מכירים את זה שיש לכם דודה (לא דודה אחות של אמא או אבא, למרות שאם כבר מזכירים אותם נשבעת שאני לא אזהה שום דודה שלי גם אם היא תעבור מולי עם חוטיני שכתוב עליו אני דודה של ליידי נענע, כןכן אותה דודה שאני מנסה להעלות בזיכרון ורואה רק תחת שכתוב עליו אני דודה של ליידי נענע כי לדודות שלי מסתבר כבר אין פרצוף אלא רק תחת וזה מה שקורה לאנשים רבותיי, אחרי שלא הייתי איתם בקשר מלא זמן. העבר שלי מלא בכ"כ הרבה תחת שזה מרטיט. את הלב. די לחשוב על תחת. די לחשוב על תחת. הגיע הזמן לשים תחתונים.
אז בכל אופן, היינו בדודה לייק DUDA (כןכן אני את הבגרות שלי באנגלית כבר עברתי, ואני מאוד מקווה שלא משתמע מזה שאני יודעת רוסית או צרפתית כי בקיץ הארור הזה שעבר על כוחותינו צמד המילים אינגליש פליז התפרש כ "דבר איתי באיזה שפה שאתה רוצה, אני מבינה לליבך, שפוך" ככה שרוב הדיאלוגים הארורים האלה של אנגליש פליז הסתיימו בהנהון ראש, חיוך וחרשו (פרוסקה פליז?) מבוייש). בכל אופן, יש לי דודה מטורפת לכתוב ואני לא יודעת מה רלוונטי לבלוג הזה ומה לא, ואיפה היינו ואם זה היינו ולא הייתי. ופףףףףף, שכה יהיה לי טוב.
קראתי הרגע את הפוסט האחרון שלי (כןכן, מסתבר שכדי להתעדכן בחיים שלי אני צריכה לקרוא את הבלוג כמו כולם, זה שאני כותבת אותו לא נותן לי הנחות) ופףףף ישן בטירוף, תמימה שלי. בא לי לחבק את עצמי ולתת לעצמי להתפרץ בבכי מנחם ולבקש מאלוהים שבשמיים למחוק את התקופה המקוללת הזו מהחיים שלי, אבל במקום לחבק את עצמי אני מפליצה מתחת לפוך ומעשנת סיגרייה כדי לטשטש את הריח למקרה שמישו יבוא (פתטי, אני אשכרה מחכה לו שיבוא הבן זונה, ואני לא אסמס לו ולא אתקשר ואז כשהוא יבוא אני אעשה לו פרצוף והוא ימציא שקר כלשהו ונזדיין).
אמרתי תקופה מקוללת? אז לא. היא קצת מקולקלת התקופה. ואני. טיפה מקולקלת. אבל לא בקטע של פג תוקף ולזרוק לפח אלא בקטע של הפאנטון שלי בפלאפון "מעכשיו אהיה מופקרת, לכולם אני נותנת אה אה אה אה אה אההההה". רבותיי, אף פעם אל תיקחו השראה משירים אלא אם זה "איזה יום שמח, יום של הפתעות, העולם מלא ניסים ונפלאות" כי מותר לכם לחיות בללה לנד. לתקופה. באילת. כי אילת זו רק תקופה. צריך לחתוך. אבל מתי?
עדכונים קצרים? אז ככה. אני אוספת מדבקות של דרדסים ואנשים מסתכלים עליי מוזר כשאני קונה את ה-אלם האדום שלי ומבקשת ארבע חבילות של דרדסים, השאלה היא למה הם מסתכלים עליי מוזר? כי אני נראית ילדה קטנה ומעשנת, כי גדלו לי הציצים ואני קונה דרדסים, או כי אני מסתובבת עם דובי ענק העונה לשם עמרם (הוא עונה לשם הזה רק כשאני איתו ורוקד רק כשאני איתו ומחבק ומקשיב רק כשאני איתו. נשבעת). לא יודעת. מה עוד? עדיין רווקה ולא פלוס ילד, אלא פלוס 10 קילו, בעיקר בציצים. ובתחת. ובירכיים. ובבטן. ובצדדים. ובאוזן לא משמינים. אנשים מרזים באוזן. ככה הם טוענים. וקניתי אייפון. וקניתי מלא בגדים שמראים ציצי ותחת וירכיים וקצת בטן וצדדים אז מסתבר שאני אוהבת את הגוף שלי. מוזר. מתי הפסקתי להיות בחורה. ולמה אני עושה דיאטה? לא יודעת. לא הפסקתי. נראה לי שהתבגרתי. קצת?
טוב פרשתי.
לא התקלחתי מהבוקר.
הזדיינתי בצהריים.
ולא התקלחתי גם מהצהריים.
לא הזדיינתי אחר הצהריים.
אני אוהבת אותו ולא בא לי להתקלח והוא עוזב והוא חרא של גבר. מהמנייאקים.
*הוא הביא לי מכה עם השעון שלו*"אאוץ'"
-סליחה.
צוחקת וממלמלת "סוף סוף אתה אומר סליחה אחרי שאתה פוגע בי"
צוחקים ביחד.
"למה לא התקשרת?"
-חשבתי שאת כועסת עליי, לא ידעתי איפה אני עומד.
"אני כועסת עלייך"
-אז למה התקשרת?
"לא יודעת"
-את מאוהבת בי.
אני מאוהבת בו?שונאת אותו.
עוד סיגריה ולהתקלח.
נענע,בלעכססססססססס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
