נשבעת שרציתי לעדכן, אפילו נכנסתי אתמול בצהריים (נראה לי שזה היה אז, קחו הכל בעירבון מוגבל (וכשאני אומרת הכל אני מתכוונת להכל, חוץ מלשמועה שאני בהריון כי למרות שזה נחמד והכל, כשאני אומרת לרופא שאני לא בהריון אני מצפה ממנו להאמין לי ולא לעשות לי אולטרה סאונד (למרות שבשלב כלשהו כמעט רציתי לשמוע איזה זיגוטה צועקת לי "היי אמא")). בכלל, אני חושבת שהוא עשה לי את האולטרה סאונד סתם כדי למשש את בטני השטוחה בעודי נאנחת בקול, ספק מהנאה ספק מהקור של החרא הזה תוך כדי הנפת שערות ראשי הבלונדיניות והחלקלקות ותזוזות שמראות על אי נוחות עקב גובהי מרקיע השחקים (נעים להכיר, בר רפאלי (מה זאת אומרת אין מצב? הוכחה? זה מה שאתם רוצים? טוב, ללאו יש קטן. מה זאת אומרת דהההה?)). בקיצור סטינו מהנושא (ויש שיאמרו כרגיל, ויש שיאמרו...טוב, כרגיל. לא משנה, אנחנו לא רוצים לסטות שוב, נכון?). אז אני לא בהריון ובעצם אני מספרת לכם שהמחזור שלי מקולקל (או-אמ-ג'י, הרגע קראנו פיסקה שלמה על המחזור המקולקל של נענע? אז כן, לייף סאקס, ולמי אני אספר? לאמא? (למרות שסיפרתי לאמא לפני שרצתי להתבכיין לרופא, בטלפון "אמא, אני חושבת שאני בהריון" בקול דרמטי להחריד (דרמטי שווה קול של הרגע קמתי משינה) אמא: "תגלגלי את עצמך במדרגות, אני יודעת...")) לא, כשאני אומרת אמא אני לא מתכוונת לאמא חורגת, נשבעת. אני מתכוונת לאמא הזאת ששרים לה "אמא הו אמא, חבקיני חזק ולעולם לא ניפרד" כןכן, אותה אחת ש "יקרה לי, יקרה, שיר קטן אשירה לך כי אני אוהבת אותך". כזאת אמא. 

אז נכנסתי לישרא כדי לעדכן, ומה אני רואה? "הנושא החם": "דברים שלא עשיתי מזמן", חה חה ישרא, חה חה. אז מה אם מזמן לא עדכנתי, אתם צריכים להשפיל אותי בפרהסיה? אין פוסט! ואז כל מיני קולות של "התגעגענו, תעדכני" הטרידו את מנוחתי (שוב, חה חה, אם הייתם מתגעגעים הייתם נכנסים לכאן באמוק מטורף אבל נטשתם (הכנס אייקון זועף כאן סלש אייקון מחבק לכאלה שלא קפצו מהסיפון כשהספינה טבעה לה במצולות הבלוגספירה) (הכנס אייקון המום כאן כשלידו בועית (לא, לא האברון, בועה קטנה יעני) שבתוכה כתוב "וואו, בובי הזאת משפיעה על הכתיבה שלי")) שמתם לב שהרגע סגרתי סוגריים פעמיים בלי סיבה? בטוח לא שמתם לב, ואני סתם אוכלת סרטים על זה שאולי אני לא סוגרת ואיך תתמודדו עם זה. ראבק איתכם, מה כבר ביקשתי? לעקוב אחרי הסוגריים?

אניוואי, למכוער/ת שביטל את המנוי (נכתב בלשון זכר כי הכותבת דוגלת בקיזוז במילים, אי לכך ובהתאם לזאת, אנציקלופדיה- אחשדרפנים- ולכשחמרמורותינו) אני שונאת אותך. באמת. לחשוב על זה שאשכרה השקעת בכניסה לכאן כדי להיפטר ממני אחת ולתמיד זה מאוד, המממ, מצחיק, אני מניחה- "אוף, ליידי נענע עדכנה שוב, סעמק" חה. לכוסית שחרשה לי את הארכיון (השם שמור במערכת עקב חשש לשקר כלשהו ביטחוני, היי נועה! אני יודעת, פדיחות. אבל את לא יודעת פדיחות מהן עד שאבא שלך נתפס מנקה לך את האוזן באוטו בזמן שהוא אוסף אותך מבית הספר לעיניי כולם!!! (כיתה ט', "גברת שעווה" ניסיונות התאבדות חוזרים ונשנים)).

אה, לאן נעלמתי? ל...ל...ממממ. עזבו. אבל בואו נגיד שאני עם אנשים טובים, ליבינג דה וידה לוקה, קצת כסף, קצת לא, אבל עסוקה לשם שינוי (הכנס אייקון מקיא כאן, בחיים לא חשבתי שאני אגיד שאני עסוקה (זו מילה כ"כ מכוערת וזה לא באמת כאילו יש לי עסק לנהל, אז מה אומרים?) אבל מצד שני בחיים לא חשבתי שאני ארגיש כזה סיפוק, ומצד שלישי... סתם, אין צד שלישי, אני לא מוטציה)). אז מצבינו בסדר. 

וזהו...חת חת, ניסיון. מי הלך? מי נשאר? או במילים אחרות- התפקדו כפרות, וכשאני אומרת התפקדו אני מתכוונת לשקטים, מין הסתם!!! (אני יודעת...המאמץ! אבל בחייאת, אני מעדכנת כשהקיבה שלי ריקה!)

נענע, שתענה למיילים ולתגובות בפוסטים קודמים ובכלל, מחר על הבוקר (או אחרי הביקור החודשי הקבוע אצל הרופאה, או היום בלילה אם אני לא ארדם (נכתב תוך כדי פקיחת עיניים באמצעות אצבעות)), הלכתי לאכול (נכתב תוך כדי גלגולי עיניים שכאמור נשארות פקוחות עקב התערבותן של אצבעותינו ,אבל מה לעשות כשהקיבה זועקת והדבר היחיד שיש לאכול זה מקרוני צמיגי מאתמול ש-ב' הכינה? דה הורור. נשבעת). בתיאבון לנו, ו- "אנא עמדו זקופים זקופים למקרא הקדיש על קיבתינו שזעקה לעזרה והורעלה ע"י בעליה בעלת הכוונות הטובות".

לילט.