מכירים את זה שיום אחד אתם קמים בבוקר ופתאום מתחשק לכם להפוך להורה?
יש סיכוי לא רע שלא.
אבל אצלי זה הפוך.
אולי זה הגיל, אולי זה הניסיון עם ילדים, אולי זו הבדידות או אולי כל התשובות נכונות יחד.
מצד אחד, במצבי, זו מחשבה מאוד אגואיסטית לרצות ילד (או ילדה והכוונה מן הסתם לשני המינים). הרי אני לא במערכת יחסים, שלא נדבר על נשוי, אז הפתרון הטבעי הוא בעצם הורות משותפת עם מישהי שלא רוצה מחויבות כנ"ל. למעשה, להביא ילד לעולם בו הוא נולד ל"תא משפחתי" מחולק תהיה בעקבות החלטה של שני אנשים אגואיסטים.
מצד שני, בא לי להביא חיים, לטפח, לדאוג ושתהיה לי המשכיות. כבר אציין כי המשכיות היא הדבר האחרון שמעסיק אותי, אני לא רוצה ילד שילך בעקבותיי או המשפחה שלי, אלא שילך בדרך שלו, שתהיה נכונה לו.
בחזרה לענייננו, יש בי את הרצון העז להוסיף צבע לחיים, כי ילד צובע אותם ותבינו לבד איך.
אני מרגיש רחוק מלמצוא זוגיות יציבה וכתוצאה מכך, באופן טבעי, המילה "חתונה" מתרחקת ממני, שלא נדבר על להביא ילד.
משהו בי קצת מתבאס מהמחשבה שאני נכנס למועדון ה-30 ולא ברור אם אני אהיה רווק נצחי או שבאיזשהו שלב אני כבר אמצא את נחלתי.
בכל מקרה, הרצון להיות הורה מנותק מהמחשבה על זוגיות ומשהו בי חושב שזה קצת דפוק.
לעזאזאל, אני חייב חופש.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
