ואייי סוף סוף העלתי פרק....

מצטערת שלקח לי מלא זמן מקווה שתואהבו ....

תגייבוווווו..:)

אוהבת המון המון....3> 3> 3>

מהפרק הקודם:

"תודה אני כל כך מעריכה אותך אתה לא מבין כמה אני כבר מחכה למחר כדי לראות אותך בבית ספר"

"גמני אותך מאמי"

"טוב אז נדבר כבר מחר"

"טוב ביי ימיתו'ש בהצלחה ואני אוה..." הוא בא להגיד ואז קטע את עצמו.

הבלגתי ואיחלתי לו לילה טוב וניתקנו תשיחה.

אחרי שנייה שגיא ,אמא ואבא ניכנסו לחדר.

פרק 35:

אמא נכנסה עם פרצוף זועף וכועס ואמרה "דברי אין לי את כל היום בשבילך" בליבי כל כך נפגעתי ממנה בכל זאת למרות הכל היא אמא שלי למרות כל מה שגיליתי.

"טוב אני יעשה את זה קצר כי יש אנשים פה שאין להם זמן" ונתתי מבט נוקב באמא.

"טוב אז ככה לפני שבוע בערך גיליתי משהו שבחיים לא רציתי לגלות על עצמי" והסתכלתי על אמא והיא שינתה קצת את הבעתה מכועס למתעניין וקצת פחד ראיתי בעיינה, כמו הפחד הזה שהיה לה בעניים לפני שנתנאל יצא בפעם הראשונה לצבא היא ידעה שאני הולכת להגיד משהו רע כנראה.

"דיברי חמודה" אמר אבא במתח בזמן שחלמתי.

"טוב אז ככה.." שגיא עמד לידי וחיבק את כתפי ואמר לי "ימיתו'ש את מוסגלת אני פה איתך ולא יקרה לך כלום"

"טוב אז אני גילית שאני לא הבת שלך אבא"

אמרתי במהירות ודמעות זלגו על בלחיים שלי.

אבא הסתכל עליי מופתע "מה ימית מאיפה הבאת את זה?!?! מזה השטויות האלה ימית?!?!?" אמר ופרצפו השתנה לכועס.

ואמא הביטה בו ובי בדאגה ועצבנית "מאיפה הבאת את זה?!!?" והתרוממה מול פני ופנייה ניהיו אדומות.

"אמא עזבי אל תתעצבני העצבים שלך לא שווים אני יודעת הכלל עליך ועל יואל..."

אמא הביטה בי עיינה נפתחו עליי ואחרי שניה נסגרו והיא נפלה על הריצפה באותה שנייה היינו כולם סביבה "אמא את בסדר?" צעקתי בדאגה למרות שאני כל כך כעסתי עלייה אבל היא בכל זאת אמא שלי ניסיתי לשכנע את עצמי.

אבא רץ להביא כוס מים ושפך עלייה לאחר כמה שניות אמא פתחה את עינה והביטה בי ואמרה "ימית מי סיפר לך את השטויות האלה?"

הושבנו את אמא ואבא הביט בה ובי כי להבין מה הולך פה הוא היה כל כך מבולבל.

"אמא פגשתי את דוב אחיו של יואל והוא סיפר לי הכל על אותו עבר שהיה ביינך ובין יואל ואני יודעת אני לא הבת של אבא"

אבא הביט בי בשוק "דנית על איזה יואל היא מדברת יואל צוריאל בעלה של ליאת?!?!!?"

"אל תקשיב לה אהובי היא סתם מדברת שטויות" אמרה אמא והתחילה לבכות ונגעה בדוד בנסיון להרגיעו.

"ימית אני דורש שתסבירי לי מה הולך פה מאיפה את מביאה את זה, זה בגלל מה שאמא עשתה מקודם את ככה מתהנגת אלייה זה לא בסדר ימית?"

כשאבא אמר את זה נישברתי כל כך ציפיתי שהוא יבין אותי ויהיה לטובתי אך ההפך הגמור הוא הנכון למה , אבל למה כל זה נופל עלי?!!?!? חשבתי לעצמי ואז שגיא הרגיש שהוא חייב להתערב פה.

"אבא ימית אומרת נכון וגם יש לה הוכחות" אמר שיגא ואבא הביט בו מופתע תראו לי רצתי לתיק שלי והבאתי את הבדיקות דם שלי ושל דוב ואת התמונות שלקחתי מדוב בלי שהוא ידע.

והראתי לאבא ואמא, אבא היה ממש בשוק והתחיל להתעצבן "דנית אני לא מבין מה הולך פה זה נכון את בגדת בי?!?!"

"לאא דוד בבקשה אל תחשוב ככה זה לא שבגדתי בך הוא היה שיכור"

"והסכמת דיי דנית אני לא מאמין עלייך וככה נתת לי ולילדה שלך לחיות בשקר כל החיים?!?!?!"אבא היה ממש כועס 

"אני לא רציתי פשוטת ידעתי שאתה הייתה עוזב אותי או היית אומר לי לעשות הפלה אבל לא היה לי אומץ להרוג יצור קטן וחמוד בתוך הבטן שלי זה היה אוכל אותי כל החיים, ולא סיפרתי לך כי אני אוהבת אותך"

"אם היית אוהבת אותי באמת לא היית משקרת לי כל החיים, ובטח שלא היית בוגדת בחברה הכי טובה שלך ובי"

"דוד אני לא מאמינה עלייך את יודעת טוב מאוד כמה שליאת היא כפיאתית לכסף ואתה יודע טוב מאוד למה היא התחתנה עם יואל!!"

"סבבה אבל זו לא סיבה לשקר לי"

"דוד אני מצטערת"

ככה במשך איזה רבע שעה אמא יבבה ובכתה כל כך כאב לי אבל ידעתי שהיית חייבת לעשות את זה וידעתי שזה יפרק את המשפחה הנוחכית שלי.

ואחרי זה אבא קטע את הכל ואמר "אנחנו נמשיך לדון על זה מחר דנית הילדים צריכים ללכת לישון מחר יש להם לימודים"

"ייאלה למיטות" אמר דוד או אבא כבר לא ידעת איך לקרוא לו.

הם יצאו מהחדר נשארנו רק שגיא ואני "ימיתו'ש שתדעי לך שאני גאה בך נכון שזה הרס כרגע את המשפחה ה"שלמה שלי" ואת שלך אבל בכל זאת השקר היה מתגלה מתי שהוא ואני שמח שעשית את הדבר הנכון"

"אתה באמת חושב שזה היה נכון?!!?!"

"כן" אמר וחיבק אותי עליתי למיטה הוא נישק ללחי ולחש לי "לילה טוב אחותי"