במילה אחת (לא כי אין לי חשק להכביר במילים, אלא כי אני אעשה את זה ביג טיים בהמשך, ואני מנסה לקזז (ע-אלק)) פלאפון. בשתי מילים- מנפלאות הפלאפון. בכמה מילים-יש כמה אנשים שצריך לאסור עליהם להחזיק פלאפונים, להלן כמה ממצאים מאחת שנפלה קורבן ל (טאם טאם טאם טאם) פלאפון ונגזרותיו (ובנגזרותיו אני מתכוונות לשיחות כנגזרת. וכן, בא לי גזר. מאוד. וכשאני אומרת גזר אני מתכוונת לגזר. פויה!)

גלינג גלינג גלינג גלינג גלינג גלינג גלינג גלינג (הפסקת צלצול שמעידה על ניתוק מהצד המתקשר) (יופי, ניתוק, אפשר לחזר לחלום) גלינג גלינג גלינג גלינג גלינג גלינג (או שלא...). עונה. הלו *דממה* הלו!!! (בטון שלא משתמע לשתי פנים, ואני מתכוונת לזה, אפשר להעביר מרמור, כעס, וכוונות זדוניות דרך קול, נשבעת). "אה, אז את ערה? הייתה לי הרגשה :)" (כןכן, אם אפשר להעביר מרמור, אז בטח שאפשר להעביר חיוכים מכוערים). אם בהייתה לי הרגשה התכוונת ל- אני מאמין שאם אני אתמיד ל*יין לה את השכל, היא תתעורר- אז כן, יש לך אחלה אינטואיציות. כתגובה לשאלת המאה "מה אתה רוצה?" כמובן שתקבלו תשובה עמוקה, "סתם, לדבר". אה. לדבר. לא, כי חשבתי שהתקשרת אליי כדי לשיר שיר ערש לפני השינה כהרגלך בקודש. לאחר השאלה הקודמת, האדם בקו השני ימשיך ברצף השאלות העמוקות "מה יש לך? הערתי אותך?" הערת אותי? לא, מה פתאום. אני בדיוק קמתי כהרגלי בשלוש לפנות בוקר לצחצח שיניים, לשתות כוס קפה, להשקות את הצמחים ולהספיק את כל זה לפני שהתרנגולות יקרקרו כי קבענו לקרקר יחד במעלה הגבעה, ואני לא בקטע של להבריז להן, אז...תודה לך! וכמובן, שממש לפני סיום, אנחנו ממשיכים בסאגת השאלות העמוקות "תגידי, את במחזור או מה? מה העצבים"? תקשיב מאמי, אני לא עצבנית!!!!!!!!! אבל ממש בא לי לראות אותך עכשיו, מולי, יושב בנחת, על כיסא. חשמלי. ניתוק. ושיבוא לך שיתוק (חה! חרוז!)

גלינג גלינג גלינג (לא עונה, מחכה לשישה צלצולים, אם פורשים לפני שישה צלצולים זה אומר שזה לא מספיק חשוב). גלינג גלינג גלינג (וכו'- טוב, עברנו את השישה). עונה. הלו? "נענע?" (וואו! אני לא מאמינה שזיהית את הקול, ולא, לא ניתן לעובדה שהקלדת "אנשי- קשר: נענע", להוריד מההתפעלות, נוכח הזיהוי המרהיב). "תקשיבי!!!" כולי אוזן. כלומר, האוזן שלי מפתחת אינטראקציה משעשעת סטייל נוגע לא נוגע עם הפלאפון, אבל אל תתני לזה להאיץ בך להגיע לפואנטה, אני אוהבת את זה. "הממממ, הממממ, מה רציתי.... תעזרי לי @!$%@#%#^ (כשהתקשרת, שמעת "שלום, הגעתם לעמותת שקר כלשהי, במה אפשר לעזור"? כי זה לא יצא מפי. אני בטוחה) "וואי, נו, זה היה ממש חשוב, איך שכחתי? נו, מה זה היה?!?! המממממ, המממממ, ממממממממ, טוב, לא משנה, אם שכחתי את זה, כנראה זה לא היה *כזה* חשוב!" אפ אפ אפ, גם לי יוצא לשכוח דברים כגון: איפה לעזאזל השארתי את הגומיה שלי, וזה כן *כזה* חשוב! (מתולתלת, שקט, זה *כזה* חשוב). תיזכרי! "הממממ, נו, הנה זה בא! לא...לא משנה. ביי" כמובן שאני מברכת אותה בברכת "אוקיי...יאללה... מממממ...ביי! תמותי ביסורים" (ושלל ברכות שלא מן ההכרח לציינם בפורום זה (יא קקי!). *ניתוק+התייפחות* ומן הסתם, בשעתיים הקרובות תעסיקי את עצמך בשאלות הרות גורל אלה: מה לעזאזל היא רצתה? איפה השארתי את הגומיה? (היא ממש לא כרוכה לך סביב היד! ממש לא. אל תסתכלי אפילו, את תרגישי טפשה), ומהי תוחלת החיים של עכבישים, כי בואנה, העכביש שעל התקרה נראה כאילו הוא עומד להתפוצץ מזקנה. נו, כמו חצ'קון.

