עוגייה אסורה

(אני אמורה ללמוד או לישון ואני עדיין תקועה במהפכה התעשייתית אז כדאי שאני אזוז מפה. אבל מה לעשות יש דברים אחרים)

זה פשוט ככה.

יש אנשים שלא יכולים להכיר בטעויות שלהם, להצטער. לבוא ולבקש סליחה.

אז נכון אולי באמת הראתי שלא אכפת לי שאנחנו לא מדברות כבר מיליון שנה אבל תתפלאי כן אכפת.

אני שונאת את המצב הזה. שונאת שאני צריכה לדבר איתך דרך הרשת בלוגים אור וואטאבר איט איז.

אבל מה לעשות, אני ניסיתי לבוא, לעשות את הצעד. אני פשוט לא יכולה. שום אגו, שום כלום. אני לא אסלח לעצמי פשוט. וכן את כן חשובה לי את כ"כ יודעת את זה.

למה אני צריכה תמיד לבוא אלייך בסוף. תמיד תמיד בסוף מי שמתנצלת זאת אני ואני לא מבינה איך זה קורה אם בכלל אני זאת שכעסתי או נפגעתי.

זה פשוט שאלה של:

מה יותר חשוב לך? האגו או אני?

ונראה לי שכבר ענית עליה.

וכל דבר וכל צעד רק יותר פוגע בי.

הרצחת וגם ירשת?

זה מהדברים האלה שקורים לך וגורמים לך להרגיש הכי רע בעולם. ולא אכפת לך.

פאק אני לא מאמינה שאני פונה אלייך בפוסט.