה לישון בבית מלון"

"מה אני לא מאמינה הרסתי לכם את החיים אבא אני כל כך מצטערת אני לא רציתי לשקר לך"

אבא התקרב אליי וחיבק אותי ואמר "בחיים אל תחשבי שהרסת לנו את החילם להפך  בזה שאמרת את האמת אני יודע עכשיו בדיוק מי זאת אמא שלך ועוד משהו... את תמיד תשארי הילדה הקטנה והמפונקת שלי" וחיבקתי אותו חיבוק חמים ואוהב.

"תודה אבא, אני יכולה לקורא לך בכל זאת אבא?!?!"

"בוודאי ימיתו'ש אני תמיד יהיה אבא שלך לא משנה מה את מבינה"

ויצא מהחדר התארגנתי בפחות רגשות אשמה, ושגיא חיכה לי במטבח והכין לי כוס שוקו חם, "תודה אחי" אמרתי ונשקתי לו על הלחי.

-

תהילה ויואב התעוררו בבוקר מחובקים והתארגנו ללימודים ועצרו קודם בביתה של תהילה היא התלבשה ולקחה את התיק ויצאו לדרך...

"אתה חושב שירין וימית יחזרו למרות הדבר הנורא שעשיתי"

"אני יספר את זה ירין אני עדיין לא מאמין ששלי מסוגלת לדברים הלאה, את לא אשמה היית בהשפעתה"

תהילה נעצרה ונעמדה מול יואב "תודה אתה כל כך עוזר לי אני כל כך אוהבת אותך אתה לא מבין כמה"

ונישקה אותו נשיקה והמשיכו בדרכם לבית הספר.

ויצאנו לדרכנו לבית הספר בדרך שגיא דיבר איתי על נושאים אחרים בכדי להשכיח את מה שקרה אתמול ואז כשהגענו לבית הספר אמרתי "אמש אמא לא ישנה בבית ואני מרגישה רע לגבי זה"

"ימיתו'ש אין לך מה להרגיש רע עד כמה שאני אוהב אותה ועדיין אוהב אותה ולא יעזור מה היא עשתה ותעשה היא בכל זאת אמא שלי היא בשלה לעצמה את הדיסה הזאת אז שתוכל אותה בשקט, ובסופו של דבר הכל יסתדר גם אבא נורא אוהב אותה"

"אבל בכל זאת"

"דיי ימית עם רגשות האשמה עכשיו לכי לכיתה מספיק הפסדת חומר יש לך מלא להשלים"

"טוב אחי תודה על הכל" שיגא הרים אותי וחיבק אותי חיבוק חזק חזק חזק

"אוהב אותך אחותי הקטנה לא משנה מה!!!!"

"גם אני" אמרתי ונישקתי אותו ועפתי לכיתה השעה הייתה שתי דק' לשמונה, נכנסתי לכיתה וראיתי כמו שציפית לראות את שלי נמרחת על ירין.

שלי

ראיתי זווית העיין שלי את ימית נכנסת לכיתה ואמרתי לעצמי זהו זה זה הצעד השני שאני עושה בשביל להרוס את ימית.

חייכתי לעצמי חיוך מנצח נעמדתי מול ירין התיישבתי על ברכיו הרגשתי את נעיצות המבטים מימית ונתתי לירין פשוט נשיקה מהסרטים.

-

 ירין

לא הבנתי את פשר הנשיקה המפתיעה ששלי נתנה לי ואז ראיתי את ימית עומדת מולינו ודמעות עומדות בעיינה כל כך הצטערתי רציתי להעלם לא רציתי לפגוע בה מספיק מה שהיה במסעדה.

הפסקתי את הנשיקה באותה שנייה וחשבתי לעצמי שזהו היום אני מסיים עם שלי.

"טוב שלי מאמי המורה צריכה להיכנס עוד שנייה לכי לכיתה שלך אני יבוא אלייך בהפסקה"

שלי חייכה חיוך ערמומי והתרחקה מירין וצעקה "ביי יריני אהובי ניפגש בהפסקה" ושלחה לו נשיקה באוויר. היא הביטה לכיוונו ותוך כדי המשיכה ללכת והתנגשה בתהילה ויואב "יסתומה בלומה סתכלי לאן שאת הולכת" אמר יואב לשלי, ושלי הביטה בתהילה בתקווה שתגן עלייה אך להפך היא חיבקה את יואב והם נכנסו לכיתה.

נעמדתי באמצע הכיתה לא ידעתי מה לעשות וביקשתי מאחד הבנים שישבו לבד שישב ליד ירין התיישבתי וחשבתי לעצמי איפה עידו למה הוא לא בא עדיין?

ככה עברו להם השעתיים הראשונות ואז נשמעה דפיקה על הדלת אני הייתי שקועה במחשבות על ירין אמא והשאלה הכי גדולה שלי על אבי האמיתי מי אני?

ואז הדלת של הכיתה נפתחה.