גלינג גלינג גלינג גלינג גלינג גלינג (אוקיי, שישה, אוף!!!) עונה. הלו? *ניתוק* תגובה- ברוך שפטרנו+חיוך. גלינג גלינג גלינג (עד לשישה) עונה. הלו? *ניתוק-הו, כמה מפתיע (רציני!!!)* גלינג גלינג גלינג (לא עונים לפני השישה בשום פנים ואופן- כלומר, לענות עם האף זה עדיין לענות- לא לעשות את זה! כן, אני יודעת שזה ממש מפתה, אבל- איפוק! זו מילת המפתח). עונה. הלו? *ניתוק* אוקיי, בשלב הזה ניתן להסיק מסקנות, להניח הנחות, ולקרקף קרקפות/ קרנפים/ רקפות (הו המבחר...).

א. כנראה קפיצות הקול שלך מרתיעות אנשים מלענות.

ב. על מה את מדברת? אין לך קפיצות קול. כאילו...זה זניח!

ג. אסור לתת לאילמים/ חרשים פלאפון קיבינימט.

ד. טוב, די. ברור לך מה קרה הרגע, את לא תמימה. תופעת "צלצול ניצול" שהעקרון העומד מאחוריה הוא- אני רוצה לדבר איתך, אבל בא לי שאת תשלמי על זה. עכשיו...רגע, אני צריכה רגע. תנו לי רגע לעזאזל. באמת??? כאילו...באמת???? אני מתעסקת לי בענייני (ככל אדם נורמטיבי בעל עניינים (אנא, לא לקרוא משפט זה בקונוטציה מינית)). לא מספיק שאתה מרשה לעצמך להפריע את תעסוקתי (כי מנוחה זו תעסוקה כל דבר), אתה עוד מצפה שאני אשלם על זה? טיים איז מאני!!! ואם אני נותנות לך מהטיים שלי, אני מצפה ממך לשלם, דאמט! אתה רוצה אותי, אתה רוצה לשמוע את קולי הערב לאוזן (ויש שיאמרו לחך- לא מכירה אותם, אבל אני בטוחה שיש), אז תשלם. ושיהיה ברור, כשאני אראה אותך אני אשפיל אותך (בא-רור), ואני לא אקבל את התירוץ "מה? את לא מכירה את החוק? אחרי שישה צלצולים מנתקים, כי ברור שהבנאדם בקו השני לא זמין". לא לא לא לא. פולס. וסביר להניח שאני אכריח אותך להתקשר אליי, אענה, ואשאיר את הקו פתוח למשך כמה דקות. סתם, שתשלם. בכל מקרה, אני מקווה שזה ברור- צלצול ניצול, לא עובד עליי!

הבהרות- זה שאני לא עונה לטלפונים, לא אומר שאני מסננת אתכם. זה אומר שהטלפון נפל לאסלה/ כובס במכונה/ נגנב בתחנה המרכזית/ ברח מהבית בלי להשאיר פתק (המניוק) וכל מיני שקרים למינהם. או שזה אומר שבאמת אין לי כוח לבני אדם, ואני צריכה קצת הרבה זמן עם עצמי (לא להיעלב, אבל לפעמים אני ממש נהנית מחברתי, כזו אני, מלאת חן).

וסתם כי בא לי להוסיף- "מה את לובשת?" כשזה משפט שבא מזכר אלפא שאת חושקת בו, את לובשת שקר כלשהי זנותי, כשזה משפט שבא מאבא ואמא בא לך להקיא ולסנן "כן, אבא, לקחתי מעיל איתי".

נענע, מתקשרת גוביינא (סת-אאם) ("עם הישמע האות, נא אימרו את שמכם בקול ברור ולבסוף הקישו סולמית" -תענו לי!!! זה דחוף!!!!") תלוי כמה אני שונאת אתכם. סביר להניח שהרבה אם התקשרתי גוביינא. חוץ ממך אבא, אלייך אני מתקשרת גוביינא כדי שלא תגיד בסוף חודש שדיברתי הרבה.

בברכת, וואי זה היה פוסט ארוך שדורש קאמבק לפינת לעצלנים. אז לעצלנים, גלינג גלינג גלינג גלינג גלינג. זהו בעיקרון. כן, טוב שיש עקרונות בחיים. וכולם לסגוד לבובי שעדכנה במקומי! אוהבים אותך בובי, אל תשנאי אותי.