עוד באותו היום שהשתחררתי מבית החולים, אבא הוריד אותי בפתח בית הקברות
הוא עזר לי לצאת מהרכב והוציא לי את הקביים
צלעתי עד הקבר שלך ואבא נשאר לחכות במכונית
להפתעתי חיכתה לי שם אחותך התאומה
היא ישבה שם בשקט בלי לבכות ובלי לדמוע
רק בהתה במצבה שלך במבט ריק ועיניים עייפות
לא להאמין שעברו שלושה חודשים וזו הפעם הראשונה שאני מגיע לכאן
זה לא שלא רציתי, אתה מבין נכון?
עוד לפני שחזרתי הביתה באתי לכאן.
את ההלוויה פיספסתי, את השבעה, את האזכרה בשלושים יום...
את כל האבל עלייך העברתי במיטת בית החולים הקרה
ניגשתי לאחותך והיא קמה בהתרגשות לחבק אותי
העיניים שלה התחילו לנצוץ ודמעה אחת הופיעה בעין שלה
היא נתנה לי לשבת על הכיסא כי בקושי יכולתי לעמוד
הקבר שלך היה כל כך חדש, והקיפו אותו עשרות זרי פרחים ועוד כל מיני דברים שהשאירו לך
הכל הפך להיות פתאום כל כך מציאותי
עד עכשיו יכולתי לדמיין שאתה פשוט לא מגיע לבקר אותי כי אתה מחכה שאחזור
אבל לראות את השם שלך כתוב על המצבה הזאת עשה לי חור ענק בלב
ופרצתי בבכי. מול אחותך, והיא התחילה לבכות גם וחיבקה אותי חזק
אתה היית הבן אדם הכי חי שהכרתי
החיוך הכובש, הצחוק המתגלגל, השירים שהיית שר לנו ומנגן בגיטרה כל היום
האווירה שהכנת לכל חדר שנכנסת אליו
טוב הלב שלך.
ופתאום אתה כל כך שקט שם מתחת לאדמה
אני מתגעגע אלייך חבר יקר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: