.The long and winding road
|
| 6/2013
יום שישי קסום
אוקיי, אז אפשר לומר שאחרי די הרבה זמן, היה לי שישי נהדר. אני מניחה שהייתי חייבת את זה לעצמי, אחרי למידה רציפה, לו"ז צפוץ ועומס של בגרויות בכל שבוע.
מספר דברים נחמדים שקרו אתמול [יום שישי, ה-6\14]:
#בערב שישי, נפגשתי עם שתי חברות טובות במסעדה במרכז העיר, וכבר הרבה זמן שלא נפגשנו ככה בקבוצה מצוצמצת יותר. היה ממש נחמד, אולי אפילו יותר מדי נחמד.
#במסעדה היה מלצר מקסים, מעט נשי, אך מקסים. יצא לנו לפטפט איתו לא מעט, והיה קטע שהוא פשוט דיבר איתנו כל-כך הרבה עד שהוא החליט להתיישב לידינו ולהמשיך את רצף הדיבורים (מה שנגמר די מהר, כי הוא בכל זאת ממלצר שם והוא חייב למלא את התפקיד שלו). אני חייבת לציין שדי נדלקתי עליו, למרות שהעובדה שהוא הומו הייתה די ברורה כשמש. הוא גם נהג לציין את זה בפנינו לאחר מכן. הוא סיפר לנו את קורות חייו בקצרה - את זה שהחליט לצאת מן הישיבה לפני כמה שנים (ולאחר מכן גם אזרתי אומץ ושאלתי אותו למה, והוא כתגובה רק אמר: "לא בגלל מה שאתן חושבות, פשוט לא היה לי טוב שם".)
כשציינתי בפניו שאני אתאיסטית, הוא זרק לעברי, "רואים עלייך. את נראית אחת ממש דעתנית, רצינית אבל חכמה...", אני מניחה שזה מובן שלא ידעתי אם לקחת את זה כמחמאה או להיפגע.
בכל אופן, הוא היה נראה טוב. אולי אפילו ממש ממש טוב. והעובדה שפיתחתי כלפיו קראש ושיש לו חיוך מקסים יחד עם העובדה שהוא הומו, לא כל-כך הואילו למצב. שתי חברותיי המופלאות נהגו לציין בפניי שתמיד אפשר לשנות נטיות מיניות, מה שגרם לי לצחוק בקולי קולות ולהתווכח איתן ויכוח מיותר ומתיש על הא ודא במשך לא מעט זמן.
#לראשונה מאז גיל חמש (הגיל בו הוכרחתי על-ידי משפחתי ללבוש שמלות ולשים סרטים בשיער. בכל זאת, יש לי צד רוסי במשפחה) השקעתי בהופעה שלי אתמול, בעזרתה של אמא, כמובן. לבשתי מן חצאית פרחונית יפייפיה, ומעליה חולצה לבנה, ואמא גם עשתה לי צמה.
לא אשקר כאן - הרגשתי די מוזר, אני טומבוי מאז שאני זוכרת את עצמי וכמעט ולא נוהגת ללכת עם בגדים שלא מסתכמים בג'ינס וחולצה. בכל אופן, קיבלתי מחמאות מהסביבה, ולשם שינוי גם הרגשתי די טוב עם עצמי... הרגשתי שאני נמצאת במקום אחר לגמרי, ושאת קרין חסרת הביטחון, המופנמת והרצינית יותר החליפה מישהי רעננה יותר, מישהי שבטוחה בעצמה יותר.
#תוך כדי שישבנו במסעדה ואכלנו, ראינו את האקס חולף על פנינו עם חבריו. זה היה די משעשע, חייבת לציין, ורצינו לסיים במסעדה מהר על-מנת להספיק ולעבור על פניו (הוא ישב עם החברים שלו בגלידרייה שהייתה ממש צמודה אלינו). זה היה כל-כך מצחיק עד שצחקנו ברציפות במשך מספר דקות.
וכמובן, כיאה לחוק מרפי שרודף אותי מהיותי פעוטה - לא הספקנו לתפוס אותם. ועדיין, זה היה ממש משעשע.
כי חייבים להיות אופטימיים מתישהו, לא?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mrs. house