עוגייה אסורה

מתכונת זבל בלשון.

מגן פיכס במ"מ (78).

סבבה. עברנו.

אז באמת שנרגעתי אח"כ.

מה לעשות? איך אני יכולה להתעצבן על דברים כ"כ קטנים וחסרי משמעות כמו מ"מ או לשון. ראיתי את עידן המקסים בפיאצה. הוא אמר לי שזה שטויות. ברור שזה שטויות. הקטע שזה בכל זאת מעצבן.

ואז אליסה עזרה לי גם להבין משו חשוב. יש לי הכל, הכל הכל מכל. מה זה מתמטיקה בתוך ה"הכל" הזה. כלום. נקודה, פירור. תודה אליסה.

אז הכל היה סבבה, אחרי השיחה עם אליסה לא רק שלא היה אכפת לי ממ"מ גם הרגשתי ממש טוב עם עצמי, הייתי מאושרת.

ולמה הייתי ואינני עוד?

כי היו אנשים שדאגו לגרום לזה להיפסק.

אררר

אבל לא אכפת לי, כבר לא.

אז שאני אבין.

ההצלחה הזאת בכל דבר, הציונים הטובים.

מה זה שווה אם אתה סתם.

אם אתה לא אדם טוב.

אם אתה לא אומר את מה שצריך בזמן שצריך.

אם אתה לא יודע להקשיב.

לא דואג.

לא מכבד בני אדם שקצת "פחות" (או שלא) טובים ממך.

העיקר להיות אדם טוב.

אדם שכמה טיפש וכביכול "לא יוצלח" שיהיה אנשים ירצו להיות בחברתו.

אחד שגורם לאנשים לשמוח, להרגיש טוב עם עצמם.

מישו שלא אכפת לו רק מעצמו, אלא גם מאחרים.

מישו שיודע לוותר קצת על האגו שלו כדי לבקש סליחה.

הרי כולנו שווים.

לכולם יש את הזכות לדבר ולהביע דיעה. ואת הזכות לכבוד.

יש הרבה אנשים שלא הפנימו את זה.

(ויש לי הרגשה שאולי גם אני אחת מהם לפעמים).

אני חייבת להיות רגועה יותר.

כל הלחץ הזה לא טוב בשבילי.

הלימודים לא שווים את העצבים שלי.

מחר יהיה יותר טוב.

טל.